../images/Emo6.gif בשבילך אני אכווץ חזק יותר
ובגלל שאת מבקשת יפה כל כך (לכבוד הוא לי
) הנה כמה מחשבות שעולות לי בראש: קודם כל - הזדהות עמוקה. גם לי יש אחד כזה בבית, וגם הוא בסך הכל מועמד לא רע לכתר הגבר המשתתף המטפל המבשל הנושא בעול והשוויוני (יחסית), ועדיין האופן שבו יוצאות לו ההפסקות היזומות האלו על ימין ועל שמאל בלי למצמץ, בלי הודעה מראש, ובעיקר בלי שזה נראה לי מובן וברור למה לעזאזל ואיך הוא מרשה לעצמו כי אני בחיים לא (...) - זה יכול להטריף אותי. אין לי ספק שגברים עושים את זה יותר מנשים, ולכן בטוח יש בזה משהו מההטבעה החברתית. אני מסרבת לראות בזה נטיה גנטית משותפת לכל הגברים, כי כשמתייגים את זה ככה זה אומר שמדובר במשהו שהוא בלתי ניתן לשינוי... וזה לא מקובל בבית ספרנו
. גם הגברים הכי שוויונים ושיתופיים שאנחנו מכירות גדלו בעולם שרובו ככולו פטריארכלי, והמסר שהם סופגים מקטנות הוא שבהקשר של הבית, להם מותר יותר לנוח. ההפסקה באה להם יותר בקלות, ובעיקר היא מתאפשרת יותר בנינוחות - הרבה פעמים פשוט כי יש שם מישהו אחר (כלומר מישהי) שתופסת פיקוד. לא בטוח שכשאנחנו לא בסביבה הם מרשים לעצמם מנוחות שכאלו באותה תדירות או באותו עומק. לא בטוח, כנראה שלעולם לא נדע (נכון שתאורטית אפשר להשאיר את המצלמה שמכוונת למטפלת פועלת לכיוונם
) אבל בכל מקרה, אין לי ספק שכשאנחנו כן שם, הם יודעים שיש מישהו אחר שאפשר לסמוך עליו, ואז מרשים לעצמם יותר. יותר מאיתנו לפחות. אבל כמו שמעין כתבה כאן, גם בתחושה שלי יש כאן בהחלט גם ערוב של משהו אישיותי, של עד כמה הוא מרשה לעצמו לשחרר ולקחת את החופשות הקטנות האלו שכולנו צריכים (נשים וגברים), וזה בטח נכון כשמשווים פרט לפרט ברמה האישית: יש אישה מסוימת שתרשה לעצמה יותר מאשר גבר מסוים, או להפך. מה שנותן את הבסיס לתחושה שזה אישיותי ולא מיגדרי. בשורה התחתונה - לדעתי אי אפשר באמת לשים את האצבע על מה המקור (אישיותי או מיגדרי; כמו שעל כל תכונה אחרת שמנסים לחקור את המקור שלה לא מצליחים לבודד את המשתנה הזה מהרבה סיבות שלא זה המקום לפרטם) - והאמת, זה לא ממש משנה! כי מיגדרי או אישיותי, בשני המקרים זה לא תרוץ לדעתי. אם זה מפריע לך, ויש לך עוד כוחות להפנות לזה כרגע (לא תמיד זה מתאים, לפעמים גם אני מעדיפה לשתוק ולעבור הלאה כי אין לי כוח לאנרגיות שהבעת דרישה כל שהיא תגזול, לא כל שכן ערעור על איזו שהיא נטיה שנתפסת כמובן מאליו "טבעי" ולכן נדרש הרבה מאמץ כדי לפרק אותה. לא שזה לא אפשרי, זה פשוט גוזל הרבה אנרגיה). אז אם יש לך כוחות אפשר א) לדבר על זה (אני יודעת שזה מצחיק אותך עכשיו, איפה יש לכם זמן בכלל לדיבורים שכאלה) ו/או ב) לעבוד על עצמך שלא לשתף עם זה פעולה כל כך בקלות, כלומר לנסות להיות פחות מאפשרת בשביל שזה יקרה לו כל כך בקלות. זה גם לא קל, כי כאמור, זה נוגד את ה"טבעי" שלך, אבל בטווח הרחוק זה בהחלט עשוי לעבוד. מה זה אומר בתכל'ס? להרשות לעצמך 5 דקות להחליף בגדים כשאת באה הביתה. באמת שלא יקרה כלום. באמת באמת, ואת יודעת את זה. להרשות לעצמך ללכת לשירותים בשקט ולסגור את הדלת, לא רק כשאת כבר לא יכולה יותר להתאפק. להרשות לעצמך לא לעשות 8 דברים במקביל ולסמוך על יוסי שיהיה שם בשבילך כשאת תקחי את ההפסקה הזו, שהילדות לא יגוועו מרעב אם לא תבשלי באותה שניה, ושהבית לא יתפרק, כי את הרי יודעת שכל אלו לא יקרו ושיוסי יהיה שם בשבילך. הוא הרי תמיד שם בעצם. אני מאמינה שאם תצליחי לשחרר קצת מעצמך (אם כולנו נצליח; שלא תחשבי שאני כזו מופלאה גם בפרקטיקה; לתת עצות לאחרות זה משהו אחר לגמרי...) לא כדי לנקום בו, להחזיר לו או להראות לו מה זה, פשוט כדי להיטיב עם עצמך - אז עם הזמן יוסי יבין את הצד השני של ההפסקות האלו, איך זה נראה מנקודת המבט שלך ושל הבנות, ואולי לאט לאט הוא בעצמו יעשה את זה פחות, או לפחות בפחות קלות מזו שזה נעשה בה כרגע. ובינינו, זה הרי מה שהכי מרגיז... איך שזה בא להם כל כך בקלות והם אפילו לא מבינים מה המשמעות של זה עבורנו. אני באמת ובתמים חושבת שזה חשוב לא רק כדי לשפר את איכות החיים שלי ושלך כאן ועכשיו, אלא כי זה חלק מהדרך לשינוי הגדול היותר שהתחיל אצל חלק מהגברים שאנחנו חיות איתם, אבל עדיין יש עוד דרך ארוכה (ודרך אגב, אם את שואלת אותי הבעיה העיקרית של המהפכה הפמיניסטית היום היא שהיא עבדה בעיקר אם לא רק על הנשים, ומעט על הגברים ולכן תקועה - אבל זה כבר לשרשור אחר). עוד תזוזה קטנה כזו אצלנו, תביא לכך שבדור הבא של הגברים השוויונים - הילדים שלנו ושל הגברים השוויונים השאנחנו חיות איתן - אולי זה יבוא להם יותר ב"טבעיות". אולי הנשים שלהן לא יצטרכו להתמודד עם קושי כזה. מן הסתם יהיה להם משהו אחר להתמודד איתו, וזה גם בסדר. משהו צריך להשאיר להן, לא? איזה אורך אה? אני תוהה מי הצליחה להגיע עד לכאן... טוב נו, תתנחמו שזה לא יקרה עוד הרבה. אחרי הלידה אין סיכוי שאני אצליח לכתוב כאן כאלה מגילות. לפחות במשך איזה שנתיים או יותר
