נושא שכבר דובר בו רבות

[שִירָה]

אבל אני לא מסוגלת לעשות הפסקה

אם "הוא יהיה רעב עוד דקה/שתיים". פשוט לא מסוגלת. נראה לי לא נכון לשנות את עצמך רק בגלל שהוא שונה ורק בגלל שהוא מסוגל לקחת הפסקה. למה שלא תהיו שונים וזהו זה?

 

[מעיןבר]

כי אם השוני יוצר תסכול

אז משהו או מישהו חייב להשתנות. אחרת זה יוצר פיצוצים... אישית, אני מעדיפה לשנות את עצמי, נראה לי לא הוגן לנסות לשנות מישהו אחר, אני יכולה לקחת אחריות על מעשי בלבד.

 

[שִירָה]

לא הבנתי מעמית שהוא יוצר תסכול...

 

[בימבילי]

טוב, אני חיכיתי בסבלנות

עד שתכתבי כדי שאני אוכל לראות בבהירות את מה שאני חושבת. והנה - גם הפעם זה עבד. פשוט תענוג לקרוא אותך.

 

[lulyK]

גם אני חיכיתי בסבלנות והשתלם לי.

לדעתי נכנס פה גם אלמנט של אשמה. אמנם רוב הגברים מצליחים איכשהו לצלוח את החיים בלי זה (וכלן אין להם בעיה לדרוש לעצמם "על חשבון" הילדים) אבל אני רואה את זה אצל כל מי שמרגיש שהחיים שלו, מבחינתו - מאוזנים (אצלנו בבית יש גבר שטובל עד צוואר ברגשות אשם ולכן לא ייקח דקה על לעצמו בלי לבדקו שבע פעמים מראש).

 

[cookie1]

אז בואי תגלי לנו איך יוצרים אצלם

רגשות אשם ??? כי אם זה אפשרי אני איישם

וטוב לדעת שאני לא היחידה שפשוט נטרפת המקטע הזה |גרררררר|

 

[lulyK]

לא יוצרים ../images/Emo3.gif מתחתנים עם זה מראש...

 

[יעל מטיילת]

רגשות אשם זה נורא

ככל שאת מלאה רגשות אשם בנוגע למשהו כך הסביבה אכן בטוחה שנגרם לה עוול כתוצאה מכך (סתם משהו שמזמן גיבשתי לי בנסיון להבין איך זה למרות שאמא שלי עבדה כמו חמור רוב הילדות שלנו עדיין כולנו גדלנו בהרגשה שהשקיעו בנו והעניקו לנו והיה לנו בית תומך ונפלא - למרות שהיינו הרבה פעמים ילדי מפתח ולמדנו בישול בסיסי בגיל יחסית צעיר)

 

[lulyK]

אני תוהה אם הפיצ'ר של רגשות האשם

לא קיים אצלי (או שהוא פשוט מחכה בסבלנות שאצא לעבוד)

 

[שרון של לוטן]

לא מאמינה לך. באמת???

את חייבת ללמד אותי. אני אלופה ברגשות אשם.

 

[עמית@]

ברור שהגעתי עד הסוף

ודי ברור שהבעיה היא גם אצלי (אחרי הכל גדלנו ביחד עם הגברים שלנו באותו עולם מושגים..) ואגב, אני בהחלט חושבת שלמרות שלא מקובל בבית ספרנו עניין ה"בלתי ניתן לשינוי" - יש משהו ביכולת המיקוד וביכולת התפקוד שהוא שונה בין גברים לנשים, אני מתפקדת כבר שלוש שנים בלי שינה מספקת, ועדיין, ב- 70% תפקוד אני יעילה פי שתיים מהגבר שעובד לצידי, יוסי? לילה בלי שינה והוא מתמוטט (וישן, ומשלים את החסר). אני אוהבת לקרוא מה שאת כותבת, אני מרגישה כמו בזמן הלימודים

 

[mummy]

תודה ../images/Emo9.gif

קצת מלחיץ לדעת שאני מחזירה אותך ללימודים, אבל מצד שני, נדמה לי שבמקרה שלך זה משהו שאת דווקא היית רוצה לעשות ברמה כזו או אחרת... אז אולי בכל זאת אני ארשה לעצמי להרגע ולנוח על זרי הדפנה

 

[בימבילי]

מעבר לדיון התאורטי (והפרקטי) -

אני למדתי בדרך הקשה שאני מסתכלת עליו דרך העיניים שלי ומצפה שהוא יישר קו עם ההתנהגות שלי. בפועל - אני גם מבינה שזו דרישה לא נורמלית, וגם רואה שההתנהלות שלו עם הילדים הרבה יותר משוחררת. פועל יוצא של כל ההתבוננות שלי בו מגדל ילדים - הוא שאני חושבת שהייתי רוצה ללמוד ממנו יותר ושהוא ילמד ממני פחות ממה שאני מנסה ללמד...

 

[lulyK]

כשראיתי היום איך הוא איבטח את הערסל

אני חייבת להגיד לך שפשוט הערצתי אותו.

 

[בימבילי]

כל אחד והאובססיות שלו...

 

[lulyK]

מאד מזדהה עם האובססיות שלו

 

[ו שתי]

ובמישור הפרקטי:

אפשר להשאיל את האובססיבי לעיגון ערסל אצלנו בחצר?

 

[בימבילי]

ועוד משהו -

למה נקודת המוצא שלך היא שמה שאת עושה היא הדרך הנכונה? אני שואלת ברצינות, כי גם אני כמוך ואני מתחילה לחשוב שהדרך שלי היא הדרך הפחות נוחה ונעימה. ההקרבה שלנו משרתת רק אותנו (שירות שלילי לדעתי) ולא תורמת דבר לסביבה.

 

[עמית@]

לא חושבת שהיא דווקא הנכונה.

אם כי בשיטה הזו לעיתים הצרכים של הידלים הם לפני הצרכים שלי, בפרקטיקה, לא בראייה לשנים (להניק עכשיו ולא בעוד שעה, להחליף חיתול, בגילאים האלו הצרכים הם מיידיים). אני לחלוטין לא מרגישה (או לפחות משתדלת לא להרגיש..) קרבן, אבל כן, לפעמים אני מרחמת על עצמי

 

[mummy]

צודקת!!!

ואני חושבת על זה המון לאחרונה. תקופה שאיתמר מאוהב קשות וכרוך אחרי אבא שלו, ברמות שאני יכולה רק לחלום עליהן. זה כיף לי מאד לראות את זה, ובעיקר עוזר לי מאד כי אני מזכירה לעצמי ברגעים האלה של הטרוף שלמרות שהוא לא עושה את זה כמוני (באמת שערוריה) יש משהו כנראה מאד טוב שהוא עושה שם, כי זה ממש ממש מצליח לו. ובגלל שאני רואה שהוא לוקח את הכל כל כך הרבה יותר בקלות ממני, נדמה לי שאני בהחלט יכולה להרוויח אם אלמד ממנו את השיטה, או לפחות חלק ממנה בחלק מהזמן. אבל אל תספרו שאמרתי. שלא יעלה לו השתן לראש חלילה...