יעל מטיילת
New member
גם אני כזאת (כמו יוסי, לא כמוך ../images/Emo3.gif)
ואני חושבת שאת תכונה שירשתי מסבתא שלי, שאמא שלי מעידה שתמיד תמיד, לא משנה מה קורה, מת העולם נשרף הים, היא בין שתיים לארבע שוכבת במיטה/ בחוץ וקוראת ספר. והיא גידלה חמישה ילדים. ואני חושבת על זה הרבה בעיקר כי יש לי חברה טובה, עכשיו בהריון שלישי, שלפי דעתי הולכת להגיע למצב דו מימדי מאד בקרוב. כבר עכשיו היא נראית במו נחש בריח שבלע חבית (רק בעמידה). תמיד כשאני מדברת איתה היא גם מסדרת/ מקפלת/ משחקת עם הילדים, וזה ככה עוד מזמן הלימודים כשהיא שכחה לאכול כי היה כל-כך הרבה ללמוד/ להכין/ להתכונן ולשנן. ואני אמנם כרגע חווה שניות ראשונות של אמהות, אבל עדיין ברור לי שאהיה מאד שונה ממנה. אז כמו שאת רואה - יש לי אותן מחשבות אבל ממש לא בהקשר בין מיני. זה מאד מאד עניין של אופי (ואולי גם של עוד כמה תכונות מולדות). רציתי לכתוב סדרי עדיפויות ומחקתי כי פתאום חשבתי לעצמי מה זה אומר - שהילדים שלה חשובים לה יותר מלי? כי זה ממש לא נכון. אבל אחרי שתי שניות נוספות - אני חושבת שזה בכלל לא המדד הנכון. אני חושבת שאין לי את יכולת ביטול העצמי הזאת. הצרכים שלי מציקים לי באותה מידה כמו צרכי הבית ואני עושה את הבחירה ביניהם. רוב הזמן הבית מנצח, אבל לפחות פעם ביום אני עולה לסדר היום. האמת שבשבילי זה צורך קיומי. אני חייבת את הרגעים האלה של ריסטרט למוח, ולא חשוב אם זה לשבת מול הטלוויזיה או לקרוא ספר או לגלוש באינטרנט. אחרת כל התפקוד שלי נפגע. ולא חשוב לי שיש בלגן בסלון כרגע.
ואני חושבת שאת תכונה שירשתי מסבתא שלי, שאמא שלי מעידה שתמיד תמיד, לא משנה מה קורה, מת העולם נשרף הים, היא בין שתיים לארבע שוכבת במיטה/ בחוץ וקוראת ספר. והיא גידלה חמישה ילדים. ואני חושבת על זה הרבה בעיקר כי יש לי חברה טובה, עכשיו בהריון שלישי, שלפי דעתי הולכת להגיע למצב דו מימדי מאד בקרוב. כבר עכשיו היא נראית במו נחש בריח שבלע חבית (רק בעמידה). תמיד כשאני מדברת איתה היא גם מסדרת/ מקפלת/ משחקת עם הילדים, וזה ככה עוד מזמן הלימודים כשהיא שכחה לאכול כי היה כל-כך הרבה ללמוד/ להכין/ להתכונן ולשנן. ואני אמנם כרגע חווה שניות ראשונות של אמהות, אבל עדיין ברור לי שאהיה מאד שונה ממנה. אז כמו שאת רואה - יש לי אותן מחשבות אבל ממש לא בהקשר בין מיני. זה מאד מאד עניין של אופי (ואולי גם של עוד כמה תכונות מולדות). רציתי לכתוב סדרי עדיפויות ומחקתי כי פתאום חשבתי לעצמי מה זה אומר - שהילדים שלה חשובים לה יותר מלי? כי זה ממש לא נכון. אבל אחרי שתי שניות נוספות - אני חושבת שזה בכלל לא המדד הנכון. אני חושבת שאין לי את יכולת ביטול העצמי הזאת. הצרכים שלי מציקים לי באותה מידה כמו צרכי הבית ואני עושה את הבחירה ביניהם. רוב הזמן הבית מנצח, אבל לפחות פעם ביום אני עולה לסדר היום. האמת שבשבילי זה צורך קיומי. אני חייבת את הרגעים האלה של ריסטרט למוח, ולא חשוב אם זה לשבת מול הטלוויזיה או לקרוא ספר או לגלוש באינטרנט. אחרת כל התפקוד שלי נפגע. ולא חשוב לי שיש בלגן בסלון כרגע.
