נו, אז מה דעתכם על מצעד הגאווה?

[דאגרוטיפ]

 

[דאגרוטיפ]

אומר לכם בכנות, הנושא הזה

לא קל עבורי.
אם להודות על האמת הקטנה, אני אוהבת את המצעדים הללו
את תחושת הקרנבל, את הצורך להתריס פעם אחת בשנה
ולומר: "זה מי שאנחנו, ואנחנו כאן כדי לחגוג את זה".
יחד עם זאת, קשה לי שלא להבין את מי שמתנגד לכך,
מכל הסיבות המוזכרות.

 

[קפצילי]

למה צריך להתריס ?

מי צריך אישור ממי כדי להיות מה שהוא ?

אני חושבת שכל בקשת ההכרה החיצונית הזאת, היא טעות.

 

[דאגרוטיפ]

לטעמי, הצורך בהתרסה

על פי רוב, מונע מתסכול רב.
תסכול שמקורו באפליה מוכחת, מתחושה של מוקצות.
שהרי בואי נודה באמת הלא נעימה, הומוסקסואלים אינם זוכים
לשיווין זכויות מלא, והם עודם נאבקים.
האם איני מבינה את התחושות שמעוררת ההתרסה הזו?
כן, בוודאי. ואולי בפעם הראשונה אני גם למדה להיות קשובה להן.
כי עד כה, מבחינתי זו היתה זכות ואף חובה מצד החוגגים במצעד
למען זכויותהם. וכל ביקורת על כך, היתה אטומה לאוזניי, ומיד תובנתה
בקלות הבלתי נסבלת "הומופוביה"
(בשבחי היכולת להתדיין, ולנסות להבין את האחר)

 

[poseidon111]

מצאת את המילה הנכונה לדעתי. זו התרסה

ותו לא. מה היה קורה למשל אם המצעד היה ככל המצעדים ועדיין עם אותה מטרה שהיא "שוויון זכויות"? האם באמת יש אדם שיקבל את עמדתם רק
בגלל הגופות החשופות והרמזים המיניים הבוטים? מדוע אף קבוצה שעורכת מצעד לקידום האג'נדה שלה לא מתפשטת כמוהם?
התרסה אמרת, וצדקת. רק שאני חושב שההתרסה מזו היא סוס טרויאני עבורם.

 

[דאגרוטיפ]

פייר אינאף, פוסי. עכשיו תאמר

מהי דעתך באשר לשאלתי את רינתי.
אני באמת תוהה, ביני לביני ובינכם.

 

[יחפהבפארק]

המצעד הוא לא בקטע של בקשת הכרה

את ההכרה הם משיגים מאחורי הקלעים בעבודה קשה מאוד. כמו שדאג אמרה, זהו צורך אישי של פעם בשנה לחגוג את מה שהם ואני לא רואה בזה שום רע או נזק לעניין.

 

[קפצילי]

מסכימה איתך, שאת ההכרה משיגים מאחורי הקלעים.

כשאנשים חיים את חייהם, באהבה ובלי פחד, הם משיגים הכרה.

לכן בדיוק, המצעד הזה לא עושה לי כלום.
אין שם לא אהבה, לא אמת, לא חיים.
רק הצגה. פלקט.
בערך כמו פורנו.

 

[רינתי77]

תשמעי, אני לא מתנגדת. הנקודה שלי הייתה

שאני לא בטוחה שהמצעדים האלה מוסיפים באמת "גאווה למגזר",
כמו שאומרים. זאת מין התערטלות המונית מלווה ברמזים עבים
להתנהגות מינית. מבחינתי, זאת התנהגות שמקומה צריך להיות
אינטימי, בלי קשר למגדר. הם די מגוחכים, בעייני.

 

[דאגרוטיפ]

אבל, רינתי

מה ההבדל נניח ב"קרנבלים" אחרים שהיו בשנות השישים?
עירום סמים, ורוקנרול?
אם להעיד על עצמי, אין רגע שאני לא מצטערה שלא נולדתי
לחוות את זה.

 

[רינתי77]

אל תצטערי. הכל היה בולשיט אחד גדול.

ברגע שהתפוגגה הסטלה, כולם חזרו לחיקה החמים של
הבורגנות. המהפכה האמיתית הייתה בשנות השמונים.
וזה קרה בגלל שמראה האכזרית שהעמידו הצעירים מול חברת
השפע הדקדנטית, ובה השתקף כל הכיעור והניכור של דור מפוקח
מאידאלים הזויים של "עשו אהבה ולא מלחמה".

 

[דאגרוטיפ]

הו, הנה. (היתה בעיה טכנית בתפוז)

אני יכולה להסכים עם כל מה שכתבת, רינתי.
אבל עדיין השאלה שלי עומדת בעינה:
מדוע העירום המופגן אז, ועד היום למעשה קיבל הכשר "מאגניבי" (חיובי)
ואילו זה שבמצעדים של הומואים אוטומטית מעורר תחושות שליליות?

 

[poseidon111]

טוב, אחרי שינה טובה, אפשר לענות. העירום

שאת מדברת עליו לא היה במסגרת תהלוכות ומצעדים בערים הגדולות. הוא התקיים במסגרת פסטיבלים (בעיקר של מוסיקה) במקומות רחוקים מהעין הציבורית.
מי שהגיע לשם היו אנשים מאותו טווח עניינים. הם לא חדרו לפרטיות של אף אחד. מי שרצה נסע במיוחד לשם.
לו היו מתקיימים מצעדים כאלה ברחובות, הרי מין הסתם היו מפוזרים על ידי המשטרה.

 

[יחפהבפארק]

לא בטוח

אם היו מבקשים רשיון למצעד כולל שירים וריקודים והתעלסות בפומבי (עשה אהבה ולא מלחמה) הם היו אוליי מקבלים.
אבל אנחנו מדברים על תקופה שונה שבה המתירנות באה לידי ביטוי באמצעות המוזיקה. לכן זה גם התקבל באהבה ובמגניבות כמו שדאג אומרת. אך אסור לשכוח שגם אז היו את השמרנים והפוריטניים אשר כל מצעדי האהבה האלה היו לצנינים בעיניהם.

 

[poseidon111]

על איזה מצעדים של עירום אתן מדברות?

היתכן שהיו מצעדים כאלו שהיו כל כך מיניים ואני פיספסתי?
אני שואל ברצינות, כי אני לא מצליח להיזכר.

 

[יחפהבפארק]

והנה מהדף הראשי בתפוז

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2332773&skip=1