אהבתי את הברכה../images/Emo39.gif
ומצטערת שחזרתי רק עכשיו,היה לי אתמול טלפון מחברה והוא נמשך עד בערך חמש בבוקר,ואז נדמתי וקמתי בשבע ואחרי שאחי התעורר ויצא מהחדר שלו אני יכולה להיות במחשב... אני באמת לא יודעת מה כותבים אחרי ארבע שנים,לפעמים אני בכלל לא בטוחה שאפשר להוסיף ברכות כשעוברת יותר משנה בכול תחום...סבתא שלי אמרה לי םעם שיש גיל שממנו כבר מפסיקים לספור ואם סופרים זה בעיקר אחורה את הימים לפני הקבורה,עם כול האהבה לסבתא שלי ולחוכמתה יש דברים שאולי עדיף לא להתייחס אליהם,למרות שכשמשהו נגמר עולים דברים חדשים מהיסודות שלו... יום הולדת ארבע זה לא צחוק, אם נשווה לבני אדם הילד כבר למד ללכת ולדבר ואפילו נגמל מחיתולים,נניח ועכשיו הוא סיים מעון ועבר לגן טרום חובה,מה יקרה לו בגן?הוא יפגוש ילדים שהגיעו ממעונות אחרים,ילמד משחקים ושירים חדשים,יתפתח בתחום הציור ואפיית חלות שבת,ישמע סיפורים חדשים,יחלה באבעבועות רוח(סתם דוגמא מכלילה למחלת ילדות נפוצה) ובעיקר יעבור תהליך של התבגרות ומין לידה מחדש. זה קצת דומה למה שאני מאחלת לפורום-שיגיעו חברים חדשים,שיהיו יותר משחקים,סיפורים,ציורים ושירים,אני מביאה בחשבון שצפויה לנו איזה משבר(או שעכשיו אנחנו כבר בתוכו),רק בעניין האפייה עוד לא מצאתי הקבלה אבל תמיד נוכל לדחוף איזה שרשור
במקום
הגיע הזמן להפציץ בשרשורי תמונות שמזמן לא היו כאן(במילים אחרות-אני צריכה עוד תמונות אחרי שהכול נמחק
)ויוזמות ולצעוד עם הילד יחד(לורי יכולה גם לטוע איתו עצים אם אין לה סבלנות לחכות לט"ו בשבט
)קדימה כמו הורים ובני משפחה אוהבים
לגביי השאלה איך כול אחד הגיע לפורום אני לא יכולה לענות בגלל שהייתי בפורום עוד לפני שבכלל היה פורום...אבל אני בהחלט מרגישה כול הזמן שהפורום מגיע אליי ונוגע בי(*מזכירה לעצמי שהיד המלטפת בשיערי כרגע היא לא הפורום אלא הרוח*....התסביכים
)...
מקווה שנמצא את הדרך הטובה ביותר להמשיך לקיים את הפורום בצורה מיוחדת כמו שהרגשתי ברוב הארבע שנים בהן נולד וגדל