כשפתחתי את השרשור
לא הערכתי שזה הכיוון שאליו יתפתח. אבל כנראה שהקושי לתמרן בין המוסכמה החברתית לאמת שלי הוא דבר שמאפיין ומעסיק אותי (ולפעמים גם בא לידיי ביטוי בצורה די אינפנטילית), ולכן הדיון נגרר לשם.
אין ספק שיש מרחק גדול מאוד בין נונקונפורמיזם ואינפנטיליות. אני גם מסכימה אתך שהרבה פעמים "נו, מתי תתבגרי?" הוא ביטוי ממשמע. אבל, לפחות ממבט על, אני חושבת שלא מעט קשיים שאני וגם אחרים מתנסים בהם נובעים כתוצאה מהכורח להכפיף את עצמנו לנסיבות נתונות מראש. לפשר בין מה שנוח, נעים, כיפי ורצוי, לבין מה שצריך, חייבים, מתבקש, שאולי לא מתבקש אבל יביא לתוצאות הטובות ביותר, וכן הלאה.
אני בהחלט מסכימה להגדרה שספקת לבגרות. אני לכל היותר מוסיפה, אולי כקונטרה להאלהת הנעורים שממנה סובלת החברה שלנו, שחלק יחסית נשכח (לטעמי) מהיכולת לקבל החלטות מושכלות, נובע גם מהיכולת להתמודד עם דברים לא נעימים ולא נוחים: לא רק למרוד נגד המערכת, אלא גם לשחות עם הזרם.