נו שוין, נראה מה תגידו... הנה אנחנו

נו שוין, נראה מה תגידו... הנה אנחנו

כמובטח, תמונות מהחתונה שלי ושל הגבר... כזכור, המיקום הוא באחוזה (כולל הצילומים המקדימים), ההכנות בבית הגבר, על האיפור - שוקי סמוכה, השמלה - עמנואל (אין כמו מזל !), על העיצוב - אביטל מאיו עיצובים... והאחד והיחיד מצלם - ניצן גרץ. תאמינו לי, יש תמונות שבא לי לשים רק כדי להגיד - "תראו איזה יופי הוא קלט את הרגע"... אני מודה לאלוהים על היום שבו השם שלו עלה בפורום... אז נא להכיר, הילה והגבר... [נ.ב. למרות שמחמאות הן בפירוש לא המטרה כאן, אני אודה מאוד אם כל מי שיש לה ביקורת ודעה שלילית מהפורום השכן תואיל לא לפרסם אותה כאן... במילא בעיניי החתונה הייתה מושלמת...]
 
שלב האיפור, מראה שנות ה-50

מי שלא מכיר אותי אומר בשלב הזה "וואי, איזה מראה דרמטי..." ומי שמכיר היטב, כמו החברות, ישר קובע בפסקנות "הילדה בלחץ !". ואכן זה שלב ה"שוקי, שלא יהיה נפוח, בסדר ? ובלי מעושן... אל תגיד לי שיהיה בסדר, פחות נפוח, שוקי, דחילק...". אגב, היה בסדר.
 

סרינה

New member
מותר להחמיא (למרות שזו לא המטרה)?

אתם מקסימים (אהבתי במיוחד את התמונה עם האחיין החמודי), המקום נראה יפהפה ומאוד מוקפד (העיצוב התאים לצבעי השמלה והנעליים, נכון?), והצילום באמת מיוחד - לא רואים הרבה כאלה (טוב, חוץ מבאלבום שלנו
). אני כ"כ אוהבת את צילומי השחור-לבן, ונשמע כאילו זה היה גם מוטיב בחתונה. בקיצור, טוב שאזרת אומץ והעלית את התמונות, וחופשי תעלי עוד...
 
הפגישה

כמובן שביימתי את העסק, כולם היו למטה, ואני ירדתי במדרגות כמו סינדרלה לנשף... אבל הדבר הראשון ששאלתי את הגבר היה, "זה לא נורא כמו שחשבת, נכון ?"... נו, תחי הרומנטיקה.
 

מאי26

New member
הילה, אני אסתכן בקבלת ביקורות

מהלשונות ה"טובות" אצל שכנינו, אבל אני חייבת לציין שהתמונות שראיתי עד כה (מעטות מדי, אמנם...) הן תמונות מאוד יפות ובעיקר תמונת האיפור, שהיא לדעתי תמונה ממש גדולה (כן, עם כל הלחץ...). ואני שמחה שהחלטת סוף סוף "לצאת מהארון" ולהחשף בפנינו... כיף לראות את האדם שמאחורי הכינוי.
 
האחוזה - עיצוב שולחנות

להזכירכם, העיקרון היה "כתום ולבן" בסגנון ארצישראלי...
 
סבא ונכדה

אחת התמונות האהובות עלי... סבא שלי רואה אותי בפעם הראשונה... ואגב בנות - השנייה, ממש השנייה, התקשר אלי מרצה שעשיתי מבחן שלו אתמול, והודיע לי שקיבלתי 100 !!!! בהתחשב בעובדה שעכשיו אני צריכה לשמור על ממוצע גבוה (מעל 90), זה פשוט הלם !
 

סרינה

New member
הוא נראה כ"כ שמח

(ומייד התחלתי לזלוג מהמחשבות על סבא שלי שכ"כ אהבתי, ולא הספיק.). ומזל"ט על הציון! כן ירבו!
 
זו הייתה המטרה של התמונות בחדר

כיוון שסבא של הגבר וסבתא שלי נפטרו, היה לנו מאוד חשוב "להנכיח" אותם - ולכן עלה הרעיון לשים את הצילומים שלהם (ראי למטה, תמונות ההורים). אני יכולה להגיד לך שבני הזוג של הסבים שאינם, וכל שאר בני המשפחה, מאוד מאוד התרגשו. זו הייתה דרך עדינה להגיד שלא שכחנו ושהם איתנו.
 
האחוזה - עיצוב אישי

שכחתי... רציתי לספר שבחדר הכניסה של האחוזה, שמעוצב כמו חדר אורחים בבית משנות ה-20, פיזרנו צילומים ממוסגרים של ההורים ביום חתונותם, ארבעת זוגות הסבים ושתי האחיות עם בני-זוגן... הנה התמונות של ההורים.
 
אני מתחילה להיסחף... אחרי החופה

פתאום קלטתי שיש לי עוד איזה 6-7 תמונות שקשה לי לבחור בינהן... אז אני מתחילה לסנן... חוסכת לכם קבלת פנים וחופה, והנה אמא של הגבר, שניה אחרי שאנחנו מפסיקים להתנשק (לא צחוק, לקחנו לעצמנו איזה 3-4 דקות)...
 
שתי אהבות יחד

כזכור, שלושה בני דודים מדהימים לי, וזה מס´ 2, בן 3 ונופת צופים מכף רגל ועד ראש (יוצא חרוז, תקראו את זה בקול)... הגדול נשכב על כיסא נוח בערך חצי שעה אחרי החופה ונרדם לו, הקטן פיזז על ידיים וכתפיים ברחבת הריקודים, עד שב-23:30 לקחו אותם אחר כבוד הביתה... ואח"כ עוד מתפלאים למה אני רוצה ילדים...
 
הריקוד האחרון והתמונה האחרונה

השיר היה, אגב, you´re still the one that i want של שנאייה טוויין, שהוא מאוד משמעותי עבורנו... שנאמר looks like we´ve made it, look how far we´ve come...
 
למעלה