אני הרגע סיימתי סיטרבלו. and i want
my money back!
(
-ים מכאן והלאה):
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הספר עצבן אותי להפליא. לא יודעת מאיפה להתחיל. העובדה שהסופרת דחפה לשם, ללא סיבה ברורה, את אלאדין? אלאדין, כמו הסרט שכולנו ראינו בלופים כשהיינו בני 4? החליפה להם את השמות, הורידה את אבו (רק על זה אני לעולם לא אסלח לה) ואת השיר "עולם חדש", ופשוט דחפה אותו פנימה? פאק, היא אפילו עשתה סצינה רומנטית של ריצה על גגות העיר במקום סצינת השטיח המעופף, כי אין בעולם שלה שטיחים מעופפים! דיסני כ"כ יתבעו אותה, וזה כ"כ יגיע לה.
ולפחות שהיתה מכניסה לסיפור קצת אמינות. כאילו, סרט דיסני הוא סרט דיסני. אתה לא רואה אותו ושואל את עצמך מה מחזיק את הצדפות של אריאל במקום או משו כזה. אבל בספר שנועד לאוכלוסיה קצת פחות מוקסמת ויותר בוגרת - היית מצפה, למשל, שחבורת פושעים מאחד החלקים היותר מפוקפקים של העיר תזהה מבטא והתנהגות של בת אצולה כשהם יראו אותה, מה שלכל הפחות ירתיע אותם מלגלות לה על כל העיסוקים הלא חוקיים שלהם. (ובבקשה אל תגידו לי שהיא זייפה מבטא. יסמין (נו, ביטרבלו) אפילו לא ידעה איך העיר שלה נראית, אבל היא כן הכירה איכשהו את הניב המדויק בו מדברים שם? נהה.)
ואיך זה הגיוני שכל ארבעת יועציה של ביטרבלו התחרפנו (חתכו את עצמם, חתכו אנשים אחרים, ובסוף התאבדו) בגלל הדברים שעברו בתור יועציו של האבא המטורף שלה, בעוד היא נשארה נורמלית ויציבה לחלוטין? היא סבלה יותר מכולם! בפרולוג המחורבן היא בת 9 וצריכה להעמיד פנים שהיא לא יודעת שאבא שלה עומד לענות את אמא שלה, כדי שהוא לא ימחק את הזכרון שלה! איזה ילד יכול לצאת נורמלי מדבר כזה?
ואיזה ילד נורמלי (או דוד נורמלי, שמייעץ לבת דודתו בת ה-10 שהרגע הפכה למלכה מה לעשות עם עצמה) משאיר את כל היועצים הקודמים של האבא המטורף שלו בתור היועצים שלו? כאילו, נניח אפילו שכולם יציבים נפשית. איך אפשר לדעת בוודאות שאף אחד מהם לא היה קצת בצד שלו? שלק לא הקיף את עצמו בקצת סדיסטים, חצי-סדיסטים, רבע-סדיסטים, כדי להרגיש בין חברים? כן, אחד מהם עזר לביטרבלו לברוח. כן, הם היו אנשים מכובדים ולפטר את כולם היה מעליב אותם. תני להם איזשהו תואר של כבוד. תשמרי אותם קרוב ותשגיחי עליהם בשבע עיניים. אל תפקידי בידיים הרועדות והמלאות צלקות שלהם את הפאקינג ממלכה!
ולק אכזב אותי. כלהזמן חיכיתי שיחשף הסוד הגדול שלו - ויש לציין שהמתח סביב זה באמת נבנה יפה - ובסוף הוא סתם מה שחשבנו שהוא. סדיסט שעינה אנשים סתם לשם ההנאה והכריח אומנים לעשות פסלים ממש יפים שיוכל לשים בגן שלו. הייתי מצפה...לוידת. שיתברר שהבית-חולים שלו הוא באמת בית-חולים. שהוא עורך שם ניסויים להכלאת אדם וחיה וזאת המשמעות של הפסלים, וכמה מפלצות כאלה ברחו לעיר וצריך להילחם בהם. שהוא הצליח לשחזר את החיות הצבעוניות. *משהו*. כן, היה לו כח על מחריד למדי, אבל הוא בכל זאת השתלט על ממלכה שלמה. היה צריך להיות גם שכל מאחורי זה. ואם היה לו שכל היתה צריכה להיות לו תכנית. רציתי לקרוא עליה
אבל הדבר שהכי עצבן אותי הוא שכולם *הגונים* כל-כך. הגנבים גונבים דברים שכבר נגנבו ומשיבים אותם לבעליהם הדומעים בהתרגשות. היועצים הורגים אנשים רק מתוך שגעונם ואהבתם לביטרבלו. כווולם אוהבים את ביטרבלו. אפילו דית', שחיבבתי בהתחלה בגלל כל עניין החתולים, מוכיח שגם בו יש גרעין של רוך, כי בטח, *אין* כזה דבר אנשים מרירים וקשים. גם לא אנשים שעברו התעללות של שנים תחת מלך אכזרי. ברור. happy joy.
וגם ביטרבלו, הגונה להחליא יותר מכולם (טוב, אולי לא בחלק שבו היא סולחת לגנב אחד בגלל שהיא מזיינת אותו וכולאת גנבת שניה בגלל שהיא לא מזיינת אותה, אבל בכל השאר). הדאגה הכי גדולה שלה היא שלום אזרחיה ואיך היא מפצה אותם על עוולות אביה. והבאות בתור הן שלום חבריה, שלום משרתיה, לבקר את העובדים במטבח ולשפוע לעברם חביבות וניצוצות, ולקרון נחמדות אפילו לעבר פשוטי העם.
והרגע הבנתי משהו. אין שום הבדל בין כל הגיבורות של קריסטין קאשור. הנה, תראו:
אלטרואיסטית ובעלת מצפון מפותח יתר על המידה. בעלת חשיבה פמיניסטית-משו יחסית לעולם ימי-ביניימי משו (=לובשת מכנסיים). ממוצא אצילי. אבא שלה לא היה משו. מרגישה צורך תמידי לפצות אנשים על עוולות שהיא או אבא שלה עשו להם, כשהמכנה המשותף לכל העוולות הוא שהן לחלוטין לא היו באשמתה.
זה מתאר את קטסה, את אש ואת ביטרבלו במדויק. עכשיו אני מחפשת תכונות שמתאימות רק לאחת מהן ולא מצליחה למצוא. שיער קצר? שיער אדום? כתר? אלה לא תכונות. ובכלל, איזה מן דמויות אלה שהתכונה הכי בולטת שלהן היא חרטה והגינות! דמויות משעממות.
(זה היה פיהוק).
אבל אזכור זאת!
