מנסה...
קודם כל, תודה על הרצון להקשיב
אני אנסה להסביר חלק מהדברים.. קצת מסתבכת עם הכל, אבל מה שיצא. אני מגיעה לידי עשיה ממשית כשהדבר עצמו מופנה כלפי מישהו אחר. לגבי לימודים למשל, זה סיפור ארוך אבל בשלב מסוים נשברתי ולא ממש השקעתי בשביל עצמי. גם בדברים שהיו ויש לי בהם עניין מסוים, אני לא מגיעה לידי עשייה. יש לי את כל החומר הלימודי שארצה (ספרים, סרטוני וידאו וכו'), ואני לא מצליחה לשבת ולעשות עם זה משהו. במקרים שהתחייבתי לעבודות משותפות עם אחרים, לא היתה לי ברירה. לא נהניתי כ"כ (ולפעמים שנאתי כל רגע) אבל התחייבתי וכל מה שהיה חשוב לי זה שהחברים שלי לא יפלו בקורס בגללי. לי זה כבר לא היה משנה אם לא אעבור/אגיש, אבל ברגעים האחרונים עשיתי את העבודה הדרושה בשבילם (כמובן כי הבטחתי). כביכול יש מידה של רצון והתעניינות בתחומים מסויימים, אבל לא מצליחה לעבור את הגבול שיביא אותי לעשיה והתמדה. אפילו אם קשה וצריך להשקיע, זה משהו שהרי אמור לתרום לי. אני כאילו לא מוצאת בעצמי את הכח לעשות בשבילי אלא אם כן זה מתקשר למישהו/משהו חיצוני ויש איזה דד-ליין מסוים (ולא מדובר רק בלימודים והגשת עבודות, אלא בכלל), או שמישהו מבחוץ הצליח לאתגר אותי במשהו והרצון שלי הוא למצוא פתרון ולעזור. החלקים בחיי שקשורים בעשיה הם דברים שגורמים לי הנאה (תחביבים, ריקודים, מפגשים וכו'). בד"כ זו הנאה רגעית שנמשכת לאורך הפעולה עצמה, ואח"כ יש חזרה לשגרה. אלו גם לא דברים שמצריכים הרבה. מעבר להכל, מה שהכי בוער לי כרגע אלו התחומים של לימודים (עצמאיים), ידע וצבירת נסיון (ומה שיביא אח"כ גם לעבודה)... ופה אני נתקעת.
לא מצליחה להביא את עצמי לידי עשיה שתקדם אותי בתחומים האלו. (מצטערת שיצא ארוך, אבל תודה למי שקרא)