ניסיתי להקפיץ אבל זה לא הלך..

אין ביקורת בונה או ביקורת שלילית...

רק אני יכולה להחליט אם היא היתה שלילית או בונה, וזאת לאחר מעשה... לפעמים אנחנו מקשיבים לביקורת...שאולי נשמעת "שלילית"... אח"כ אנחנו עושים משהו בהתאם ואז...היא הופכת ל"בונה"... השאלה היא מי כאן השלילי או הבונה, הביקורת או מי ששומע אותה? אני מציעה את הפשרה הזאת: ביקורת, היא ביקורת! נ ק ו ד ה. מה שאנחנו עושים איתה הופך אותה לשלילית או לא... וגם נשאלת השאלה, בשביל מה הביקורת? יש, לטעמי, יותר מדי ביקורת ופחות מדי פירגון... ביקורת היא אם החשיבה המקובעת, המבוקרת... זאת שלא מאפשרת חופש...
 
במקרה כמו במשל הצפרדע

הבקורת מראש קבעה הגורל לשלילי, היא מראש שלילית ,הורסת את האמונה והתקוה, מראש נבואה שמגשימה את עצמה, ולכן לא צריך לשמוע אותה, ואין צורך לחכות לאחר מעשה, לתוצאות, כדי לקבוע את שליליותה. יתר הצפרדעים שמעו, מראש הושפעו שלילית, וכישלונם נחרץ מראש ולא יצאו לדרך. לכן צריך חשיבה חיובית ואטימת האוזניים להשפעות שליליות, כפי שאמרת בהודעתך הקודמת.
 
תיקון הטיפ מספרי

הזכרון הבוגדני... תמיד הקשב למומחים, הם יאמרו לך מה אי אפשר לעשות ומדוע, ואז עשה זאת.
 
למעלה