בגלל זה אני לא ממהרת... ../images/Emo8.gif
אם וכאשר אני אגיע לנישואין, אני רוצה, שהסיכון לגירושין יהיה הכי קטן שאפשר, לכן אני לא מוכנה להתחתן בלי אהבה של ממש. מעדיפה להיות אם חד-הורית, מאשר להגיע למצבים של חוסר יכולת לשתף ולהשתתף, לחלוק ולהתחלק זה עם זה בהכל, הכי פתוח, הכי חופשי והכי אמיתי... תארו לכם מערכת-יחסים של נישואין, שבתוכה אתם בודדים, אין לכם עם מי לחלוק את היופי וגם הכאב שבחיים שלכם, ולא רק את המיטה... ואין לכם מי שתהנו להקשיב לו/ה, ולא רק לגניחות שלו/ה, או לנחירות, מהכיוון השני של המיטה. תארו לכם... לקום בבוקר לצידו/ה ולשאול את עצמכם: "מי זה/ו לעזאזל?" או "מה לעזאזל אני עושה כאן?" ככה אתם רוצים לראות את חיי הנישואין שלכם? - כאילו אתם לא יותר משני זרים, שבטעות חולקים מיטה אחת בלילות...? כן, אני רוצה להתחתן, אבל אני לא מוכנה, שהנישואין שלי יראו ככה..! אני לא מתביישת למצוא את עצמי גרושה, אבל אני רוצה בהרמוניה נעימה, בהדדיות, בהקשבה, בסבלנות, בסובלנות, בהבנה, ברכות, בעדינות, באושר ובשמחת-חיים, כך שגם אם דברים יגיעו לכדי גירושין, לא יהיה קשה להשאר ידידים טובים. הרבה אנשים ממהרים להתחתן ולא חושבים על המהות של הדברים, ואז יום אחד תחושה של חוסר-סיפוק מתחילה לתת את אותותיה כלפי חוץ... עד שיום אחד מתעוררים לצידו/ה של זר/ה מוחלט/ת, גם אם הם חלקו איתו/ה כמה שנים טובות, גם אם חולקים ילדים משותפים... ואז מגיע התהליך הכואב של הגירושין, מתוך ההתפקחות של אחד מבני-הזוג להבין, ש"זה לא מתאים לי.". לכן אני מעדיפה להשקיע זמן בבניית הרמוניה זוגית.
