ניתוח ההפסד של לי (?)

[trilliane]

כתבתי כאן כ"כ הרבה הודעות בנושא בשבוע האחרון

שכבר אין לי כוח לחזור על הדברים, צר לי.

 

[טראח קטן]

הכל שאלה של מטרות וציפיות

אם המטרה היתה להשתתף באולימפיאדה - אז כל הספורטאים שם הצליחו.
יש לא מעט שזו באמת הייתה המטרה היחידה שלהם.

אבל יש גם ספורטאים שיש להם מטרות אחרות.
לחלקם עליה לגמר
לחלקם מקום על הפודיום
ןלחלקם מדלית זהב.

לאלה האחרונים מדלית כסף תוגדר ככישלון ויש בקטגוריה הזאת לא מעט ספורטאים בלונדון שמבחינתם נכשלו.

שטילוב וקורזיץ למשל שייכים לקטגוריית המדליה. במטרה הזאת הם נכשלו.
זה לא אומר שהם עצמם כישלון, זה לא אומר שהם פישלו וזה לא אומר שמאוכזבים מהם או כועסים עליהם.
להיפך. זה רק אומר שהם בקטגוריה של הגדולים באמת, שהמטרות שלהם עצומות ושהם ספורטאים הישגיים.


אבל את המצקצקים לא תצליח לשכנע.
מבחינתם שימוש במילה הפסד או אכזבה זה חילול הקודש. עדיף לא להכנס לויכוחים האלה כי ההגיון לא גר שם

 

[uma cuica]

איזה מדליות בדיוק ?

חוץ מלי לאף אחד מהשייטים לא היה באמת סיכוי ראלי למדליה

נופר נשלחה בלי מאמן
מן החלטה נורא ....מיוחדת .....

 

[apy ape]

אני חושב שאנחנו (הציבור) בהחלט גרם לשינוי

הגישה של התקשורת. ממש אפשר לראות את האבולוציה של הגישה התקשורתית מאז מסקיוטה בשבוע שעבר ועד הסיפור של לי עכשיו.
התקשורת, שהיא בסופו של דבר מוצר צריכה שמנסה להתאים את עצמו לטעם הלקוחות (=אנחנו) ע"י לספק לו את הכותרות שהם חושבים שהוא רוצה הבין שאנחנו מחבקים ספורטאים ולא קוטלים. התמיכה והאהדה שהציבור הפגין בפייסבוק, טוקבקים ברחוב ואפילו כאן הביאו לשיח יותר בוגר בתקשורת. פתאום רון קופמן משנה את הטון. אורן אהרוני ואבינועם פורת מודגשים בווינט ולא עמיר פלג. גישה מאוד אמפתית ללי וזאבי. זה לא מיקרי. ובזה בהחלט יש מסר מעודד

 

[הפסימיסט1]

ככה זה בספורט מי שלא מנצח מפסיד

ואני חושב שהספורטאים הם הראשונים שמבינים את זה ולא מנסים להשתמש בכל מיני כיבוסי לשון. מעולם לא שמעתי כשמכבי תל אביב מפסידה במשחק בגביע אירופה שמישהו אומר שהיא לא הפסידה היא רק לא ניצחה. כשמכבי חיפה מסיימת עונה ללא תארים יעקב שחר אומר שזה היה כשלון והוא מצפה ליותר בשנה הבאה ובזכות זה הוא גם משיג הישגים בשנה הבאה. אני אמרתי כאן כבר הרבה פעמים ואני שב ואומר שמי שלא מכיר בכשלון ככזה (וכאן אני מדבר על המשלחת כמשלחת לא על ספורטאי זה או אחר) לא ישפר. אחרי 1984 בעקבות כשלונותיהן של המשלחות שלנו לדורותיהן קם מישהו במשרד הספורט או בוועד האולימפי או היכן שלא יהיה ואמר יש בעייה וצריך לשנות דברים. הקימו את היחידה לספורט הישגי ומאז השתפרו דברים. לדעתי יש קצת התנשאות כלפי הספורטאים כשאומרים להם שמקום שישי זה בדיוק כמו מקום ראשון.

בסך הכל זה רק ספורט ולי עדיין ספורטאית מצוינת וזה ברור לכולם. אף אחד לא אומר שצריך לנפנף ללי או למישהו אחר בפנים עם חוסר ההצלחה שלהם. אני מחבב את לי בדיוק כמו כולם כאן וכואב לי הלב עליה ואני מקווה שהיא תוכל להתאושש מההפסד הזה. גם אני וגם כל אחד אחר אם יפגוש את לי רק יעודד אותה אבל הפורום הזה הוא קצת כמו פורום האוהדים של המשלחת ובפורומים של אוהדי ספורט (נניח בפורום של אוהדי מכבי תל אביב או בפורום של אוהדי מכבי חיפה) האוהדים מקטרים על ההפסדים - זה חלק מהמהות של פורומי אוהדים. עוד לא שמעתי אף שחקן כדורגל שמתלונן על זה שהאוהדים של הקבוצה מאוכזבים כשהיא לא מצליחה - ככה זה בספורט הישגי. נכון ספורט אולימפי הוא לא כדורגל, זה ספורט אינדיבידואלי, הרבה פחות מתגמל וכו' וכו' אבל העקרון הוא עדיין אותו עקרון. מעבר לקיטורים הפורום הזה הוא גם מקום שבו אפשר לנתח ברצינות ולבי לנסות להתייפייף השגים מול ציפיות מוקדמות ולנסות להבין למה דברים לא עובדים. אני מוותיקי הפורום ונמצא כאן כבר אולימפיאדה שלישית ואני משתדל להקפיד להשתמש בשפה נקייה לא להכנס לויכוחים אישיים עם אנשים בפורום ולנתח את הדברים בצורה לא מתלהמת (פה ושם גם לי יוצאים פוסטים לא מזהירים כמו הפוסט 'למי יותר באסה' נניח אבל גם הוא בא להראות שברור לי שיש מי שסובל יותר מהאוהדים שאוכלים להם את הלב). רוב הזמן אפשר להתבטא כאן באופן חופשי אבל פתאום באולימפיאדה יש שורה של מלים שאסור להשתמש בהן ודברים שאסור להגיד וכל פעם נוספת מילה חדשה. אז עכשיו אסור להשתמש גם בהפסד. מחר מישהו יבוא ויגיד לא להגיד החמצה. זה לא רציני.

מכל מקום אני בסך הכל שאלתי כאן שאלה מקצועית. ניסיתי להבין את הפער בין היציבות בהישגים בשנתיים שלפני התחרות בשפע של תחרויות ובתחרות עצמה - אבל כנראה שלאיש אין תשובה. אני שואל את זה מתוך סקרנות כי אני באמת מנסה להבין את הפער בין השגים מוקדמים להצלחות באולימפיאדה של המשלחת ורוצה להבין את זה ברמה שהיא מעבר לקלישאות הרגילות של 'אין בארץ תרבות ספורט' או 'אין לספורטאים מספיק כסף'.

 

[apy ape]

ההבדל העיקרי בין כל פורום אוהדים לספורט אול'

הוא הפן האישי. קבוצה (בין אם זה נבחרת או מכבי חיפה) היא חבורה גדולה של אנשים. במקרה של כישלון אין התמקדות על הפרט. אפשר לבוא לביקורות על התנהלות של קבוצה בהרבה צורות - התנהלות, אסטרטגיה וסגנון. מה תגיד על ג'ודאי? שהוא גרוע? תמיד יהיו טובים יותר וטובים פחות - אם הגעת לאולימפיאדה אתה כבר טוב. זה שהישראלי הממוצע עוקב אחרי טומי ארשנסקי פעם ב-4 שנים לא גורע ממנו את כל ההישגים שהשיג עד אז (שהביאו להעפלתו למשחקים). זה מקביל לכך שאוהדי חיפה יתיחסו להישגים של הקבוצה שלהם רק בליגת האלופות, ויתעלמו מהליגה והגביע בישראל. תוסיף לכך את הכסף הגדול והחשיפה התקשורתית (להיות כדורגלן זה מקצוע מכניס - אנשים עושים את זה הרבה בגלל הכסף והתהילה, לאו דווקא בשביל הספורט) לעומת הסזיפיות של כל ספורטאי אולימפי אחר (מעטים הם הספורטאים שזוכים ליחס בין אולימפיאדות אולי רק הטניסאים וסופרסטארס כמו אריק זאבי)

ספורטאי אולימפי הוא (לרוב) בודד במערכה. כמעט תמיד אי אפשר להגיד עליו שהוא לא רוצה מספיק. הוא מתכונן לתחרות אחת במשך 4 שנים, ולפעמים הכל עובר בתוך 48 שניות. לפעמים הוא לא מצליח להעפיל בכלל. זה מעורר הרבה אמפתיה בקירבי לראות מישהו בודד, חשוף לחלוטין מבחינה רגשית שמתמודד עם הכישלון שלו מול עצמו והתקשורת.

בעניין הביקורת - תמיד יש מקום, אבל כפי שאמרתי, זה קצת מטופש לבוא בביקורת כלפי ספורטאי שאוכל את עצמו גם ככה. כנראה שהוא האמין שהוא עושה הכל נכון עד לרגע הכישלון, ולכן התפקיד של המערכת הוא להכין אותו בצורה ראויה. האמת היא שיש לי ביקורת כלפי לי קורזיץ. אני חושב שהיא זנחה את כל הקטע של להתאמן ולהשתפר ברוחות פחות חזקות. שלא תבינו אותי לא נכון, היא ספורטאית אדירה, אבל היא מצטיינת בתנאים מסויימים ובשתי אליפויות העולם הקודמות התמזל מזלה והיא זכתה לקבל את התנאים שהיא אוהבת. גם בויימות' לרוב היו תנאים טובים בשבילה, אבל ספורטאית שרוצה מדליה לא יכולה מראש לוותר על שיוטים שנערכים ברוחות בינוניות. אני חושב שזה מה שהביא לפיצוץ בין משיח לפרידמן. פרידמן רצה להכניס אותו לכושר טוב יותר כדי שהוא יוכל להתמודד עם רוח בינונית, משיח העדיף שלא. ומה היה קורה אם השיוטים היו נערכים במזג אוויר שהיה בווימות' בשבוע שלפני האול'?
לא בטוח אם קורזיץ הייתה מגיעה לשיוט המדליות בכלל. אבל שוב, האכזבה של לי היא עצומה, שום ביקורת לא תעזור אלא רק תזיק.

הנושא הפער שבין הישגים באול' לתחרויות שלפני האול' היא נקודה חשובה. אם אני לא טועה, ב-4 שנים שקדמו לאול' זכו רק 4 ספורטאים ישראלים במדליות באל' עולם: קורזיץ, משיח, שלזינגר ושטילוב. שלזינגר זכתה בארד ב-2009 מה שלא מעיד על יציבות גדולה מדי (במיוחד בספורט שהגרלה טובה יכולה להביא אותך למדליה). כל השאר זכו ביותר ממדליה אחת: משיח נשאר בבית (ויש לי בטן מלאה בנושא אחרי ההופעה הבזיונית של צוברי - נניח לכך עכשיו), קורזיץ ב-2 ושטילוב ב-2. כך שבעצם המועמדים האמיתיים היחידים למדליות היו קורזיץ ושטילוב. על קורזיץ דיברתי, ושטילוב מתחרה בספורט בעייתי. בלי קשר להופעה שלו (שהייתה שווה יותר ממקום 6 לדעתי) אני חושב שלא כדאי לנו להשקיע יותר מדי בענפי ספורט שמתבססים על ציוני שופטים. קשה לכל מדינה קטנה לבסס את עצמה בענפים כאלה, בטח שלמדינה שלגביה יש דעות קדומות כמו ישראל. אם רוצים הישגים באול' צריכים הישגים ברמה העולמית - אי אפשר לבנות על 2 ספורטאים כאלה למדליה. זה לא משנה כמה מדליות אוספים באל' אירופה - זה לא מייצג כלום לרוב. הארד של עיברי לא שווה מקום בחצי גמר, המקום הרביעי של סנפורד לא שווה סיבוב שני (שניהם מבחינת זמנים) והארד של סוסו גם כנראה לא שווה יותר מדי (אני חושב שחוץ מהרוסי שזכה בזהב כל שאר המתמודדים שהעיף לא עברו סיבוב)

בניגוד להרבה מהדיבורים כאן אני חושב שכן מתפתחת כאן תרבות ספורט - מרתונים בכל עיר גדולה, רוכבי אופניים בצדי הדרכים, פרוייקט אתנה לקידום ספורט נשים. המצב הרבה יותר טוב מלפני 20 שנה. אני חושב שגם הרמה של המשלחת הזאת לאולימפיאדה הייתה יותר טובה מה-2 הקודמות (אבל כמו שגל נבו אמר, הם לא הצליחו להביא מדליה לעסקנים לתקשורת וכנראה שבזה זה נמדד). צריך רק למקצע את המערכת. להפוך אותה למקצועית ביותר. לכן אני חושב שחייבים שספורטאים במיל' ימלאו את כל תפקידי המנהלה. אגב, אחד הגורמים הראשיים לעיכוב בתרבות הספורט היא התקשורת בישראל. אותה תקשורת שממהרת לבקר ולהשמיץ. לראייה: חודשיים לפני האול' נערכת באילת אליפות אירופה בתריאטלון. ספורט יפה, אלגנטי שמצטלם היטב על רקע הנופים המרהיבים של הרי אילת. המנצחים: ספרינג השוויצרית (האלופה האולימפית החדשה) וגומז הספרדי (סגן אלוף אולימפי מאתמול). התעניינות תקשורתית? שידור ישיר (כאילו שאנחנו מורגלים בכאלה אירועים)? שתי שורות בעיתון (בדוק!) וכתבה בווינט עם קטע וידאו שצולם במצלמה ביתית. אם מישהו רוצה שינוי, זה חייב להתחיל שם

 

[הפסימיסט1]

במה הרמה של המשלחת הייתה טובה מ2 קודמותיה?

בג'ודו? באתלטיקה? בקליעה? בשיט? בכולם לא השתפרנו ובחלקם הדרדרנו. לראשונה מזה שנים רבות לא היה לנו אפילו סייף אחד. בטקוואנדו גם לא שלחנו אף אחד. שיפור בספורט עממי (ריצה ואופניים) זה מצוין אבל שיפור בספורט הישגי אני לא רואה. לגבי הטענות לתקשורת - אני יכול להשוות לתקשורת הבריטית וההבדלים קטנים מאוד. גם הם לא מתעניינים בטריאתלון בין האולימפיאדות, גם שם כל התהילה הולכת לכדורגל. לגבי מיקצוע אין ספק שצריך התמקצעות בניהול אבל ספורטאים במיל' לא בהכרח יהיו מנהלים טובים. אני חושב שצריך לעשות שימוש בידע של מנהלים ממדינות שהוכיחו את עצמן בהבאת מדליות וגם, כמו שכבר אמרתי, כאן בידע שנצבר ביחידות מובחרות בצה"ל לגבי הדרכים הנכונות לעבודה על עמידה ביעדים, עמידה בלחץ, אלמנט ההפתעה וסיבולת.

 

[trilliane]

אתה מכיר את תכנית האימונים של קורזיץ?

אני מעריכה את רוב הדברים שכתבת, אבל באמת, איך אפשר לבקר את תכנית האימונים שלה בלי להכיר אותה לפני כן? לשפוט רק לפי התוצאות זה לא אומר שהיא לא התאמנה. יכול להיות שעם כל ההישגים המדהימים שלה ואיכויותיה כגולשת זה משהו שהיא פחות טובה בו מאחרות וזה מה יש, לטוב ולרע.

 

[trilliane]

ההשוואה לא נכונה; בכל מפגש של 1:1 יש מפסיד

בין אם זה משחק או קרב, זה בינארי: או שאתה מנצח ומתקדם הלאה, או שאתה מפסיד. לכן ענפים כאלה אכזריים מאוד בשיטה של טורניר (ליגה מנסה לאזן זאת, אבל כמובן באולימפיאדה אין זמן לכך).

זה לא המצב בתחרויות אחרות שבהן יש ספורטאים מדורגים והרבה ברמה דומה ובסופו של דבר רוב הזמן ההפרשים מזעריים ומוכרעים על עשיריות שניות או נקודות ולא פעם נכונים בעיקר בתחרות מסוימת שבה, מטבע הדברים, יהיו כאלה שיצליחו ויהיו כאלה שיצליחו יותר. מה לעשות, רק לשלושת הראשונים מחלקים מדליה; ככה זה בספורט. אבל ספורטאי שמגיע כמה עשרות שנייה אחרי המנצח אינו לוזר, לא כישלון ולא "מפסיד". הוא ספורטאי עלית ששייך לחוג מצומצם של האנשים המהירים וטובים בעולם בתחום ועדיין יש כמה מצוינים ממנו, או לפחות היו בתחרות מסוימת.

נכון, האולימפיאדה היא תחרות יוקרתית יותר, אבל עדיין, תחרות. פה ושם יש אגדות שמקומן בדפי ההיסטוריה מובטח – בולט, פלפס, איסינבייבה וכו'. אבל גם הם לא חסינים (בולט עדיין כן, אבל גם יומו בוא יבוא) וראינו שגם להם זה לא תמיד בא בקלות, וגם הם לא תמיד חוזרים עם הזהב.

אגב, עוד דבר שצריך לזכור, הוא שיש לא מעט הישגים שמושגים בעזרתם של סמים, וספורטאי צמרת שמקבלים חסויות מגופים גדולים רק אם יזכו במדליה עושים הכול כדי לנצח וזה כולל גם סמים (והם יכולים להרשות לעצמם סמים מתקדמים ויקרים שעוד לא מגלים). הישראלים, כך אני מבינה או לפחות מקווה בכל לבי, לא שם.

 

[הפסימיסט1]

מה את טוענת ששייט זה עניין של מזל?

ספרי את זה לבן איינסלי שזכה אתמול במדליית הזהב הרביעית שלו בארבע אולימפיאדות בדגם הפין. ספרי את זה לגל פרידמן שהשתתף בשתי אולימפיאדות וזכה במדליות בשתיהן. בשיט יש אחד עשר שיוטים ולכן הם ממש לא מוכרעים על איזו טעות רגעית או על כמה עשיריות שנייה מקריות בעיקר לאור העובדה שאפשר גם לזרוק שיוט גרוע. הגולשת הפולנייה פסלה שיוט אחד ועדיין לקחה מדליה. לי קורזיץ לקחה מקום ראשון בשתי אליפויות העולם האחרונות ולקחה כסף באליפות אירופה הלפני אחרונה (באחרונה היא לא השתתפה אני חושב) כשכל המדליסטיות אתמול היו אירופאיות וכן בשתי מדליות ארד בגביע העולם בווימות'. אני מעולם לא שמעתי טענה אפילו בשקט בשקט ומאחורי הגב שאיזשהו שייט לקח סמים. אני ממש לא מבין למה כל כך קשה לקבל את זה שזה הפסד או כשלון - בוודאי ביחס לציפיות המוקדמות. זה לא סוף העולם ולא אסון אבל זה הפסד. זה ספורט השגי, המטרה היא להשיג והמטרה לא הושגה. זה די מגוחך כל הדיון הזה.

 

[trilliane]

גם. ולא אני טוענת, אחרים טוענים זאת, כולל לי

וסובביה שאמרו חד משמעית שאלה תנאים שקשים לה, וכן, היא מודה בפה מלא שהיא לא גולשת רב-גונית שטובה באותה מידה בכל התנאים. בכל מקרה, ספורטאי שזוכה בזהב 4 אולימפיאדות באותו ענף/מקצה זה די נדיר ואילן גבוה מאוד להיאחז בו. אנחנו לא שם ולא היינו שם.

 

[ברוכי2]

יהודה מעיין נתן לך את התשובה האמיתית

חוסר מחוייבות, חוסר השקעה, חוסר רצינות וחוסר מקצועיות.
אין שום סיבה בעולם שהאוסטרלים יתאמנו בווימות חמישה חודשים וקליגר וסלע שבועיים.

 

[natyh]

קצר ולעניין

ברוכי היית ונשארת תותח !

 

[BentzWatchJudo]

אבל ליהודה מעיין גם יש אחריות

לו ולמאמנים ולמנהל המקצועי וכמובן גם לקליגר וסלע עצמם (וגם למחסור בתקציבים).

 

[pcper]

כל-כך מסכים עם מה שכתבת

-

זה כל-כך נכון, המילה "כשלון" לא ממש במקום.
ואולי באמת זה נראה כאילו לי "הפסידה", אבל צריך להזכור שהיא אחת הטובות בעולם שהתמודדה מול גולשות לא פחות טובות ממנה.
ולכן כל טעות קטנה יכולה לעלות לה במחיר של מדליה, ואין מה לעשות טעויות קורות.

אני באמת מסכים איתך שצריך לעודד אותה, אחרי הכל היא ייצגה את המדינה שלנו בכבוד ועשתה מה שהיא יכולה, צריך לתת לה את התחושה שהיא ממש לא איכזבה, זה נכון שזה מאכזב שאין מדליה, אבל זאת ממש ממש לא אשמתה.

וכמו שכתבת - אי אפשר להשאר אדישים לנוכח המעשה המקסים של חברתה הספרדיה!
זה בהחלט היה מחזה מרגש שהראה שהן יותר חברות מאשר מתחרות.

 

[aaa123]

אני לא רואה בעיה עם המילים הפסד או כישלון

אם המטרה היא שהספורטאים ירגישו טוב יותר אפשר להגיד שאוהבים אותם ושמאחלים להם שבהמשך יצליחו יותר
אבל לא נראה לי שהמנעות מהמילים הפסד או כישלון היא זאת שתעזור.

אני בהחלט מסכים שיש ביקורת פוגעת כלפי ספורטאים שלא צריכה להאמר(שמה שמאפיין אותה הוא בעיקר שנאה או זלזול בספורטאים שנכשלו) אבל הבעיה היא לא השימוש במילים כישלון והפסד.
תוצאה שפחות טובה מהציפיות המוקדמות של הספורטאי היא בהחלט כישלון מבחינתו,והספורטאי לא צריך שיגידו לו אחרת.

מקום ששי יכול להיות הצלחה גדולה או כישלון וזה תלוי בציפיות המוקדמות.
די ברור שבמקרה של לי קורזיץ לפני שיוט המדליות בזמן שהיא היתה מדורגת שניה הציפיות המוקדמות(כולל הציפיות שלה) היו ליותר ממקום ששי סופי.

לגבי המילה הפסד אז בכל קרב בין 2 ספורטאים(למשל בג'ודו) יש מנצח ויש מפסיד(ואכן כל מי שלא מנצח שם מפסיד גם אם ההפסד שלו היה צפוי ולא מוגדר בתור כישלון)
המונח הזה פחות ברור בתחרויות שאינן תחרות של אחד מול אחד אבל אני לא רואה בעיה עם השימוש במילה הפסד גם שיש תחרות בין יותר מ2 אנשים, ולדעתי לגיטימי להגיד שספורטאי שלא עלה לשלב הבא כי ספורטאי אחר עקף אותו במאית שניה הפסיד את העליה לגמר בהפרש של מאית השניה.

 

[trilliane]

הבעיה לא במילים אלא בגישה ובהשקפת העולם

ואת שיש לי לומר בנושא כבר אמרתי ובהרחבה, אז לא נראה לי שיש טעם לחזור על זה שוב.

 

[דןמור]

מותר גם להגיד "הפסד" או "לאכזב"

קודם כל הפסד או כישלון הם תמיד מונחים יחסיים -
אם מכבי חיפה תעוף בסיבוב השני מליגת האלופות זה יהיה כישלון ואם עירוני קרית שמונה תעבור את הראשון ותפסיד את השני זה יהיה סביר.
לעניינו, לי קורזיץ כן הפסידה בזמן אמת, גם אם להיות מקום שישי בעולם בכל תחרות או בכל תחום זה ללא ספק הישג עצום שראוי לציון ולמקום ברשימת הספורטאים הטובים בהיסטוריה הישראלית.

ספורטאי עילית שלא יכול להכיר בהפסד או כישלון לעולם לא יוכל להגיע למקומות הראשונים.
דרך אגב, גם זאבי, גם שטילוב וגם קורזיץ השתמשו בעצמם במפורש במילים "כישלון", כי בסופו של דבר היה פער גדול בין היכולות שלהם לבין התוצאה הסופית. אצל זאבי כמובן שזה בלט מאד, אבל במיוחד אצל אלכס ולי שהיו מועמדים רציניים למדליה ולא הצליחו בכך. לא מדובר בציפיות מוגזמות או בפמפום של העיתונים - הם באמת נמצאים בטופ העולמי אבל ברגע האמת לא הצליחו.

זאת לא בושה לא להצליח או להפסיד - זה חלק מספורט ולא צריך להכחיש את זה - וכמו שהיו רוצים שנשמח בשמחתם, כך גם לגיטימי להתאכזב.

בסופו של דבר בניגוד למה שכתבת, גם קורזיץ וגם שטילוב היו פחות טובים. יכול להיות שבתחרות הבאה הם יהיו טובים יותר, כי יכולות כאלו הן יכולות נתונות ברגע ספציפי - אבל...
אבל - וזה אבל גדול - לא סתם כל העיניים מוכוונות לאולימפיאדה - חלק מלהיות הכי טוב זה גם לדעת מתי להביא את זה לידי ביטוי ולהיות הכי טוב ברגע האמת.
בולט לדוגמא, שהוא באמת אחד ויחיד, אמנם הפסיד כמה פעמים השנה והשיג תוצאות לא מזהירות ביחס ליכולות שלו, אבל ברגע האמת, בריצת ה-100 מטר באולימפיאדה ידע להביא לשיא את היכולות שלו.

לסיכום אציין שוב כי להגיד לספורטאי שהוא הפסיד או אכזב לא צריך למוטט אותו ולא צריך להחביא מילים או לחשוש מה הוא ירגיש. אם הוא לא מבין את זה בעצמו, אז אין לו מה לחפש בספורט, כי זה מקצוע שרווי באכזבות - בעיקר שיש אלפי מתמודדים ובסוף רק שלוש מדליות בכל תחרות.
אין ספק ללי קורזיץ יש את היכולות להיות אלופה אולימפית והיא הייתה ראויה לכך לאור התחרויות שלה בשנים האחרונות - אני מקווה שעם השינויים המדוברים באולימפיאדות הבאות יהיה לה מקום לבטא את אותן יכולות.

מילה אחרונה - אני חייב להגיד שאני מסכים עם חלק מהטענות שהיו ביומיים האחרונים שציינו כי אולי זה טוב שקורזיץ לא זכתה במדליה כי זה היה מסנוור את הכישלון של הנבחרת באולימפיאדה. כמובן שעצוב לי מאד על לי קורזיץ (ועקבתי באדיקות אחרי כל המשטים שלה), אבל אם בעקבות זה יעשו שינויים מהיסוד בכל החשיבה על בניית הספורט בישראל ועל אופן בניית הנבחרת באופן שיאפשר לנו לשלוח ספורטאי עילית רבים בעוד 2-3 אולימפיאדות, אז זה היה שווה את זה.

 

[trilliane]

*להם* מותר להגיד. אני לא חושבת שלי יש זכות

והם כבר הגיעו למקומות הראשונים והם יודעים מה הם צריכים לעשות, והם אכן היו פחות טובים בתחרויות האלה, והם הראשונים להכות על חטא ולכן אני לא חושבת שצריך "לעזור" להם אלא להקל עליהם. זו כל הנקודה שלי.

 

[דןמור]

האם מותר לנו להגיד להם שהם מנצחים?

אם כך, מותר לנו גם להגיד להם שהם מפסידים.

כשאתה יוצא לתחרות תחת הדגל הלאומי אז אתה צריך לדעת שיכירו בהפסדייך כמו בניצחונותייך.

גם לי מותר להתאכזב מתוצאה מאכזבת ואף להגיד את זה, כמו שמותר לי לשמוח מתוצאה טובה ולשמוח בשמחתם.

עידוד למצויינות כולל גם הכרה בכישלונות והאופן שבו אתה מתמודד איתם. אני דווקא חושב שזה יכול לדחוף אותם אפילו עוד יותר קדימה. לא צריך להסתיר את זה או לעטר את העיתונות בכתבות של "לא נורא".