נסיעה לבית מלון

[מנסה ומתנסה]

אני חושבת שלא במקרה טעית...

(תהנה / אהנה) ..
מהדברים שלך משתמע שאת לא חשה בנוח בנוכחות הבת הגדולה,
וחוששת שלא תהני מחופשה משותפת איתה ועם האינטימיות של
להימצא בחברתה זמן רב...
זה יכול להיות מאוד מובן ומקובל - הרגשות שלך, אבל מציעה שתתעמתי
עם הרגשות שלך עצמם ומה היית רוצה שיהיה בעקבות זאת.

אני יכולה לספר לך שאנחנו היינו בטיול במתכונת כמעט זהה (פרט לכך
שהקטנה היתה בת 4 בערך). גם לי היה מוזר שנישן כולנו באותו חלל
ושניסע במתכונת הזאת (לבעלי יש עוד ילד בוגר שלא התאפשר לו
להצטרף באותו זמן).
ואמנם הטיול הזה זכור לי כטיול שבו בהחלט לא נהניתי (בלשון המעטה).
הבת הגדולה היתה בפוקוס, בעלי הקדיש לה תשומת לב מיוחדת, ואני הרגשתי
"זנוחה" ו"תקועה" עם הקטנה...

בהזדמנויות אחרות ערכנו טיולים בהרכבים שונים, כולל לפעמים הגדולים
ובני זוגם / טיול עם שלושת הילדים עם משפחות נוספות שהצטרפו /
טיול עם הקטנה בלבד / בעלי עם ילדיו בלבד... רוב הטיולים שלנו
היו מוצלחים ומהנים מאוד...

מסקנות? אין לי כל כך בעצם.... להודיע לילדה שהיא לא משתתפת אחרי
שכבר הוזמנה כי זה לא מתאים לאשתו של אביה?

...

נראה לי שאפשר לקחת בחשבון שאולי לא ממש תהני בטיול הנוכחי,
לשתף בכך את בעלך מהמקום הזה (ולא מהמקום של "לא ראוי שהבוגרת תצטרף),
ובהמשך לבדוק אפשרויות להרכבים נוספים בהם גם את תוכלי להנות...

ואולי, מי יודע, תהני גם מהטיול הזה ותרחיבי אפשרויות ....

 

[mother cat]

אני דווקא רואה בזה הזדמנות...

הזדמנת לנערה להתחבר יותר לתינוקת, הזדמנות לך ולה להתחבר, והזדמנות לה ולאביה לבלות יחד...

תשבי אם בעלך ותתכננו קצת את הזמן - לא הבנתי לכמה זמן ולאן אתם נוסעים, אבל אפשר, למשל, להשאיר את בעלך עם הקטנטונת ולקפוץ עם הנערה לשופינג (אם אתם באילת אז הקניון שם ענקי ובלי מע"מ המחירים אמורים להיות סבירים יותר מאשר במרכז) וכך אתן תהנו מקצת "זמן בנות", או לחלופין תלכו לעשות מניקור, או משהו כזה "נשי". אני בטוחה שהיא תעריך את תשומת הלב. ובתמורה, בערב תשארי את ותרדימי את הקטנה בחדר ותני לבעלך לרדת אתה לכוס קפה (כוס יין???) בלובי שיוכלו להנות מקצת זמן איכות. ולמחרת שהוא והנערה יקחו את התינוקת לבריכה ואת תנוחי עם ספר טוב.

סתם רעיונות שזרקתי, אבל מה שאני מנסה לאמר זה שאמנם זו לא חופשה רומנטית עם הבעל, וגם לא חופשה משפחתית "רגילה", אבל אפשר למצא דרך שזה לא יהיה סבל ושכולם יצאו מזה עם לפחות משהו אחד שהם נהנו ממנו. הנערה לא חייבת להיות בפוקוס כל הזמן, אבל כן נכון להקדיש לה תשומת לב.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

מנסיוני...

בנזוגי מרגיש מאוד לא-בנוח "להיתקע" בחדר אחד עם הבת שלי, והיא ילדה קטנה (לא מתבגרת, שזה הרבה יותר מפריע).
הפתרון שלי - כשאני רוצה לנסוע עם הבת שלי, אני משאירה את בנזוגי בבית ונוסעת רק עם הילדים.
(זה לא כדי לעשות לו דווקא, זה פשוט מתוך הבנה שכולנו בחדר אחד = סבל לכל הצדדים).

אם אין לכם אפשרות לנסוע בשני סבבים (פעם אחת בעלך והמתבגרת, פעם שנייה את והוא),
אולי הפתרון הוא לפצל חדרים או לקחת חדר ממש גדול עם מרפסת ענקית, ו"לפצל כוחות" ככל הניתן.

 

[כוכב74]

כן זה לא נראה לי לעניין

לישון איתה באותו חדר זה לא נוח ולמה היא צריכה להיות מרכז הטיול?

 

[כוכב74]

הבעייה היא שבעלי לא יסע איתה לבד

לי אין בעייה שיסע לבד להיפך כך יוכל להקדיש לה תשומת לב, חוץ מזה 16 שנה קיבלה תשומי אני מקווה שהיא תתן קצת מרחב גם לי ולקטנה

 

[מנסה ומתנסה]

16 שנה קיבלה, ועכשיו?

 

[כוכב74]

גם עכשיו היא מקבלת תשומת לב

ולא חסר לה שום דבר כל דבר שצריכה ישר בעלי רץ להביא או לקנות , אפילו לילדה שלנו אנחנו לא רצים ישר לקנות כל דבר, התכוונתי שאני מקווה שהיא תבין בחופשה שיש עוד מישהי קטנה שצריכה לקבל תשומת לב, יכול להיות שיהיה בסדר נקווה לטוב

 

[מנסה ומתנסה]

נראה לי שאת מדברת על קצה קרחון....

נשמע שאת חשה מאויימת מהילדה של בעלך...
זה נושא שמאוד כדאי לפתוח עם בעלך,
ועדיף בליווי של איש מקצוע.

 

[כוכב74]

אני לא מרגישה מאוימת

אבל בהחלט לא נוח לי ליסוע איתה בגיל כזה לבית מלון הייתי רוצה ליסוע איתו לבד בפעם הראשונה עם המשותפת שלנו והאמת לא ציפיתי שבגיל כזה עדיין תרצה לבוא איתנו ביתו הגדולה וכמו שמישהי רשמה פה לא בא לי להרגיש "תקועה" רק עם הקטנה כל הזמן

 

[כוכב74]

בשנה הבאה ימלאו לה 18

אני חושבת שלא אסכים כבר לנסיעות האלה מאז שאני איתו לקחנו אותה הרבה איתנו לחופשות אפילו אמא שלה כבר לא נסעה איתה השנה אלא רק עם בן זוגה נראה לי שפשוט לבעלי לא היה נעים לא להציע לה

 

[זהב טה ו ר]

ביום שבן-זוגי יציב לי אולטימטום כזה

ולא יסכים שאזמין את ילדיי לאנשהו
זה היום שבו אגיד לו שלום
(טוב.. אני גיבורה גדולה... יודעת שאין סיכוי... מראש בחרתי בנזוג שמרגיש כמוני שכל עוד ילדינו רוצים את חברתנו, נעשה הכל כדי לאפשר להם להיות איתנו)

 

[לילי301]

ביום שבן זוגי יציב לי אולטימטום..

אני מחזירה אותו לאמא שלו

(טוב נו..אני גיבורה גדולה, יודעת שלא יקרה לעולם..השתדלתי בסבב ב' לבחור את האיש הנכון!!)

 

[מנסה ומתנסה]

יאללה... היא כבר ילדה גדולה... .

הגיע הזמן לזרוק לפח...

(איזה עיצות בדיוק את מחפשת בפורום הזה?)

 

[מנסה ומתנסה]

וחוזרת ומציעה לגוון את ההרכבים המשפחתיים...

אבל נכון להיום "אכלת אותה" - הילדה כבר הוזמנה,
וכל שנותר לך הוא לנסות להנות, למרות ואולי בגלל
שהיא מצטרפת...

לפי התאור שלך, אני מתארת שהטיול זאת לא הבעיה
היחידה שלכם...
את אומרת שהגדולה פוגשת את אחותה פעם בחודש -
האם זאת גם תדירות המפגשים עם אבא שלה?

 

[mother cat]

כשהבת שלך תהיה בת 18 גם תפסיקי לקחת אותה?

תשמעי, אני מאד, אבל מאד, אבל מאד מזדהה. גם לי קשה עם זה שהילדים של בעלי באים לכל מקום - בעיקר כי הפרש הגילאים הוא כזה שדברים שילדון בן 2.9 צריך או רוצה כבר לא מעניינים את הגדולים, ואם הולכים בכל זאת אז משעמם להם, הם מקטרים, ולי יוצא כל הרוח מהמפרשים... וזה לא רק לגבי חופשות אלא סתם בילוי ליום שבת או יום חופש - אני כל הזמן באיזון בין מה מתאים לגיל של כל הילדים וזה מאד קשה.
בדיוק ביום שישי האחרון פתאם סבתא מצד אמא של הילדים של בעלי התקשרה להזמין אותם אליה ולשם שינוי הם הסכימו - אההההה, שבת רק עם בעלי והילד! וואו! אז מהר מהר חיפשתי רעיונות לפעילות לפעוט והיינו בפינת ליטוף (אם תציצי בפורום הורים לפעוטות תראי את ההתיעצות שלי וגם תמונות) - הי תענוג, ומשהו מאד נדיר. הילד היה באקסטזה (למרות שכשאחים שלו יצאו מהבית בבוקר עם סבתא שלהם הוא בכה וצעק "גם אני בא, גם אני בא"...). קחי בחשבון שאצלי הילדים כל הזמן אתנו - כי אמם נפטרה. אז רגעי "משפחה" רק שלושתינו מאד נדירים.

ובכל זאת, למרות שיש לי הרגשה שדווקא הקטנצ'יק שלי הוא זה שתמיד מתפשר - כי קל יותר לגרור אותו לפעילות של הגדולים והוא רק צופה ומתרוצץ, מאשר לגרור את הגדולים לפינת ליטוף או ג'ימבורי - אין דבר כזה שנחליט לעשות משהו והילדים הגדולים לא מוזמנים. לבעלי קשה אפילו לוותר להם כשהם רוצים לא לבוא... אפילו לפעילויות עם החברים של הקטנצ'יק מהגן הם מוזמנים - ובאים אם בא להם (או אם אבא לחץ מספיק חזק...).

בקיצור - אני לא חושבת שאת יכולה להחליט החלטה כזו שלא תזמינו אותה יותר. זה לא פייר, זה לא יפה, ואני מניחה שזה מאד יפגע בבעלך. את כן יכולה לנסות לעשות מדי פעם דברים רק אתם, ומדי פעם גם איתה.

עוד אופציה שעולה לי לראש - מה עם להציע לה להזמין חברה אתכם? ככה היא לא תהיה משועממת ולא תצטרך שיבדרו אותה, וגם בכל זאת תבלו איתה קצת זמן.

 

[אורית2011]

את יודעת, גם במשפחות לא מורכבות הקטן מתפשר

הרבה. יש לי הרבה חברות עם ילדים בפער גילאים שמדברות על זה בחופשיות. הענין הוא, כשהן מעדיפות את הקטן על הגדולים, אין להן רגשי אשמה, שאולי זה בגלל שהילדים האחרים פחות אהובים עליהם.
מצד שני, על רובנו מקובל שילד קטן במשפחה, מרויח כל כך הרבה מאחיו, ואנחנו זוכרות את הבדידות המסוימת שיש לילד הבכור שלצערו רק ההורים משעשעים אותו, שאנחנו פשוט רגועות שזו ילדות אחרת משל הבכורים שלנו. אצלך, זהו הילד הבכור, ואת משווה את עצמך בטח לקבוצה של אמהות במצב דומה לשלך, כי אמהות לילדים בכורים מחפשות חברה ואמהות לילדים קטנים עסוקות בלתמרן את כל הפעילויות.
ההתנהלות שאת מתארת היא כל כך נורמלית, שאת צריכה להיות מאד שמחה

אני כבר שמעתי על חלוקה לשני זוגות הסבים: הגדולים לאחד, הקטן לשני, וההורים לשנת צהריים.
לפעמים אני חושבת, שבפורום כזה, שבו יש משפחות מורכבות, נהוג ליחס חלק גדול מהדברים למורכבות, לפעמים שלא בצדק. ההבדל אצלך, לדוגמה, זה שאת מרגישה פחות מחויבת לילדים הגדולים מאשר לקטן שלך, וזה טבעי.

 

[mother cat]

את צודקת בחלק מהדברים, לא בהכל...

כן, יש לנו נטיה לראות כל בעיה כמשהו שמקורה במורכבות. לעיתים קרובות אני עושה בדיקה לעצמי עם חברים וקולגות שיש להם ילדים בגיל של הילדים של בעלי לראות אם מה שמפריע ומציק לי זה "נורמלי" לגיל ומתי זה לא ונובע מהבעיות והמורכבויות של המשפחה שלנו. זה קצת מרגיע לדעת שחלק מההתנהגויות הן פשוט "כי ככה זה הנוער של היום"

וכן, באופן טבעי עם הילד הראשון שלי אני מנסה לקשור קשרים עם הורים לילדים בגילו ולטפח חברויות - כדי שתהיה לו חברה.

מה שהכי מפריע לי זה לא שהוא מתפשר - הוא דווקא טוב בזה. תודה לאל הוא מעריץ את אחיו הגדולים (שגם הם מתים עליו - שוב, תודה לאל!) ומאד שמח להתרוצץ אחריהם גם בפעילות שהוא לא מבין בה כלום. מה שמפריע לי זה שהוא מפסיד הרבה דברים שנראה לי ש"מגיע לו" כפעוט - כי אי אפשר (אליבא דבעלי) לצפות מהגדולים גם להתפשר לפעמים. הילד כמעט לא רואה ג'ימבורי, בינתיים היה פעם אחת בחיים בספארי למרות שהוא מת על חיות ואנחנו גרים 10 דקום משם (ובפעם האחת הילדה לא הפסיקה לקטר שמשעמם לה... ממש הרסה לי את היום עם הקיטורים...), ובשבת האחרונה הוא היה בפינת ליטוף בפעם הראשונה בחייו. כל פעם שאני מוצאת אטרקציה שנשמעת מדהימה לגילו ושהוא ממש יהנה ממנה - התשובה היא שאי אפשר כי הגדולים ישתעממו... אז שוב - סבבה שהקטן מתפשר. מוכנה שיתפשר רב הזמן. אבל הייתי שמחה שלא יפסיד חוויות ילדות בגלל שלא מוכנים להתפשר עבורו גם מדי פעם...

אבל הדבר המרכזי בו טעית זה שאני מרגישה פחות מחוייבת לגדולים מאשר לחתלתול שלי - ההיפך הוא הנכון. בקונסטלציה המאד מורכבת של המשפחה שלנו, גם אני וגם בעלי הרבה יותר מחוייבים לגדולים ולצרכים שלהם. קשה לי להסביר את זה - אצל בעלי ואצל הסבתות זה מונע מהרבה רחמים ורגשי אשמה על זה שאמא מתה. אצלי זה מונע קצת מההיפך - ומרצון מאד חזק לשוות להם חיים קצת יותר "רגילים" ולא לתת להם להפוך ל"יתומים המסכנים האלה שאבדו אמא" - אני מאד מתאמצת לתת להם כלים לחיים טובים ושפויים, ולא להכנע לדרך הקלה של לפנק ולנחם אותם על כמה הם מסכנים (לא אומרת את זה בציניות - לאבד אמא זה דבר נורא!), וזה דורש הרבה מאד תשומת לב, השקעה, אנרגיות, וזמן....

אה, ושנת צהריים - מה זה?????

 

[אורית2011]

שנ"צ זה מה שעושים כשזוכים בפיס

או שמחכים שהילדים יגיעו לגיל 6-7

וזה מגיע. או אז אני ממליצה על אטמי אוזניים, לעומת זאת, כדי לא לשמוע את הויכוחים מהחדר השני.
תשמעי, בענין הטיולים בשבת, במשפחות "רגילות" הרבה פעמים זה המצב עם ילד שלישי והלאה, אני יכולה להרגיע אותך, וזה מה שאני רוצה להגיד לך. את אמא בפעם הראשונה וזה נראה לך קריטי, עם ילד שלישי זה לא תמיד קריטי לאמא (בצדק או שלא בצדק, זה הזרימה הרגילה של החיים). אם זה חשוב לך, הייתי פשוט אומרת שאתם משפחה לטוב ולרע, ומנסה למצוא פעילות נוספת לאותו היום או מעמידה את הילדים בפני עובדה, או מתפצלת. אני מבינה שחשוב לך לעשות דברים משפחתיים, אבל במשפחות עם שלושה ילדים "זמן אמא" או "זמן אבא" זה דוקא דבר טוב. אני מנסה להגיד שאת רוצה לאחד את המשפחה, ולפעמים כשיש הפרשי גיל כאלה, דוקא מתפצלים וזה גם בסדר

 

[mother cat]

אטמי אזניים אני כבר צריכה בגלל המריבות

של הגדולים.... האמת - אפילו לא רק מריבות. יש נטיה כללית בבית שלי לדבר הרבה יותר מדי בקול רם, ולא משנה עם משהו מנסה לנוח - אבל זה כבר קשור לדברים אחרים ולא למשפחות מורכבות...

כן, ברור לי שבכל משפחה שיש הפרשי גילאים כאלה יש את אותם האתגרים. אני חושבת (לפחות מהסביבה הקרובה אלי) שהפרשי הגילאים האלה נפוצים יותר כשיש פרק ב'. ממה שאני רואה בדרך כלל במשפחה פרק א' הילדים באים ברצף קצת יותר קרוב ואז יש פחות בעיות (למרות שברור לי שלא תמיד זה ככה). כמו כן אני חושבת שבמשפחות "רגילות" נושא רגשי האשמה והמצפון קצת פחות משחק תפקיד.

לגבי הפיצול - אני לגמרי בעד ועוד לפני שנולד החתלתול ניסיתי להסביר לבעלי שיש גיל מסויים בו כבר אי אפשר לצפות מכולם להנות מאותו הדבר. בין ילדיו זה עוד יותר קשה - בן ובת, שכבר לפני שנים יש להם תחומי עניין מאד שונים. לאבא מאד, אבל מאד קשה עם הרעיון של פיצול - כי הוא מרגיש אשם שיש משהו שנשאר מחוץ לפעילות... אני לא אשכח את המריבה הגדולה שהיתה כשהוא התעקש שבן ה-11 בזמנו חייב, אבל ממש חייב, לבוא אתנו לקולנוע לראות את הסרט בראץ' כי זה מה שהילדה רוצה.... (בסופו של דבר הוא היה מרותק למרות שלא מודה בזה, ורק אני סבלתי...). לבעלי יש מן קונספט בראש שמשפחה תמיד צריכה לעשות הכל יחד. אני עובדת על להסביר לו שצריך לשחרר כי זה לא עובד.

ץודה על התובנות - מאד מעניין לקרא אותך!

 

[mother cat]

לא מבינה את המשפט "אפילו לילדה שלנו..."

אני יודעת שבשבילך יש את הבת שלכם ואת הבת *שלו*, אבל בשבילו הן שתיהן *הבת שלו*. אני מניחה שבמחינתו הוא נותן לכל בת לפי צרכיה ורצונותיה, וכן, גם בהתאם לגילה...