האמת, אני מעריצה את האמא, לא בטוחה אם הייתי מצליחה לעשות את
מה שהיא עושה עבור הבת שלה.
לזרוק הכל מהידיים ברגע אחד ולהתפנות כל כולה להגנה על הבת. ולעמוד מול כולם, מול כל אמצעי התיקשורת, לעלות לדרגים הכי גבוהים, ברגע לא ממש גאה בחיים, ולבקש הגנה ורחמים על הבת. ואולי יש כאן שבירת חוקי הבית ואולי אפילו אכזבה על העברה. ולמרות שזאת עברה קלה, אבל בכל מקרה זה לא ממש גאווה.
וזה מעלה שאלות על עברות יותר חמורות... מה עם רצח, אונס? עד כמה אנחנו בתור הורים יכולים או צריכים לעמוד מאחורי הילדים? גם אם הם בוחרים להפנות את הגב לערכים שעליהם חינכו אותם...
איזה כיף שאלה סתם שאלות תאורטיות עבורי... לא מקנאה בה...