"נפש יהודי הומיה"מדינת היהודים/מדינתכל אזרחיה

Aronsona

New member
שינה נעימה. בטח בכיף עם שיר אהבה של מתיתיהו

אז הנה שיר אהבה נהדר של מישהו אחר שאני מת גם עליו
http://www.youtube.com/watch?v=hYQcf8H8yJE
 
גרציה!


 

Aronsona

New member
הי דאג, רק לא סיפרת לי אם ישי לוי עושה לך את

מסקרו אותי.
 

קפצילי

New member
אביעד הבין, וזאת הייתה כוונתי.

כהרגלך, פוסי, אתה האמצעי ולא המטרה.


 

Aronsona

New member
אני אזכיר לך כי גם אתה היית אז בסביבה

בתקופת האח הגדול התדיינתי איתה על כך עד שעייפתי מהסגנון שלה, ובמהלך ההתדיינות, כתבתי אני שמהלך כזה של שינוי שורה בהימנון, יש בו לטעמי גם משום צניעות כלפי המיעוטים, ולכן היא הזכירה זאת שוב.
 
יכולה להציע דעה רק באחד מהנושאים

מדינת ישראל היא מדינת היהודים. יתרה מכך, היא מדינה יהודית-דתית. אני לא חושבת שיש כאן מקום לוויכוח או לדעה אישית מהסיבה הפשוטה שזו עובדה - אנו חיים במדינה שבה אין הפרדה בין דת למדינה, מכאן זו לא ממש מדינה דמוקרטית.
הדמוקרטיה מתה ברגע שאוסרים עליי לקנות לחם במהלך שבועיים בשנה. ברגע שיהודי חילוני אשר אינו מעוניין להתחתן בטקס דתי, לא יכול להתחתן במדינה שלו ונאלץ לנסוע לחו"ל, הדמוקרטיה מתה. ברגע שילדים יהודים חילוניים(!) שהולכים לבית ספר חילוני נאלצים ללמוד תורה ותושב"ע - אין דמוקרטיה.
בזמנו, בתור ילדה יהודיה חילונית בבית ספר חילוני, לא הבנתי למה מכריחים אותי ללמוד דת ומנהגיה. אדגיש ואומר, שכאשר הלכתי ללמוד באוניברסיטת בר אילן, לא התלוננתי ולו לרגע על ההכרח לקחת קורסי יהדות כי האוניברסיטה מכריזה על עצמה כמוסד דתי. מכאן, שאם מדינת ישראל מאלצת את כלל תלמידיה ללמוד תורה ותושב"ע, היא רואה את עצמה ומכריזה על עצמה כעל מדינה דתית.

איפה הדעה שלי בנושא? הנה: אני לא מוכנה לחיות במדינה (דמוקרטית כביכול) שמכריחה אותי להתפשר על הרצון שלי לעשות דבר זה או אחר בגלל משהו שקבוצה אחת (גם אם לא קטנה) במדינה הזו מאמינה בו - דת.
אני לא רוצה להתחתן בטקס דתי ואם אשאר כאן, אאלץ לטוס לחו"ל בשביל להתחתן. אני לא רוצה שהילדים שלי (כשיהיו) ילמדו תורה ותושב"ע. שידעו מה זה, שידעו שזה קיים, אבל שלא יבואו יום אחד הביתה וידרשו לעשות סדר פסח או לשים שני כיורים במטבח. אני לא רוצה לשבת בבית ביום כיפור - אני מעדיפה ללכת לעבודה או לנסוע לים. אני לא רוצה לצאת החוצה ולזכור לשים את הפלאפון על שקט כי יש קבוצה של אנשים שאסור להם לדבר בפלאפון ביום הזה. אני לא רוצה שבוע לפני פסח לקנות מלאי של חמץ הביתה בגלל שיש קבוצה במדינה הזו שאסור לה לראות/לאכול חמץ. כל זה נשמע לי מגוחך לחלוטין ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת...
אני חילונית ואני אתאיסטית ובתור אחת כזו אני מרגישה לחלוטין לא שייכת במדינה הזו. אי לכך ובהתאם לזאת, אני עוזבת. וזו הדעה שלי בנושא.
 
וגם מסתבר שאנחנו לא לבד...

מהרגע שבו הצהרתי "בפומבי" (קרא: בפייסבוק
) על החלטתי לעזוב, קיבלתי לא מעט תגובות מחברים ומכרים שהם מבינים אותי ומקנאים בי ו"הלוואי והיו לנו את הביצ** לעזוב גם".

כרגע, אני נוטה לכיוון ניו-זילנד. ההחלטה טריה למדי, לכן לא הספקתי לחקור לעומק את כל האפשרויות, אך כבר הספקתי להבין שקנדה וארה"ב הן האפשרויות המסובכות יותר, אם לא הבלתי-אפשריות. אנגליה מאוד יקרה, אוסטרליה אני לא רוצה, וכיוון שאני לא מעוניינת ללמוד שפה רביעית, אני מחפשת מדינה דוברת אנגלית. אז - ניו-זילנד! חוץ מזה, קראתי שזו מדינה יפהפיה עם מזג אויר מדהים! אה, ויש להם מחסור בנשים צעירות
ידיד גם ייעץ לי לבחון אופציות כגון האו"ם והשגרירויות השונות, אז גם הנושא הזה ייבדק בקרוב...
 
איזה יעד שלא תבחרי, שיהיה לך בהצלחה

שתמצי כל רגע, תהני ממה שהמקום החדש יכול להציע לך
ותחווי את מירב החוויות הטובות שתצרבנה בליבך ובתודעתך.
:)
אודה ולא אבוש שאני מזה זמן מה שוקלת ואף בודקת אופציה
להגר לארגנטינה מסיבות שונות ומשונות.
זה עדיין בגדר בחינה.
בכל מקרה עד לעזיבתך, מקווה לקרוא מאותיותייך פעמים רבות
ככל הניתן. (הולכה להתפגר במיטה)
 
תודה רבה!

ובהתחשב בעובדה שאני מספיקה בחצי מהזמן הנתון לרשותי את העבודה שלי, אני אבקר פה עוד לא פעם
 
מאחלת לך המון הצלחה,אהבה ושמחה בכל מקום.

ומי ייתן שלעולם לא תתגעגעי אל אותן העוולות שכאן בארץ(בהשוואה לעוולות שבעולם הגדול)ושלעולם לא תחווי את השפעת האנטישמיות,כפי שכבר היו מקרים.
 
מאחלת לך המון הצלחה,אהבה ושמחה בכל מקום.

ומי ייתן שלעולם לא תתגעגעי אל אותן העוולות שכאן בארץ(בהשוואה לעוולות שבעולם הגדול)ושלעולם לא תחווי את השפעת האנטישמיות,כפי שכבר היו מקרים.
 
תודה רבה!

את יודעת.. אגב אנטישמיות.. אני מעדיפה להיקרא בשמות גנאי מפאת היותי יהודיה מאשר להיקרא "רוסיה מסריחה" ולשמוע עד כמה אנשים מסוימים היו רוצים שאחזור לרוסיה המסריחה שלי אם לא טוב לי פה. אני מעדיפה שיסתכלו עליי עקום כי יש לי "אף יהודי" מאשר שיסתכלו עליי עקום כי אני מדברת ברוסית ברחוב/באוטובוס/בקניון/בבנק/בכל מקום ציבורי אחר (כשאני מדברת באנגלית "משום מה" אף אחד לא מפנה את ראשו בגועל). נמאס לי "להתחבא" כל פעם שאני רוצה לחגוג את ה-New Year ולהצטדק מדוע ולמה זה לא נחשב כפירה בהיותי יהודיה שהרי זה בכלל לא חג דתי. נמאס לי מהחוצפה הישראלית, נמאס לי לנסוע לחו"ל ולהסתיר את העובדה שאני מישראל (אנחנו תמיד אומרים שאנחנו מרוסיה). נמאס לי מהבורות.
 
נכון...

וזה עצוב פי כמה כשעושה את זה עם אשר סבל מאנטישמיות וגזענות לאורך כל ההיסטוריה שלו ויודע כמה זה כואב ולמה זה עלול להוביל...
 
למעלה