נראה אתכם מתמודדים עם זה....

[yaeli4]

נראה אתכם מתמודדים עם זה....

בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על העתיד. מצחיק, אני יודעת, אבל אני חושבת כל הזמן מה יהיה כאני ובעלי נהיה מבוגרים וכל ילדינו מכל הכיוונים... יהיו נשואים ובעלי ילדים. מה יהיה אז? איך נחגוג לילות סדר וחגים? איך יבקרו אותנו ואנחנו אותם? השאלה כמובן שמטרידה אותי קשורה בילדיו הקשים והבלתי נסבלים שלא מכירים בנו כמשפחה. לא מדברים איתנו מילה ולא מדברים אפילו עם אחיהם הקטן בן החמש, בננו המשותף. עברנו שנים שחורות איתם וכרגע המצב הוא בסטטוס קוו כזה. פשוט אין דיבור. רק בעלי בקשר איתם. הם באים הנה, אבל לא לעתים קרובות מדי, הגדול כבר כמעט שלא בא, הוא חייל בין 18, והצעיר בן כמעט 15 ובא פעם בשבוע ובכל שבת שנייה. אני רואה אותם גם בלילות סדר ובראש השנה כשהתור שלהם להיות עם אבא ולא עם אמא באותה שנה... אבל מעבר לזה אין כל קשר מילולי לחלוטין. כבר התרגלנו למצב הנורא הזה. עשינו הכול כדי לשנות ולא הצלחנו. הנושא הזה הוא לא לדיון עכשיו כי מה שרציתי לדבר איתכם עליו הוא מה יקרה כשיהיו לילדים האלה ילדים משל עצמם. נראה לי שהם לעולם לא יבואו איתם לכאן, ובעלי יילך לשם, אליהם, כדי לראות את נכדיו. נראה לי גם שלא נוכל לחגוג חגים ביחד כי בוודאי שלא יהיה כל קשר בינם לביני וילדיי. זה עצוב. מזל שיש צוואה והסכמי ממון שמעגנים הכול כמו שאנחנו רוצים. אחרת בכלל... מי יודע מה היה קורה אחרי מאה ועשרים... חבל שזה כך. לא נראה לי שיש מה לעשות בעניין הזה. גם לא נראה לי שמשהו ישתנה אי-פעם.

 

[ילדת דווקא]

שלום ../images/Emo140.gif

קודם כל, אני מקווה שלא תיראו כחוצפה את כתיבתי פה בפורום. הגעתי לכאן בעקבות "קהילה אקראית" לפני כמה ימים, וכבר כמה ימים שאני קוראת אתכם. אין לי מה לתרום מניסיון החיים שלי, כי עוד לא עברתי אפילו את פרק א' (למזלי?

) רציתי רק להגיד לך יעלי, שאני מקווה שכשילדיו של בעלך יקימו משפחה, יפתחו להם העיניים והם ישלימו סוף סוף עם חייו של אביהם. משפחה משלהם יכולה להביא לחיזוק הקשר בינם לבין אביהם/בעלך, ובכך לחיזוק הקשר איתך ועם ילדייך. מחזיקה לך אצבעות שכשהם יוכלו לבחור היכן לבלות עם ילדיהם בחגים, אחת האופציות הראשונות שתעלינה, תהיה את.

ועכשיו חוזרת לי לרקע

 

[yaeli4]

מעניין שגם בעלי חושב כמוך אבל ...

אני מתקשה להאמין שזה ישתנה אי-פעם. הוא גם טיפוס הרבה יותר אופטימי ממני, וגם מאמין שאם יפגשו את בת הזוג המתאימה, החמה והנבונה, היא תעזור להם לפקוח את העיניים ולשכוח את ההסתות האיומות שעברו נגדי. אבל אי-אפשר לדעת, כמובן. תודה גדולה שהגבת לי.

 

[oehhe]

עזבי לרגע את הצוואה ותסבירי לי

את אומרת שבני מורכבך מגיחים מפעם לפעם, למעשה הקטן (15) על בסיס קבוע. אני מנסה לתאר לעצמי את המצב ואינני מצליח, לכן אבקש ממך לתארו. אתם סועדים יחדיו סעודת ערב שבת? הלא לשם כך בא הצעיר. האם הוא יושב בחברתכם? או שמבלה בחברת אביו ומנתק את אביו מזוגתו (את)? איך הקשר שלו עם אביו? האם משוחחים? האם את משוחחת על כל זה עם בנזוגך? חסרים לי מיליון פרטים כדי להבין איך אפשר לבוא הביתה ולא לתקשר עם אם המשפחה. אצלנו זה כך: החתלתולה שלי 16 שמתגוררת בחברת אמה, מגיעה מדי פעם, אינה מחוייבת לשום לוחות זמנים, אבל לפחות פעם בחודש אוכלת ארוחת ערב שבת אצלנו. היא מתקשרת עם רולן, לא שיחות נפש, אבל בהחלט מתקשרת. לא תמיד היה זה כך, בהתחלה היו קשיים רבים. הטליה שלי (22) משוחחת עם רולן בטלפון יותר מאשר איתי, מחר ילכו לקנות בגדים יחדיו בלעדי (תקנאו לכם) דאגות לעתיד? יש לי אך הן כולן במישור הפיננסי כלכלי, בכלל לא אכפת לי מה יעשו ילדי ואו נכדי, מה שיבחרו יעשו. ממש לא מטריד אותי. זהו... נגמר לי הדף oehhe

 

[yaeli4]

אוהי, צר לי לאשר את גרסתך

הבנים בני 18 ו- 15. כשאביהם עזב את הבית היו בני תשע וחמש. הפרידה הייתה קשה מעוד מבחינת היחסים בין ההורים. הילדים עברו הסתה איומה ובעלי לא ראה את הילדים במשך שנה וחצי אחרי הפרידה כי אמם החביאה אותם. כשכבר הצליח לראות אותם זה היה כשחיכה שעות ליד שער בי"ס והגן וגם אז, כשהם ראו אותו הם ברחו ממנו ואמרו שאמא לא מרשה לראות אותו. שנה וחצי אחרי שעזב את הבית, פגשתי אותו. הוא היה אדם שבור ואומלל מתחושת האובדן של ילדיו. היה עומד שעות מתחת לבית ומחכה לראות אור בחלון החדר של הילדים. מחכה לראות אותם באים והולכים. רק לראות לפחות. כל הצווים והמשטרות לא עזרו. לאחר שנפגשנו חלה הפשרה מסוימת בינו לבין גרושתו ואז גם הגירושים יצאו אל הפועל. הילדים החלו לבוא והיה סביר אבל מוזר. הם היו מאוד סגורים ומופנמים ועצובים. הם לא חייכו אף פעם. עד היום הם בקושי מחייכים. גם לאבא שלהם. בעלי עשה מאמצים כבירים לדובב ולקרב. זה היה מפעל חייו וזה כך עד היום. הוא משקיע את כל מרצו ומאמציו כדי שיהיה להם טוב. כחצי שנה לפני בר המצווה של הבן הראשון, הגיעה הנגלה השנייה של ההסתה. עוף החול התרומם מרבצו (אמא שלהם) אחרי שנח כמה שנים, והפעיל את כל הנשק שהיה אפשרי. הם הפסיקו לבוא שוב. למשך שנה. בעלי כמעט קרס מזה. בדיוק נכנסתי אז להיריון עם בן החמש המשותף שלנו. במהלך התקופה שהוא נלחם לראות אותם שוב, הפלתי פעמיים. רק אחרי זה נכנסתי להיריון עם בננו המשותף. בסוף ההיריון, הם החליטו שהם עושים איתו "שולם". הם חזרו לבקר פה אבל לא דיברו איתי יותר מטוב ועד רע. אפילו לא "שלום" כשנכנסו הביתה. מיותר לציין שהם לא מסתכלים אפילו על בני הקטן, אחיהם. הם לא באו לברית שלו, לא יודעים מתי יום ההולדת שלו ואין להם מושג איך נשמע הקול שלו אפילו, לדעתי. הגדול כמעט שלא בא היום. בליל הסדר הם היו כאן. כשבאו לארוחה, הם נכנסו פנימה הביתה, עם בעלי. התעליתי על עצמי ולכבוד החג אמרתי בקול: "חג שמח". הם לא הביטו בי ועברו על פניי בדרכם לחדרם וסגרו את הדלת. אני החוורתי. גם בעלי. במשך כל סעודת החג כבשתי את הבכי. קשה לי להמשיך.... אמשיך מאוחר יותר. סליחה על המגילה.

 

[yaeli4]

סליחה אם יש שגיאת כתיב פה ושם

הקלדתי מהר ומתוך סערת רגשות.

 

[yaeli4]

ממשיכה עוד קצת כדי לסגור מעגל

את המעגל של התשובה שלי לאוהי. מכאן, אתה מבין, שאכן, אנו לא אוכלים יחד אף פעם. היינו אוכלים יחד פעם, אבל כשהתחלתי להרגיש שאני יושבת ליד השולחן בתור העונש שלהם, החלטתי שאני לא העונש, ולכן הפרדתי ביוזמתי כי זה היה ממש נורא. כשהם אינם, כמובן שאנו יושבים ארבעתנו. בעלי, אני, בתי ובננו המשותף. זהו. סיימתי.

 

[יונה לבנה 1]

יעלי יקרה

לקרוא את צורת הקשר למרות שאני מכירה את הפרטים וחלק מהנפשות... זה כמו סיפור מהאגדות... זרקת לנו פצצה באמצע היום וזה לא קל,רק מלחשוב על הרעיון יצאו לי פצעים בעור.. לא רוצה לדמיין כי התמונות קשות וכואבות... דבר אחד בטוח,אני תמיד אהיה שם בשביל כולם,ילדים נכדים וחורגים ,רק שאלוהים יאפשר לי. ולכולם

 

[קורין1]

אני דווקא חושבת שאילנה צודקת......

יונה ויעלי, כמו שלכן קשה גם לילדים קשה, הם אוליי מרגישים שאם הם יתקרבו הם יבגדו באמא שלהן, ואם היא מסיתה אז האשם גדול יותר, נכון שלאמא יש השפעה גדולה לילדים. ואם יש לה כעסים היא מעבירה את זה לילדים. אני לבן שלי אמרתי שלא משנה מה יהיה אני תמיד, תמיד אהיה אמא שלו, ומותר לו לחבב, ואפילו לאהוב אותה, אמרתי לו שדווקא אם לא היה אוהב אותה הייתי דואגת, כי אז לא היה לא טוב כשהיה הולך לשם, ומה אני בסך הכל רוצה? שיהיה לו טוב. אבל אתן, צריכות להבין את הילדים, אף פעם לא להתייאש, ככל שהם יגדלו ויהיו יותר עצמאים, יהיה להם קל יותר. וגיל 18 זה לא אומר בוגר, עד היום, לפעמים אני מרגישה קנאה לאהבה שאבא שלי נותן לילד שלו, ואני כבר בת 35, והבן שלו, ליתר דיוק אחי, נמצא אצלי כמעט כל יום, (חבר של הבן הגדול שלי, הבן שלי יותר גדול ממנו בשנתיים) ואני אוהבת אותו ואיכפת לי ממנו. וגם הקשר עם אשתו בסדר גמור. אז זה רק אומר שלא כדאי להתייאש, כי אז, גם כשהם יהיו באמת בוגרים , הם ימשכו לדחות אותך. באהבה

 

[יונה לבנה 1]

קורין

זה בסדר שאת מצדיקה את אילנה. אני מדברת על הדרך ,על הגישה,על הביקורת,לי אישית זה לא נעים,ונראה שלעוד כמה. בקשר לתוכן עצמו,במקרה שלי אין לחורג אמא,והסיפור שונה,אני לא מרגישה כרגע רצון או צורך לנסות להבין אותו או לאהוב אותו. אחרי 12 שנים של נסיונות וטרוף הרמתי ידיים ואני אישית בכלל לא מעוניינת בקשר איתו. לא חסר לי גם בלעדיו....

 

[קורין1]

יונה מתוקה, אני לא שופטת.......

אף אחד, אני הייתי בצד השני, וכשאני חושבת על הצד שלך, אני מבינה ויודעת שזה קשה, אני יוצאת עם בן זוגי כבר 3 שנים ועוד לא פגשתי את בנותיו, לא בגלל שהוא לא רוצה, אלה בגלל שאני פוחדת להתמודד, הבנות שלי צעירות ממני רק בכמה שנים. הם מקבלות את זה כי הן בוגרות, אבל בכל זאת פוחדת. לא יודעת איך אני הייתי מתמודדת עם זה אם הייתי במקום שלכן, אבל אני יודעת שהייתי ממשיכה ולא מוותרת, כרגע הוא לא לוחץ, ואני יודת שאני אצטרך להתמודד עם זה, ואני בטוחה שיהיה לי קל יותר כי הן גדולות. אבל גם אם לא, הייתי עושה את זה למען בן זוגי שהוא אהבת חיי.

 

[יונה לבנה 1]

קורין

פה בדיוק הנקודה. יש מילים שהן תאוריה,כן גם אני תמיד יגיד שהדרך הנכונה היא סבלנות ואהבה,,,,אלו מילים. אני מדברת איתך מנסיון של 12 שנה,ומכאן הדברים נראים אחרת. לרגע את חושבת שיש אישה שנכנסת לקשר מורכב ואוהבת את בן זוגה ,לא רוצה לעשות בשבילו הכל? הרי ברור שברגע שבן הזוג רואה שהאישה שונאת את בנו הוא לא ישאר... קורין,נתנו את הנשמה והכל מאהבה,לא תמיד זה עובד כמו בספרים. אל יאוש אולי אצלך זה יעבוד,מחזיקה לך אצבעות.

 

[אילנהחלפ1111]

קורין זה לא משנה הגיל ההתחלות קשות

הבת של בן זוגי הייתה בת 15 היום בת 21 מאז שאביה עזב את ביתו הילדה התרחקה ממנו זה מן הענשה שאם השנים קשה לה לוותר על העמדה שלה היא הרגישה אז קורבן (ואני מבינה את ליבה) אך למרות שנפגשנו במס' מפגשים וניסיתי בכל דרך להגיע אליה ולרכך את כעסה היא נשארה בעמדתה ולא פעם אמרה אני מעריכה את כוונותייך אני יעשה זאת בקצב שלי למען האמת הנחתי לה אינני מתאמצת ומתיאשת אני היום זורמת ימי הולדת מתקשרת אליה מזמינה החליטה לא לבוא לא נורא לא כועסת מזמינה אותה לימי הולדת של אביה לא באה לא כועסת עושה צעדים אך לא מצפה כך שאינני מתאכזבת וכועסת הזמן יעשה את שלו אני שלמה בכל דרכי העובדה שעם הבן הצלחתי הוא חלק ויש המון אהבה ושיתוף פעולה לפעמים ילדים מאוד מתקשים להתעלות על עצמם ולהודות שהכעס עבר ולשנות את הגישה ולוותר על המעמד של להיות קורבן אני כאן מחכה עם האהבה עד שתחליט לקבל את המציאות החדשה אני מבינה אותה ומקבלת את דרכה ויש לי אליה הרבה אהבה ואפילו רחמים שהיא לא זוכה לחיבוק לה היא זקוקה מאבא כלכך נפלא אילנה

 

[אילנהחלפ1111]

יונה אל תכלילי, תגידי אני ויעל

 

[אילנהחלפ1111]

קורין אני חייבת לומר את גדולה|חיבוק

זו ראיה אוביקטיבית ואם הן היו רואות את האירועים כך אולי גם היו פחות סובלות אילנה

 

[אילנהחלפ1111]

אם פסימיות כמו של בטוח שלא יהיה

כל מה שקראתי מראה על השלמה ואין סיכוי אם את החלטת לראות זאת כך איך את רוצה שיהיה אחרת הכל מתחיל מהראש ואין לך מושג איזו השפעה יש לו הייתי אומרת שאם תחשבי אחרת התוצאות והאופטימיות היו נפגשים אני מאמינה שיש הרבה דברים בחייך כשהיית נחושה להצליח ולהשיג הגעת והשגת אולי היית צריכה להתאמץ ולהשקיע משאבים אך השגת כי לא היית מוכנה להכנע ולוותר אלא עם כן השלמת עם הריחוק מתוך רצון וקבלה אך אם את רוצה שהדברים יראו אחרת תפעלי ואל תוותרי את תצליחי אילנה באהבה ובהתבוננות מגיעים לשלימות

 

[yaeli4]

אילנה, לא הכול פשוט בחיים כמו שאת

מציירת. אני עשיתי כבר הכול. אני לא אוכל לעשות יותר. השינוי יכול לבוא עכשיו רק מהם. הם כבר בוגרים, לפחות הגדול הוא כבר איש, חייל. והשני, גם לא ילד. בחור בן 15. לא כתבתי את מה שכתבתי כדי לבקש פתרון. רק לשמוע דעות ולהתייעץ ואולי גם לשפוך את הלב. לא יודעת. אבל התגובה שלך מאוד פוגעת בעיקר כי לא חיית את החיים שלי בשמונה שנים האחרונות. חוץ מלקטוף את הירח והכוכבים בשבילם, עשיתי הכול. קיבלתי דלי של ג'ורה בתגובה.

 

[יונה לבנה 1]

אילנה יקרה

הגישה שלך לא תמיד מובילה למאה אחוזי הצלחה. אני מכירה את יעלי וגם כמה אחרות שפתחו את ליבן וקבלו בו סכין. גם הדוגמה של יעלי בחג האחרון שהחליטה לפתוח את ליבה לשניים וברכה אותם בחג שמח והם אפילו לא הגיבו .אומר שלא הכל בידיים של הרוצה. צריך שניים לטנגו תמיד.

 

[rolan]

אני רוצה לנצל את ההזדמנות

ותסלחי לי עכשיו יעלי... אנחנו כאן, בפורום הזה, כדי לתמוך, לעודד, לסייע, לחבק ולעיתים אף לבכות יחד... אנחנו לא!!! שופטים אין לנו זכות כזו, זה לא הוגן וזה לא חברי כבר כמה פעמים נתקלתי בתשובות שבאו מעמדה של שפיטה זאת לא מטרת הפורום וצר לי אם מישהו נפגע מוטב לומר זאת כעת לפני שניסחף ונמשיך לשפוט אחד את השני!!! וכעת אליך יעלי יקרה קראתי את דברייך עוד קודם יצאתי עם זה הביתה ואפילו שוחחתי על כך עם אוהי אני חושבת שאת נהדרת, שאת חזקה ואמיצה גם בעלך מצטייר כך בעיני להמשיך וללכת עם הרצון לקרב אותם אליכם, לנסות למשוך אותם לתוך משפחתכם הקטנה והמורכבת למרות הכעסים הרבים שהם סוחבים, שלא באשמתכם או באשמתם - זה מראה על גדלות רוח!!! אין לי עצות, אין לי מילים להוסיף על מה שכבר נאמר על ידך או על ידי האחרים... תהיו חזקים ותמשיכו כך אולי פעם ינבטו הזרעים

 

[yaeli4]

רולן, תודה גדולה

נקווה שפעם ינבטו הזרעים. בינתיים זה בגדר חלום. אבל מי יודע? אולי באמת כשהם ירכיבו משפחה משלהם, אולי אז ישתנה משהו. תודה על המילים שלך.