חזרתי וקראתי את הודעתה של אילנה....
אני לא רואה בו משפט שפוגע, אני לא חושבת שיש ילדים רעים, צריך להסתכל על התמונה מהצד שלהם, אם את לא תשאירי פתח לתצקווה זה לא יקרה לעולם, חשבת מה בן זוגך מרגיש לגבי זה שאת הרמת ידיים? אם הוא עשה הכל כדי לראות את ילדיו תחשבי על מה שהוא מרגיש מזה שאת הרמת ידיים, האישה שהוא אוהב, הוא נקרע בניכם. אני לא אומרת שזה קל, אני בטוחה שהשמונה וחצי השנים שניסת להתקרב, והקרבת לא היו קלים לך, אני בטוחה שהיה לך קשה, קשה לחיות עם דחיה, זה כואב וזה פוגע, אל תתייאשי, תאמיני לי, שכשהילדים יגדלו ויבינו הם יעריכו אותך. תעשי את זה קודם כל בשבילך, וגם בשביל בן זוגך. אני מדברת מתוך נסיון אישי שלי כילדה, אומנם לא הייתי עויינת איתה אבל הייתי קורעה בין הרגשות שלי לאימי, לבין רגשות הכעס שלי אליה(ולי היה סיבה, אוליי בעתיד יהיה לי קל יותר לפתוח את הפצע הזה) אל תכעסי עליהם, אל תכעסי גם על אילנה, שמסתכלת על הכל באהבה, וכך צריך להיות באמת. אני מאחלת לך המון כוח והצלחה, ושוב פעם אני אומרת, אני יודעת שזה מאוד קשה, ואני בטוחה שניסית הכל. באהבה