AnarchistPhilosopher
Well-known member
במה שמעניין אותי, תביא ניחוש פרוע במה מדובר..
נראה לי שהתחיל המירוץ - מי ישבית ראשון
- פותח הנושא ניצת הגפן
- פורסם בתאריך
לא, אבל בתור מרצה זה מפריע
אתה לא יכול לתכנן לטווח הארוך כי אתה לא יודע מתי השביתה תגמר. אתה צריך להתפשר על חומר הלימוד בסמסטרים מקוצרים מה שלדעתי פוגע במידה רבה ביושר האקדמי, ללמד באינטנסיביות ובזמנים שאולי לא הכי נוחים לך, או בקיצור להיות שבוי להחלטות של אחרים שאין לך שליטה ממשית עליהן.
אתה לא יכול לתכנן לטווח הארוך כי אתה לא יודע מתי השביתה תגמר. אתה צריך להתפשר על חומר הלימוד בסמסטרים מקוצרים מה שלדעתי פוגע במידה רבה ביושר האקדמי, ללמד באינטנסיביות ובזמנים שאולי לא הכי נוחים לך, או בקיצור להיות שבוי להחלטות של אחרים שאין לך שליטה ממשית עליהן.
מסכימה עם כל מה שאמרת
גם עם מה שאמרת בהמשך. שנה של שביתה היא שנה של בסיוט למרצים. היא גם די סיוטים למונחים. אני יכולה לומר שהשנה האחרונה היתה כל כך בלתי נסבלת שלאף אחד מהמנחים שאצלנו לא היתה סבלנות להנחיה. הם נאלצו להכין חומרים בטירוף לשני סמסטרים מקוצרים, ללמד ימי שישי כדי להשלים את החומר, ולא יכולו לנסוע לוחל להתרעננות שלהם (שכנראה חשובה) וכל הכנסים שהיו בתחילת הקיץ, או במועדים שהיו אמרוים להיות חופשת סמסטר - נדחפו בין לבין שיעורי חובה, ואי אפשר היה לבטל אותם, כי הוזמנו אליהם גם אנשים מחול, ואי אפשר להזסביר להם , שבגלל שביתה מזיזים כנס... וכך - מצאנו את עצמנו כולנו מדלגים כל הזמן בין הטיפות. זה גם לא כיף שבזמן שאת המלמד שעור, במקרה קבעו לך גם איזה בחינה מועד ב' או א'2, ואתה צריך לדלג מיי דמהשיעור לבחינה וחוזר חלילה. וכן, זה כן ממוטט את המערכת, בניגוד למה שאמר הפילוסוף שאיננו תלמיד מאסטר.... יותר מדיי שביתות יוצרות מערכת ל א יציבה, לא בטוחה, וכזאת שהרבה סטודנטי צעירים ואחרים לא היו רוצים להיות בחוסר ודאות לגבי שכר דיר,ה עבודה ושאר הדברים שנובעים מזה... ולכן - רבים מהם מוותרים על לימודים באוני' והולכים למכללות. ובזה יש שני דברם רעים: 1. האוניברסיטאות יתקשו להשתקפם מנטישה גורפת כזו. כבר השנה רואים בתל-אביב את הירידה המשמעותית ברישום למדעי הרוח, למשל, לאחר השביתה של השנה שעברה ו2. יותר אנשים הולכים למכללות להכשרת מורים , או למכללות בינונית (לא מדברת על המכללות שאליהם הולכים ממילא בעלי הממון), וכך אנו גם מקבלים רמה נמו היותר של ידע והכשרה שמקבלים מי שכבר בחרו ללמוד. בקיצור - אסור שתהיה שביתה השנה! מי
גם עם מה שאמרת בהמשך. שנה של שביתה היא שנה של בסיוט למרצים. היא גם די סיוטים למונחים. אני יכולה לומר שהשנה האחרונה היתה כל כך בלתי נסבלת שלאף אחד מהמנחים שאצלנו לא היתה סבלנות להנחיה. הם נאלצו להכין חומרים בטירוף לשני סמסטרים מקוצרים, ללמד ימי שישי כדי להשלים את החומר, ולא יכולו לנסוע לוחל להתרעננות שלהם (שכנראה חשובה) וכל הכנסים שהיו בתחילת הקיץ, או במועדים שהיו אמרוים להיות חופשת סמסטר - נדחפו בין לבין שיעורי חובה, ואי אפשר היה לבטל אותם, כי הוזמנו אליהם גם אנשים מחול, ואי אפשר להזסביר להם , שבגלל שביתה מזיזים כנס... וכך - מצאנו את עצמנו כולנו מדלגים כל הזמן בין הטיפות. זה גם לא כיף שבזמן שאת המלמד שעור, במקרה קבעו לך גם איזה בחינה מועד ב' או א'2, ואתה צריך לדלג מיי דמהשיעור לבחינה וחוזר חלילה. וכן, זה כן ממוטט את המערכת, בניגוד למה שאמר הפילוסוף שאיננו תלמיד מאסטר.... יותר מדיי שביתות יוצרות מערכת ל א יציבה, לא בטוחה, וכזאת שהרבה סטודנטי צעירים ואחרים לא היו רוצים להיות בחוסר ודאות לגבי שכר דיר,ה עבודה ושאר הדברים שנובעים מזה... ולכן - רבים מהם מוותרים על לימודים באוני' והולכים למכללות. ובזה יש שני דברם רעים: 1. האוניברסיטאות יתקשו להשתקפם מנטישה גורפת כזו. כבר השנה רואים בתל-אביב את הירידה המשמעותית ברישום למדעי הרוח, למשל, לאחר השביתה של השנה שעברה ו2. יותר אנשים הולכים למכללות להכשרת מורים , או למכללות בינונית (לא מדברת על המכללות שאליהם הולכים ממילא בעלי הממון), וכך אנו גם מקבלים רמה נמו היותר של ידע והכשרה שמקבלים מי שכבר בחרו ללמוד. בקיצור - אסור שתהיה שביתה השנה! מי
אי אפשר לדחוס יותר מדי עבודה בזמן קצר
יש מגבלה לכמה אפשר להיות מונחים. אם אתה צריך לקרוא מאמרים, לערוך מחקרים או ניתוחים סטטיסטיים אז הם לוקחים זמן נתון ולא עוזר שלמנחה שלך יש יותר זמן. הנחייה היא תהליך איטי ורציף ואם הוא נעצר אחר כך בגלל השלמות שצריך לעשות בגלל השביתה אז זה פוגע במונחים.
יש מגבלה לכמה אפשר להיות מונחים. אם אתה צריך לקרוא מאמרים, לערוך מחקרים או ניתוחים סטטיסטיים אז הם לוקחים זמן נתון ולא עוזר שלמנחה שלך יש יותר זמן. הנחייה היא תהליך איטי ורציף ואם הוא נעצר אחר כך בגלל השלמות שצריך לעשות בגלל השביתה אז זה פוגע במונחים.
אז כמו שאני רואה את זה זה היה כך:
היו שלושה חודשים של שביתה. אבל בהם - אף אחד לא ידע מתי היא תיגמר, והיינו צריכים להכין שיעורים ללמד. אלה היו גם שלושה חודשים שבהם המנחה היה עסוק בלהיות בישיבות לקידום השביתה ו.. כמו שאמר הקוסם - לא ממש יכולתי להתקדם בקצב יותר מהיר מהרגיל, ולכן - אותה כמות פגישות היתה מתקיימת גם אילו לא היתה שביתה באותה עת. ואז התחיל הסמסטר ואז היתה היסטריה, כי היה צריך לשהשלים זמן רב במעט מאוד זמן. אצלנו הסמסטרים היו קצרים מאוד (אני יודעת שבב"ש ובי-ם היו שבועיים יותר מאשר אצלנו), ובין לבין לא הית החופשת סמסטר, אלא מייד התחיל הסמסטר הבא ואז.. מצאנו את עצמנו בלי אויר לנשימה.הוא היה חסר סבלנות, אני הייתי חסרת כולת, האויר של שנינו היה מוגבל מאוד, ואז... הגיע הקיץ, והגענו אליו מותשים כל כך. כל הכנסים שלנו נדחו, והיינו צריכים איזה שבועיים-שלושה להתאושש מהטירוף. אז... אתה מבין? ז הלא ממש "לא פוגע" ולא ממש "אותו הדבר.". זה פוגע, זה מתיש, זה שוחק, וזה לא יעיל.
היו שלושה חודשים של שביתה. אבל בהם - אף אחד לא ידע מתי היא תיגמר, והיינו צריכים להכין שיעורים ללמד. אלה היו גם שלושה חודשים שבהם המנחה היה עסוק בלהיות בישיבות לקידום השביתה ו.. כמו שאמר הקוסם - לא ממש יכולתי להתקדם בקצב יותר מהיר מהרגיל, ולכן - אותה כמות פגישות היתה מתקיימת גם אילו לא היתה שביתה באותה עת. ואז התחיל הסמסטר ואז היתה היסטריה, כי היה צריך לשהשלים זמן רב במעט מאוד זמן. אצלנו הסמסטרים היו קצרים מאוד (אני יודעת שבב"ש ובי-ם היו שבועיים יותר מאשר אצלנו), ובין לבין לא הית החופשת סמסטר, אלא מייד התחיל הסמסטר הבא ואז.. מצאנו את עצמנו בלי אויר לנשימה.הוא היה חסר סבלנות, אני הייתי חסרת כולת, האויר של שנינו היה מוגבל מאוד, ואז... הגיע הקיץ, והגענו אליו מותשים כל כך. כל הכנסים שלנו נדחו, והיינו צריכים איזה שבועיים-שלושה להתאושש מהטירוף. אז... אתה מבין? ז הלא ממש "לא פוגע" ולא ממש "אותו הדבר.". זה פוגע, זה מתיש, זה שוחק, וזה לא יעיל.
כאקט צרכני, השבתת הסטודנטים היא הדבר המטומטם
והחסר יעילות ביותר שהם יכולים לחשוב עליו. הרי הסטודנטים משלמים שכ"ל מלא, ולא מגיעים לצרוך את השירות שהם משלמים עליו. מה פה מנוף הלחץ? הסטודנטים הם הנפגעים העיקריים מהשימוש שלהם בשביתות כל שנה. האסטרטגיה הנפסדת הזו, להשבית את הלימודים ולבנות על הממשלה או הציבור שיפעילו לחץ כדי לשמור על האינטרס של הסטודנטים ("אנחנו נפסיד את השנה!") היא פשוט מטופשת. הפוליטיקאים של הסטודנטים מצפים שמישהו אחר יעזור כי הם נפגעים מהשביתה של עצמם. חלם... ובכלל, הסטודנטים מתייצבים בשורה אחת עם הסקטורים הכוחניים ביותר במשק, במיוחד אחרי שארגוני המורים הסכימו לרפורמת "אופק חדש", אחרי שנים רבות של התעקשות. עכשיו הסטודנטים, יחד עם הנמלים, רשות השידור, וחברת החשמל - הם האלימים והעקשנים ביותר. לא ייתכן שכבר שנים שכ"ל רק יורד, וגם בשנים של אינפלציה, לא ייתנו להעלות את שכה"ל. באמת, יש גבול להתבכיינות הסטודנטיאלית. גם אני משלם שכ"ל (והרבה יותר מתלמיד BA), לא ייתכן שאלף ש"ח היא קאזוס בלי לשביתה... אלף שקל הם 83 שקלים לחודש בשנה קלנדרית, זה הסכום שמוציא סטודנט ממוצע רק על הרד בול במסיבה אחת מיני רבות. בקיצור, היזנו את האג'נדה, בלי ספק.
והחסר יעילות ביותר שהם יכולים לחשוב עליו. הרי הסטודנטים משלמים שכ"ל מלא, ולא מגיעים לצרוך את השירות שהם משלמים עליו. מה פה מנוף הלחץ? הסטודנטים הם הנפגעים העיקריים מהשימוש שלהם בשביתות כל שנה. האסטרטגיה הנפסדת הזו, להשבית את הלימודים ולבנות על הממשלה או הציבור שיפעילו לחץ כדי לשמור על האינטרס של הסטודנטים ("אנחנו נפסיד את השנה!") היא פשוט מטופשת. הפוליטיקאים של הסטודנטים מצפים שמישהו אחר יעזור כי הם נפגעים מהשביתה של עצמם. חלם... ובכלל, הסטודנטים מתייצבים בשורה אחת עם הסקטורים הכוחניים ביותר במשק, במיוחד אחרי שארגוני המורים הסכימו לרפורמת "אופק חדש", אחרי שנים רבות של התעקשות. עכשיו הסטודנטים, יחד עם הנמלים, רשות השידור, וחברת החשמל - הם האלימים והעקשנים ביותר. לא ייתכן שכבר שנים שכ"ל רק יורד, וגם בשנים של אינפלציה, לא ייתנו להעלות את שכה"ל. באמת, יש גבול להתבכיינות הסטודנטיאלית. גם אני משלם שכ"ל (והרבה יותר מתלמיד BA), לא ייתכן שאלף ש"ח היא קאזוס בלי לשביתה... אלף שקל הם 83 שקלים לחודש בשנה קלנדרית, זה הסכום שמוציא סטודנט ממוצע רק על הרד בול במסיבה אחת מיני רבות. בקיצור, היזנו את האג'נדה, בלי ספק.
חותמת על כל מילה שלך
והקטע הוא שהסטודנטים בכלל לא מבינים ויודעים על מה הם שובתים: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=834&MessageId=121612358
והקטע הוא שהסטודנטים בכלל לא מבינים ויודעים על מה הם שובתים: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=834&MessageId=121612358
אבל הסטודנטים הם לא צרכנים
להסתכל על השכלה גבוהה כאילו המרצים והאוניברסיטאות הם ספקים והסטודנטים הם צרכנים - זה בדיוק מה שפקידי האוצר רוצים שיקרה. ככה הם חושבים, ועל סמך התפיסה הזו הם מתקצבים את האוניברסיטאות וקובעים את שכר הלימוד. זה לא שאני מצדיק את איומי השביתה, ואין לי דעה בנוגע לאם צריך או לא צריך להעלות את שכר הלימוד ובכמה. אבל השימוש בהקבלה של סטודנטים לצרכנים מפספס את המטרה לגמרי (כאמור, גם אם הוא מוביל מסקנה נכונה). אם אני צריך לבחור בין להתייחס לסטודנטים כאל צרכנים, או כאל כוח עבודה המיוצג על ידי ועד עובדים - אני חושב שהצד השני מייצג באופן טוב יותר, גם אם לא מדויק, את תפקיד הסטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה בפרט ובחברה הישראלית באופן כללי יותר. זה לא אומר שעל כל שטות צריך לשבות. זה לא אומר שכל שביתה היא טובה לסטודנטים ו/או למדינה, ממש כשם שלא כל שביתה של ועד עובדים מוצדקת או מועילה.
להסתכל על השכלה גבוהה כאילו המרצים והאוניברסיטאות הם ספקים והסטודנטים הם צרכנים - זה בדיוק מה שפקידי האוצר רוצים שיקרה. ככה הם חושבים, ועל סמך התפיסה הזו הם מתקצבים את האוניברסיטאות וקובעים את שכר הלימוד. זה לא שאני מצדיק את איומי השביתה, ואין לי דעה בנוגע לאם צריך או לא צריך להעלות את שכר הלימוד ובכמה. אבל השימוש בהקבלה של סטודנטים לצרכנים מפספס את המטרה לגמרי (כאמור, גם אם הוא מוביל מסקנה נכונה). אם אני צריך לבחור בין להתייחס לסטודנטים כאל צרכנים, או כאל כוח עבודה המיוצג על ידי ועד עובדים - אני חושב שהצד השני מייצג באופן טוב יותר, גם אם לא מדויק, את תפקיד הסטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה בפרט ובחברה הישראלית באופן כללי יותר. זה לא אומר שעל כל שטות צריך לשבות. זה לא אומר שכל שביתה היא טובה לסטודנטים ו/או למדינה, ממש כשם שלא כל שביתה של ועד עובדים מוצדקת או מועילה.
אני דווקא חושב שהם כן צרכנים
השכלה גבוהה היא משאב. אפשר להתווכח אם זה רק משאב כלכלי או גם רוחני אבל זה משהו שמשדרג את החיים של האנשים ואין שום סיבה בעיניי שהוא ינתן בחינם. לא כולם צריכים ללמוד באוניברסיטאות לדעתי ויש דרכים אחרות להשכיל או לקבל את הידע שמקבלים באוניברסיטה בדרכים אחרות וברמות שונות.
השכלה גבוהה היא משאב. אפשר להתווכח אם זה רק משאב כלכלי או גם רוחני אבל זה משהו שמשדרג את החיים של האנשים ואין שום סיבה בעיניי שהוא ינתן בחינם. לא כולם צריכים ללמוד באוניברסיטאות לדעתי ויש דרכים אחרות להשכיל או לקבל את הידע שמקבלים באוניברסיטה בדרכים אחרות וברמות שונות.
יופי... אז מן הסתם אולי תסכים שצריך לסגור
מחלקות שאין להם תלמידים - כי אם אין צרכן, אז למה להשקיע בלייצר את הסחורה? ובהקצאת תקנים בהתאם לעקרונות היצע וביקוש וגם שכר לימוד בהתאם וגם שכר למרצים בהתאם השכלה גבוהה היא משאב, היום צריך יותר, מחר צריך פחות, וכשנגמר הולכים למכולת וקונים עוד. מאד פשוט. מאד פשטני. וגם לא כל כך נכון. אך אחד לא אומר שצריך לתת השכלה גבוהה חינם. אבל להתייחס אל זה כאל עוד משאב שיכול לשדרג לאנשים את החיים זה מזעזע בעיני. אחד הדברים שלמדתי השנה קשור באסטרטגיה עסקית, ורלוונטי לטיעון שלי: כדי להצליח, חברה צריכה שיהיו לה משאבים, ותוכנית איך להשתמש במשאבים האלה. משאבים זה קל: משלמים כסף ומקבלים אותם. תוכניות זה גם כן קל: משלמים כסף למנהל מנוסה, או יועץ, ומקבלים גם אותן. מה ההבדל? למה יש בכלל הבדלים בין חברות? למה לא מתייחסים ל"אסטרטגיה" כאל משאב נוסף? אחד המרצים שלי ניסח זאת היטב: הוא אמר "אסטרטגיה עסקית היא ניהול הפרמטרים שמשתנים לאט". כלומר אותם דברים שגם אם תחליט מחר שאתה זקוק להם לא תוכל לקנות אותם במכולת, או לשכור יועץ שיגיד לך מה לעשות. יש סיפור על סנטור אמריקאי שמגיע לאנגליה ומתפעל מהמדשאות המדהימות שיש בכל פארק. הסנטור שואל את הלורד שמארח אותו, תגיד איך זה שהדשאים שלכם כל כך יפים ואצלנו הדשא נראה תמיד דהוי וחסר חיים. עונה לו הלורד... אההה אנחנו משתמשים בזן מיוחד של דשא. אומר לו האמריקאי, לא יכול להיות שזה רק זה, גם אנחנו משתמשים בזן הזה. עונה לו הלורד, אההה.... ואנחנו משקים את הדשאים שלוש פעמים בשבוע. עונה האמריקאי: גם אנחנו, מה הביג דיל? והלורד אומר ואז אנחנו מדשנים אותם בתערבות מיוחדת. מתפרץ האמריקאי לתוך דבריו ואומר, כן כן, אנחנו מכירים את הדשן שלכם ומשתמשים בו.... ממשיך הלורד בשקט ואומר, וקוצרים את הדשא כל פעם שצריך בצורה מדויקת. האמריקאי מאבד את סבלנותו "אבל גם אנחנו עושים כך".....ממשיך הלורד.... "כבר 500 שנה שאנחנו עושים את זה, וזו התוצאה." אם הגעתם עד לכאן... מוסר ההשכל הוא פשוט. יש דברים שקשה להתייחס אליהם סתם בתור משאב, גם אם הם מביאים תועלת לאנשים, וגם אם הם עולים כסף ודורשים מאמץ. יש להם מעמד מיוחד מעצם היותם תוצר של משהו שקשה לייצר אותו. יידע ומדע ופילוסופיה זה סוג של "משאב" כזה. כיוון שזה לא "משאב" במובן הרגיל של המילה, גם הצריכה שלו היא לא "צריכה" במובן הרגיל של המילה, וה"צרכנים" שלו הם לא "צרכנים" במובן הרגיל של המילה. כזו היא ההשכלה הגבוהה בעיני. לכן סטודנטים אינם צרכנים. המרצים אינם ספקים, ואינם ייצרני ידע, האוניברסיטאות אינן בתי חרושת או מפעלים, וההשקעה בהשכלה הגבוהה צריכה להיות מתוכננת ברגישות ובמחשבה שאינם מונחים אך ורק על ידי עקרונות כלכליים. סליחה על ההודעה הארוכה.
מחלקות שאין להם תלמידים - כי אם אין צרכן, אז למה להשקיע בלייצר את הסחורה? ובהקצאת תקנים בהתאם לעקרונות היצע וביקוש וגם שכר לימוד בהתאם וגם שכר למרצים בהתאם השכלה גבוהה היא משאב, היום צריך יותר, מחר צריך פחות, וכשנגמר הולכים למכולת וקונים עוד. מאד פשוט. מאד פשטני. וגם לא כל כך נכון. אך אחד לא אומר שצריך לתת השכלה גבוהה חינם. אבל להתייחס אל זה כאל עוד משאב שיכול לשדרג לאנשים את החיים זה מזעזע בעיני. אחד הדברים שלמדתי השנה קשור באסטרטגיה עסקית, ורלוונטי לטיעון שלי: כדי להצליח, חברה צריכה שיהיו לה משאבים, ותוכנית איך להשתמש במשאבים האלה. משאבים זה קל: משלמים כסף ומקבלים אותם. תוכניות זה גם כן קל: משלמים כסף למנהל מנוסה, או יועץ, ומקבלים גם אותן. מה ההבדל? למה יש בכלל הבדלים בין חברות? למה לא מתייחסים ל"אסטרטגיה" כאל משאב נוסף? אחד המרצים שלי ניסח זאת היטב: הוא אמר "אסטרטגיה עסקית היא ניהול הפרמטרים שמשתנים לאט". כלומר אותם דברים שגם אם תחליט מחר שאתה זקוק להם לא תוכל לקנות אותם במכולת, או לשכור יועץ שיגיד לך מה לעשות. יש סיפור על סנטור אמריקאי שמגיע לאנגליה ומתפעל מהמדשאות המדהימות שיש בכל פארק. הסנטור שואל את הלורד שמארח אותו, תגיד איך זה שהדשאים שלכם כל כך יפים ואצלנו הדשא נראה תמיד דהוי וחסר חיים. עונה לו הלורד... אההה אנחנו משתמשים בזן מיוחד של דשא. אומר לו האמריקאי, לא יכול להיות שזה רק זה, גם אנחנו משתמשים בזן הזה. עונה לו הלורד, אההה.... ואנחנו משקים את הדשאים שלוש פעמים בשבוע. עונה האמריקאי: גם אנחנו, מה הביג דיל? והלורד אומר ואז אנחנו מדשנים אותם בתערבות מיוחדת. מתפרץ האמריקאי לתוך דבריו ואומר, כן כן, אנחנו מכירים את הדשן שלכם ומשתמשים בו.... ממשיך הלורד בשקט ואומר, וקוצרים את הדשא כל פעם שצריך בצורה מדויקת. האמריקאי מאבד את סבלנותו "אבל גם אנחנו עושים כך".....ממשיך הלורד.... "כבר 500 שנה שאנחנו עושים את זה, וזו התוצאה." אם הגעתם עד לכאן... מוסר ההשכל הוא פשוט. יש דברים שקשה להתייחס אליהם סתם בתור משאב, גם אם הם מביאים תועלת לאנשים, וגם אם הם עולים כסף ודורשים מאמץ. יש להם מעמד מיוחד מעצם היותם תוצר של משהו שקשה לייצר אותו. יידע ומדע ופילוסופיה זה סוג של "משאב" כזה. כיוון שזה לא "משאב" במובן הרגיל של המילה, גם הצריכה שלו היא לא "צריכה" במובן הרגיל של המילה, וה"צרכנים" שלו הם לא "צרכנים" במובן הרגיל של המילה. כזו היא ההשכלה הגבוהה בעיני. לכן סטודנטים אינם צרכנים. המרצים אינם ספקים, ואינם ייצרני ידע, האוניברסיטאות אינן בתי חרושת או מפעלים, וההשקעה בהשכלה הגבוהה צריכה להיות מתוכננת ברגישות ובמחשבה שאינם מונחים אך ורק על ידי עקרונות כלכליים. סליחה על ההודעה הארוכה.
כמו שאמרתי, העובדה שהיא משאב
לא הופכת אותה למשאב כלכלי בהכרח. אני בהחלט חושב שהשכלה גבוהה תורמת מבחינה רוחנית או ערכית או איך שלא תקרא לזה ולכן חשוב להשקיע גם במחלקות קטנות. מעבר לכך, אני מדבר על הסטודנטים שרוכשים את ההשכלה ולא על הפרופסורים. אני בהחלט חושב שצריכים לעסוק במחקר בכל תחום מכיוון שהרווח ממחקר כזה הוא גדול לא רק בהיבט הכלכלי אלא בהיבט קידום הידע האנושי. הנקודה המרכזית היא שהידע הזה לא בא משום מקום ומי שמעוניין לרכוש אותו צריך לשלם עליו. אתה לא חושב שהשכלה גבוהה משדרגת לאנשים את החיים? אם אתה לא מקבל שום דבר מהותי מהשכלה גבוהה אז מה הטעם בה? זה שהסטודנטים צרכנים לא הופך את האוניברסיטאות בהכרח לבתי חרושת או מפעלים אז פה אתה מתווכח בעיקר עם עצמך. אני כן חושב שהמרצים מייצרים ומעבירים ידע, אם לא מה הם בדיוק עושים באקדמיה?
לא הופכת אותה למשאב כלכלי בהכרח. אני בהחלט חושב שהשכלה גבוהה תורמת מבחינה רוחנית או ערכית או איך שלא תקרא לזה ולכן חשוב להשקיע גם במחלקות קטנות. מעבר לכך, אני מדבר על הסטודנטים שרוכשים את ההשכלה ולא על הפרופסורים. אני בהחלט חושב שצריכים לעסוק במחקר בכל תחום מכיוון שהרווח ממחקר כזה הוא גדול לא רק בהיבט הכלכלי אלא בהיבט קידום הידע האנושי. הנקודה המרכזית היא שהידע הזה לא בא משום מקום ומי שמעוניין לרכוש אותו צריך לשלם עליו. אתה לא חושב שהשכלה גבוהה משדרגת לאנשים את החיים? אם אתה לא מקבל שום דבר מהותי מהשכלה גבוהה אז מה הטעם בה? זה שהסטודנטים צרכנים לא הופך את האוניברסיטאות בהכרח לבתי חרושת או מפעלים אז פה אתה מתווכח בעיקר עם עצמך. אני כן חושב שהמרצים מייצרים ומעבירים ידע, אם לא מה הם בדיוק עושים באקדמיה?
כמו שאמרתי
ההפרדה שעשיתי היא לא בין משאב כלכלי למשאב רוחני או מה שלא תקרא לזה, אלא בין משאב ללא משאב. אתה מתעקש לקרוא ללימודים באוניברסיטה משאב רוחני. סבבה. יכול להיות שאתה לא מסכים למה שכתבתי. יכול להיות שלא התעמקת מספיק. יכול להיות שלא הסברתי מספיק טוב (נתתי דוגמא מהתחום העסקי, כי זה מה שעלה לי בראש - אבל גם בתוך התחום העסקי הפרדתי בין משאב כלכלי ל"לא משאב". לא השוויתי משאב כלכלי למשאב לא כלכלי). אבל הסיבה שאני לא מסכים איתך, ולא מסכים עם גישת הסטודנט כצרכן של השכלה גבוהה, היא שאני לא משכים שהשכלה גבוהה היא משאב. משום סוג שהוא. זה לא משאב כלכלי ולא משאב רוחני, ולא משאב אנושי. וכיוון שהשכלה גבוהה איננה משאב, הסטודנט לא צורך אותה.
ההפרדה שעשיתי היא לא בין משאב כלכלי למשאב רוחני או מה שלא תקרא לזה, אלא בין משאב ללא משאב. אתה מתעקש לקרוא ללימודים באוניברסיטה משאב רוחני. סבבה. יכול להיות שאתה לא מסכים למה שכתבתי. יכול להיות שלא התעמקת מספיק. יכול להיות שלא הסברתי מספיק טוב (נתתי דוגמא מהתחום העסקי, כי זה מה שעלה לי בראש - אבל גם בתוך התחום העסקי הפרדתי בין משאב כלכלי ל"לא משאב". לא השוויתי משאב כלכלי למשאב לא כלכלי). אבל הסיבה שאני לא מסכים איתך, ולא מסכים עם גישת הסטודנט כצרכן של השכלה גבוהה, היא שאני לא משכים שהשכלה גבוהה היא משאב. משום סוג שהוא. זה לא משאב כלכלי ולא משאב רוחני, ולא משאב אנושי. וכיוון שהשכלה גבוהה איננה משאב, הסטודנט לא צורך אותה.
למיטב ידיעתי
אף אדם לא יושב ב"השכלה גבוהה". יושבים אנשים ועובדים באוניברסיטאות. הם מבצעים מחקר וגם מלמדים. ובכך הם תורמים למערכת ההשכלה הגבוהה. הסטודנטים לומדים באוניברסיטאות, ולפעמים הם משמשים כעוזרי מחקר או משתתפים בפעילות אקדמית אחרת. בכך הם תורמים למערכת ההשכלה הגבוהה. אם לנקוט בלשונך - הסטודנטים הם "משאב" לא פחות חשוב בהתפתחות ההשכלה הגבוהה מאשר החוקרים. הם לא צורכים השכלה גבוהה, הם לוקחים בה חלק. אם לעשות לרגע הקבלה למשהו מוכר וחביב - אם ההשכלה הגבוהה היא קבוצת כדורגל, הסטודנטים הם השחקנים, והפרופסורים הם המאמן. עכשיו מי פה צרכן של מי? קבוצות הכדורגל צורכות את השחקנים, או השחקנים את קבוצות הכדורגל? יחסי ה"צריכה" הברורים היחידים הם בין האוהדים - כצרכנים, ובין משחקי כדורגל. שים לב שיש הבדל בין משחקי כדורגל לקבוצות כדורגל ולשחקנים. האוהדים בסיפור הזה הוא למשל שוק העבודה, שזקוק לתוצר של השכלת הסטודנטים (שים לב שזה תוצר משותף - ההשכלה+הסטודנטים), ממש כשם שהאוהדים זקוקים לתוצר אותו מייצרים שחקני הכדורגל וקבוצותיהם. אם לחזור לשאלתך המקורית: "מהי השכלה גבוהה"? זה מערכת אבסטרקטית יחסית, או אם תרצה, תוצר של אינטראקציות חברתיות רבות, שמהוות מטריה לכלל הפעולות הקשורות במחקר, יצירת ידע "אקדמי" והעברתו בין אנשים בתוך מסגרת ארגונית מסויימת.
אף אדם לא יושב ב"השכלה גבוהה". יושבים אנשים ועובדים באוניברסיטאות. הם מבצעים מחקר וגם מלמדים. ובכך הם תורמים למערכת ההשכלה הגבוהה. הסטודנטים לומדים באוניברסיטאות, ולפעמים הם משמשים כעוזרי מחקר או משתתפים בפעילות אקדמית אחרת. בכך הם תורמים למערכת ההשכלה הגבוהה. אם לנקוט בלשונך - הסטודנטים הם "משאב" לא פחות חשוב בהתפתחות ההשכלה הגבוהה מאשר החוקרים. הם לא צורכים השכלה גבוהה, הם לוקחים בה חלק. אם לעשות לרגע הקבלה למשהו מוכר וחביב - אם ההשכלה הגבוהה היא קבוצת כדורגל, הסטודנטים הם השחקנים, והפרופסורים הם המאמן. עכשיו מי פה צרכן של מי? קבוצות הכדורגל צורכות את השחקנים, או השחקנים את קבוצות הכדורגל? יחסי ה"צריכה" הברורים היחידים הם בין האוהדים - כצרכנים, ובין משחקי כדורגל. שים לב שיש הבדל בין משחקי כדורגל לקבוצות כדורגל ולשחקנים. האוהדים בסיפור הזה הוא למשל שוק העבודה, שזקוק לתוצר של השכלת הסטודנטים (שים לב שזה תוצר משותף - ההשכלה+הסטודנטים), ממש כשם שהאוהדים זקוקים לתוצר אותו מייצרים שחקני הכדורגל וקבוצותיהם. אם לחזור לשאלתך המקורית: "מהי השכלה גבוהה"? זה מערכת אבסטרקטית יחסית, או אם תרצה, תוצר של אינטראקציות חברתיות רבות, שמהוות מטריה לכלל הפעולות הקשורות במחקר, יצירת ידע "אקדמי" והעברתו בין אנשים בתוך מסגרת ארגונית מסויימת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.