נו, באמת.
בוא נתחיל מהביקורת הבסיסית ביותר על התאוריה האבולוציונית, והיא שגברים לא מתרבים עם גברים, הם מתרבים עם נשים. כדי להביא יצור אנושי חדש לעולם, לא משנה איזה סט של איקסים מככב ברשימת הכרומוזומים שלו, גבר זקוק - הפלא ופלא - לאישה. גם אם האבולוציה האנושית מתוכנתת על מנת לשמר תכונות מסוימות בכל מין, נראה לי בעייתי מאוד לשמר אותן בעקביות כשזכרי האלפא נולדים שוב ושוב לנקבות אומגה. או במילותיו של זאק סניידר: על מנת ללדת גברים ספרטניים, נחוצות לך נשים ספרטניות.
שנית, כפי שניסה אבי לרמוז לך שוב ושוב, התנהגות היא לא רק פונקציה של הסתגלות אבולוציונית (בטח ובטח לא בקרב מין מפותח כמו המין האנושי), אלא תוצר של חִברות. ימיה של הפטריארכיה ארוכים כמעט כדברי ימיי ההיסטוריה. אין ספק שקיימות והתקיימו גם חברות מטריארכליות - כמה מהן אתה מכיר? זאת ועוד: אם תוך מאה שנה ניערנו מעלינו קונוונציות בנות אלפי שנים המגבילות את תפקודיה החברתיים והמיניים של האישה, האם לא סביר להקיש (על סמך המהירות - היחסית כמובן - בה הסתגלנו כחברה לשחרור האישה), כי חלק מההתנהגויות הללו הוא מוקנה, כפוי ודכאני, ולא באמת פרי אבולוציה בת מיליוני שנים?
ומנושא לנושא באותו נושא.
אנחנו זקוקים למים. אם לא נשתה, נמות. אנחנו זקוקים לאוכל. אם לא נאכל, נמות. כנ"ל לגבי קורת גג ובגדים. סקס הוא לא צורך. אתה יכול להעיד על כך בעצמך. שרדת עד גילך המופלג מבלי לקיים יחסי מין - תוכל להמשיך ולשרוד באותה צורה עד סוף ימיך.
המחשבה לפיה גברים (בניגוד לנשים) זקוקים לסקס מקורה עוד ביוון העתיקה, אז סיפקה הפוליס, בין שאר השירותים שהציעה עיר המדינה, גם שירותי זנות. הזונות, כמובן, היו שפחות: נשים שנמכרו לעבדות במקרה הטוב, או במקרה הרע; נשים שנפלו שלל במלחמה. אף אישה מהוגנת לא הייתה מעלה בדעתה למכור את גופה לזנות. ואם לדייק: אף גבר לא היה מעלה בדעתו למכור את בתו או אשתו לבית-בושת (אישה, ככלות הכל, הייתה לא יותר מרכוש. סוג של בהמה משודרגת). יש לציין שבפוליס היוונית הייתה גם זנות גברית, שסיפקו עבדים, ומערכת משודרגת מעט יותר של יחסים הומו-אירוטיים (עם פן של זנות) שנקראה יחסים פדרסטיים עליה תוכל לקרוא בעצמך בויקיפדיה. בקיצור, זנות היא תוצר היכולת הגברית לכפות על עבדים - אנשים ללא מעמד וללא הגנה - לספק להם שירותי מין.
הזנות המודרנית לא שונה בהרבה מהזנות בעולם העתיק. אלא שבמקום לשאול את עצמנו "למה הבחורה הזו הידרדרה לזנות?" אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים: "טוב, זאת הבחירה שלה". החופש לעסוק בזנות הוא לא חופש. הוא פשוט סוג אחר של שעבוד.
ונקודה אחרונה (אני מקווה): גברים ונשים הם לא היינו הך. לבוא ולהלין שמצד אחד אף אחד לא מרחם על עובד המין המסכן, אבל מצד שני, נשים משחקות אותה אדישות במשחק החיים הגדול - יש בזה משהו פרדוקסלי.
אני לא מתיימרת, לצורך העניין, לקבוע מה מקור ההבדל בין גברים לנשים, האם הוא פיזיולוגי או סוציאלי. זה גם לא משנה. המציאות היא שגברים חותרים (לרוב, וכמובן שיש לא מעט יוצאי דופן) לדבר מסוים, ונשים (וגם כאן יש לא מעט יוצאות דופן) חותרות לדבר אחר. חריגה מהדפוס מלווה בענישה חברתית. עמידה בציפיות מזכה בבונוס. אישה שמזדיינת זוכה לשם רע. גבר שמזדיין הוא כלי. כל זה לא אומר לנו הרבה על הרצונות והמאוויים של שני הצדדים: זה כן מספר לנו על דפוסי הפעולה שלהם. זה אומר לנו, ובעצם מסביר לנו, למה גברים מחזרים באופן אקטיבי, ולמה נשים הן פאסיביות יותר.