../images/Emo26.gifלוויה הייתה היום
משפחה קטנה מאוד שלנו וכמה מדיירי ההוסטל, בו סבא וסבתא התגורו בשנים האחרונות. סבתא שלי, בת 83, קטנת גוף, גיבורה גדולה מהחיים. באמת. כשקראו לאבא שלי "לזהות את הנפטר" - ניסינו לשכנע את סבתא שלי שלא ללכת איתו, אבל היא התעקשה. החזיקה מעמד כל-כך יפה, ורק כשכבר הורידו את גופתו של סבא לקבר - השמיעה צעקה חרישית קורעת לב: "חיימ'קה, מה אני אעשה בלעדייך?" ורק אז מיכלי שלי, עוד לא בת 4 חודשים, שהייתה שקטה מאוד שלא כהרגלה, התחילה לבכות חזק-חזק-חזק, ואני יחד איתה. זהו. תודה לכן, לכל אחת ואחת מכן, על התמיכה. קטונתי מלהביע עד כמה אתן מחזקות אותי. תודה.