סבתא חורגת קופצת למעלה

העין ה 3

New member
רציתי לדבר קצת על הסבתא החורגת

כזכור, בעלי הגיע לנישואין ללא ילדים. אמא שלו (פולניה, זה משנה?) מתייחסת לפשוש המשותף כאל בבת עינה, ואילו לנסיך בן ה-16 היא לא מתייחסת יפה. למשל ביום העצמאות הוא לא רצה ללכת לבימות הבידור, והעדיף ליסוע איתנו לראות את אווירת החג ואת הזיקוקין מהאוטו. בסיום הטיול נסענו לחמותי הביתה, ואיך שנכנסנו היא אומרת לו: מה, בגילך אתה נוסע עם אמא בערב יום העצמאות? אתה צריך להיות עם החברים שלך! אני שתקתי. אחר כך אכלנו, וכשהוא לקח פרוסה נוספת אחרי שחלק כבר גמרו לאכול, היא אמרה לו: אתה תהיה שמן! גם כשהיא חוזרת מחו"ל (וזה קורה הרבה) היא מביאה מתנה רק לפשוש, ולנסיך היא לא מביאה כלום. אבל אתמול היא שברה שיאים חדשים: לחברה שלה יש גן ילדים, והיא הזמינה אותנו לחגיגת לג בעומר עם הגן (בערב). גם לגיסי יש ילד בן שנה ומשהו וגם אותם היא הזמינה. אחה"צ היא דיברה איתי בטלפון ואמרה: "אין שם הרבה מקום, אז תביאי רק את הקטנצ'יק. אפילו בעלי לא הולך לשם". היה ברור שהיא התכוונה שלא אביא את בני הגדול!!! וכשהגעתי לשם גיליתי להפתעתי שלגיסתי היא אמרה להביא גם את אחותה עם משפחתה!!! אתם קולטים: לבן שלי אין מקום (לא שזה מעניין אותו) ולאחות של כלתה השניה יש מקום לכל המשפחה!!! איך אצלכם מתייחסות הסבתות החורגות?
 
מזכירה לי נשכחות.....

כל חג היה מגיע השלב הזה .... ולפעמים העדפתי פשוט לא לבוא כי ילדי הם חלק ממני... ואם לא מקבלים את הנוכחות שלהם אז עם כל הכבוד.....
 

rolan

New member
לא ממש

מכירה... אני ממש חדשה וטריה בנושא הקשרים המשפחתיים אבל... אני בהחלט בדעתה של חיוכים איפה שלא יקבלו את בנותי - לא אהיה וד"א גם אם זה מישהו ביולוגי הבנות שלי הן חלק ממני ואם אינן רצויות לא נהיה במקום כזה... לא רוצה לומר לך איך לנהוג תעשי מה שמתאים לך אבל תחשבי על זה...
מאיתנו
 

blonda3

New member
עין יקרה../images/Emo4.gif

אצלינו זה יכול היה לקרות גם עם הסבתא הלא חורגת. כרגע לא בא לי לתת לך דוגמאות כי זה נושא טעון עבורי אבל יכולה לאמר לך שהבעייה מוכרת, אצלי זה בא לידי ביטוי בכך שלי למשל לא נותנים עד היום את אפשרות הבחירה להביא חבר או חברה לארועים משפחתים, ומתערבים לי בכך, ודואגים לציין כשמזמינים אותי-שזה רק אני ולא.... לגבי הנכדים-לא ממש הייתי בכזאת סיטואציה, אנסה לחשוב על הנושא עוד ולענות לך. רק נזכרת שלפני הגירושין הסבתא האמיתית מהצד שלו היתה מתייחסת רע מאד בעייני לנכדתה האמיתית כל פעם כשהיינו מגיעים לשם, והדבר השתנה כאשר הנכדה גדלה ויום אחד ענתה לה בדרך דומה ופשוט סתמה לה את הפה,(אני כבר לא הייתי שם-הבת סיפרה לי) ומאז זה הפסיק כל ההערות העוקצניות והמעצבנות שלה. בטח יש פתרונות. בטוח יש מה לעשות. כואב.
 

diana1973

New member
מוכר ביותר

אבל אני פשוט נגשתי לבעלי ואמרתי לו שעד שהוא לא מדבר עם אמא שלו ומעמיד אותה במקום היא לא רואה את הילדים (נכדים שלה) וככה זה היה. כמה מקרים * היינו נכנסים והגדול היה נכנס כאילו רוח רפאים נכנסת ואחרי זה נכנסים האחרים והתנפלות שחבל על הזמן. * מגיע חג היא קונה מתנות לקטנים והגדול עמד בסלון כמו פסל והוא לא בן 16 הוא הרבה יותר קטן. * באמצע הביקור היא לוקחת את הקטנים נותנת להם שוקולד והגדול, נאדה. יש לציין כי זה קורה תמיד ולא רק כשאני מגיע עם ילדיי אלה גם כשהגיסות נמצאות עם שאר נכדים. אבל כמו שאמרתי לא נעים אבל העמדתי את בעלי מול קיר והוא דבר עם אמא שלו והדברים הסתדרו. מקווה שגם אצלכם
 

rolan

New member
ש ל ו םםםםם דיאנה

חברה חדשה?... רגע רגע אל תברחי ספרי מי את? דברי איתנו...
 

עלמה 3

New member
כמה זה נורא לתת לילד את תחושת

הלא רצוי, חבל וחבל שהסבתות לא מבינות את זה, מה זה עושה לילדים בחיים, תחושת הלא רצוי.. וכשאני מסתכלת על תפקיד הסבתא, שתפקידה בעצם לתת חיבוק, לטיפה על הראש לכבד בשוקולדים וממתקים , תמיד סבתות הם חייכניות ונחמדות לכל הילדים. סבתות בדר"כ נשים בעלות ולמודות ניסון בתקשרות עם ילדים... מה בעצם ילדים צריכים ורואים בסבתא, את האישה החביבה, שנותנת דברים טובים והרבה חיבוקים ויחס טוב....ולבבי.. באופן אישי - איפה שהילדים שלי לא רצויים, לא נמצאת שם.... בעלי ניסה לא פעם להעמיד אותה במקומה וגם אני... זה לא עבד..... והילדים המקסימים שלי למדו להתייחס אליה בהתאם...... גם לא אוהבים ללכת לשם... עלמה
 

Tinky

New member
אני עוד לא אמא אבל....

אני לא הייתי לוקחת את הילדים שלי למקומות שהם לא רצויים שם. זה סתם גורם להם תחושה לא נעימה. הם רק ילדים והם לא מבינים שזה לא בגללם. הם לא מבינים זה הסבתא ולא הם והתוצאות לאחר מכן יכולות להיות בילתי הפוכות. ילדים תמיד צריכים להרגיש שהם רצויים, שהם אנשים טובים\ שהם חכמים ושהם רק דברים טובים. גם כשהם לא מתנהגים בסדר צריך להבהיר להם קודם שהם ילדים טובים ורק אז להסביר שככה לא מתאים להם להתנהג כי זו לא התנהגות של ילדים טובים- נראה לי נסחפתי לנושא אחר- אבל מה שאני מנסה להעביר פה זה שילדים צריכים להבין שדברים לא נעימים קוראים לא בגללם ועד שהם יבינו זאת ייקח קצת זמן. אז אולי תחסכו מהם את עוגמת הנפש הזאת שהם חווים אצל סבתא. הם לא אוהבים ללכת לשם כי הם חשים לא אהובים. וכולנו יודעים שזאת תחושה לא נעימה מאוד לא נעימה. עצוב יותר כאשר ההורים נותנים לילד שלהם הרגשה כזאת כי פה כבר אין להם ברירה אלה לחיות עם זה כמה שזה עצוב!!! אבל יש להם ברירה עם ללכת לסבתא או לא!!!!! וההורים צריכים לדאוג קודם כל לילדהם איך הם מרגישים ואל איך סבתא תרגיש אם הם לא יבואו לבקרה!!!!
 

NicoleFox

New member
הייתי חייבת להגיב..

שלום לכולם.. קרתאי את ההודעות שכתבתם, ורציתי להביא את נקודת המבט שלי. נכון להיום אני בת 17 ויש לי אחות בת 11, מזה כמעט 17 שנה שאין ביני לבין אמא של אבי שום קשר מלבד ה"שלום שלום" בטלפון. זאת בניגוד חד, לכל החופשות שאחותי מבלה אצלה. על הקנאה באחותי התגברתי כבר מזמן, אבל אני לא יכולה להגיד שזה כואב פחות עם השנים. הגישה של "אני לא רציתי אותך ולא את אמא שלך במשפחה שלי" מאוד פוגעת. העניין הוא שלאמי אלו היו נישואיה השניים, בעוד שלאבי - הראשונים. ואמא שלו לא הייתה מרוצה בכלל כשהם התחתנו, ועוד פחות מזה כשאני נולדתי. והיא לא טרחה להסתיר את זה. היום, אני רוצה לחשוב שהתגברתי על זה, ושאני כבר לא נפגעת מהיחס שלה - אך אין אני יכולה לומר שאין לי צביטה בלב בכל פעם שהיא מתקשרת לשאול מה שלום אחותי (לפחות פעמיים בשבוע), ואני "זוכה" לטלפון רק ביום ההולדת (לפחות את זה היא זוכרת... אבל מה - אין בלבי טינה כלפיה, קיבלתי את העובדה, שממנה לא תא לי כבר סבתא.. בימים אלה הורי החלו את תהליך הגירושים, והתברר שגם אבי ירש את האופי הקר של אמו - כלפיי. וההיסטוריה שוב חוזרת - אני זוכה להתעלמות מופגנת, ואחותי ליחס חם. להורים שבינכם, ולסבים וסבתות לנכדים - אהבה של ילד היא אהבה ללא תנאי, וללא גבול. אהבת ילד היא דבר הנפלא ביותר שיש עליי אדמות. מה שאני לא מבינה, הוא למה אתם (ואני פונה בצורה כללית עכשיו ולא באופן ספציפי לאף אחד מחברי הפורום, חס וחלילה) - מוותרים על המתנה הזאת? סתם נקודת מבט של ילדה, שעדיין בוכה בלילות על האב והסבתא ובלב לבה רוצה אותם חזרה.. תודה על ההקשבה שלכם, ניקול פוקס.
 
ניקול יקרה

זה באמת כואב שסבתא ואבא דוחים ומרחיקים נכד או בן,ההפסד הוא בהחלט גדול. אני רוחה שאת ירשת את הגנים מאמא ותדעי בדרכך לפתוח את ליבך לזולת. אנחנו כאן לא סגרנו ליבנו לאף ילד ,להפך נראה שאנחנו מחזרים אחריהם יותר ממה שהם רוצים או יכולים לקבל. ניקול ישנם גם ילדים של משפחות מורכבות שאינם רוצים את האהבה שאנחנו רוצים לתת ודוחים אותה על הסף,וזה מסיבות רבות כמו נאמנות לאחד הצדדים. אני מאחלת לך מכל הלב למרות כל הקושי להמשיך לאהוב את אביך ולא לוותר עליו כאב,אולי בהמשך הוא ילמד ממך שילד הוא לא מוצר על מדף בסופר. בהצלחה
 

NicoleFox

New member
אני מסכיהמ איתך בכל לבי

ואני חייבת לציין - שממה שאני קראתי, אני מקנאה בילדים שלכם.. רואים שאתם עושים כל שאתם יכולים "לחזר" (במצילותייך שלך) אחריהם - ולפעמים זה לא פשוט, כי גם אנחנו, לא תמיד יודעים איך לחזור ולהפתח אחרי שנפגענו (ואני אומרת את זה מניסיון אישי..) אולי הייתי צריכה לכתוב בראש ההודעה הקודמת שלי - שאני מפנה אותה בעיקר לבעלים, לנשים ולחמות - שבמעשיהם זורקים הצידה מתת חיים נפלא. למזלי יש לי משפחה גדולה, לאמי יש אחות ושני אחים ולרובם כבר יש ילדים -0 ואני שומרת על קשר הדוק איתם (גם אם זה קצת קשה, כשהמשפחה מפוזרת ברחבי העולם). תודה לך, ואני מקווה שמילותיך יתגשמו, ואולי בעתיד יהיה לי קשר טוב יותר עם אבי. בוקר טוב לכולם, ניקול פוקס
 
זה מדהים אתמול בדיוק היה לנו שיחה א

זה מדהים אתמול בדיוק היה לנו שיחה ארוכה בנושא. ולא ידעתי בכלל שיש את הפורום הזה. אז ככה זה הולך להיות ארוך . המשפחה שלי מורכבת משני אמהות שילדנו שני ילדים מדהימים בהפרש של שלושה שבועות. אני לא יכנס כרגע איך ולמה זה קרה אבל יש לנו שני ילדים אחים שגדלים כמו תאומים. ויש לנו בעיה עם סבתא אחת שלא מוכנה לקבל את הילד השני בתור נכד. הנכד הביולוגי שלה הוא הנכד הראשון ולכן הוא אהוב במיוחד אל השני היא בקושי מתייחסת וזה נורא היא אפילו לא מוכנה לפעמים לקחת אותו. אנחנו החלטנו להתייעץ עם פסיכולוגים לגבי זה. ודיברנו איתה אתמול שיחה מאוד פתוחה. אני יודעת שזה לא ממש יעזור אבל אמרנו לה שזה לא מוסרי ולא יפה להתייחס ככה לילד קטן. אצלנו במשפחה המורחבת יש סיפורים של ילדים מגרושים וגם ילדה מאומצת עם ילדה רגילה ובכל הסיפורים היה יחס יחסית טוב (אצל המאומצת היה קצת יותר בעיות )ואני דברתי איתה כדי לדעת עד כמה זה משפיע ולצערי זה כן השפיע גם על הילדה הביולוגית. בקיצור אני ממש לא יודעת מה לעשות.זה ממש שובר לי את הלב
 
אמא יקרה

ראשית ברוכה הבאה
קראתי יותר מפעם ואני מודה קצת מבולבל לי,אבל..... שיחות עם סבתות שהן בעצם מרכיב חשוב במשפחה תמיד יכול לעזור גם עם זה לוקח זמן. אני אישית הייתי פועלת בשיטה של הפוך על הפוך,עם הסבתא מתרחקת מהנכד הייתי יוצרת אצלה קשר ומודעות למה שקורא עם הילד ולאט לאט היא היתה לומדת עליו ומתחברת בעצמה, דוגמה:הילד חזר מהגן עם סיפור מעניין,טוב או פחות,מתקשרת לסבתא ומשתפת. הילד הביא תעודה מבית הספר,לוקחת את הנכד הולכת לסבתא ומראה.תקשורת יכולה להיות משני צדדים ולפעמים זה עובד,קרבי את הנכד בתקווה למצוא את ליבה. אמא יקרה,לא ברור לי הקטע המסיים שלך,האם את מוכנה לפרט קצת יותר על המאומצת? של מי היא? בת כמה ? ובכלל על המורכבות וכו.... תודה ובהצלחה
 

rolan

New member
אמא יקרה

גם אני כמו יונה'לה קראתי וככל שניסיתי להבין כך הסתבכתי יותר... אז קודם כל שחררי לנו קצת יותר פרטים... עכשיו לעצם עניין הסבתא, גם אני חושבת כמו יונה, שצריך לשתף, לספר לעשות את החיבור בהפוך על הפוך... לא לכפות... כפייה רק עושה את המצב חמור יותר, גורמת להתנגדות... את נשמעת לי אינטלגנטית מספיק כדי להבין ולעשות זאת בדרך רכה..
 

sugar7

New member
לזכותם של הוריי (ובעיקר אמי)

ייאמר שהם לקחו את תפקיד הסבים החורגים בצורה מאד יפה. אמי שלי תמיד קונה מתנות לחגים וימי הולדת, מתחשבת בזמנים שהם אצלנו כדי לתכנן אירועים משפחתיים וברור לה שהם חלק מהמשפחה. כשהם היו יותר קטנים, היא היתה גם מבלה איתם (רק הם והיא), אבל היום הם גדולים ויותר מעניין אותם לבלות עם חברים אבל יש מערכת נעימה וחביבה. הלב שלי פשוט נשבר לחשוב על ילד שמקבל תחושה של לא רצוי, איך אדם מבוגר מסוגל לעשות את זה לילד (לכל ילד שהוא)? נשגה מבינתי. מה בעלך אומר? כי הוא זה, שבעיני, צריך לדבר עם אמו ולהבהיר לה חד-משמעית שהנסיך הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה.
 

yaeli4

New member
עין יקרה,

כל מה שכתבו לך הוא נכון מזוויות שונות כמובן. את תצטרכי בסופו של דבר לעשות את ההחלטה שלך. לדעתי את צריכה להעמיד במקום את כל מי שלא מקבל את הבן שלך כחלק טוטאלי מהמשפחה. את צריכה לומר את זה בפה מלא, לא בריב, לא בכעס, אלא כמשהו שברור שאת לוקחת בחשבון ושמה לב אליו. את צריכה לגרום לסבתא להבין שזהו בנך והוא אחיו של הפשוש הקטן, אחיו האהוב, ולהבהיר את זה כמובן לבעלך שידבר עם אמו במלא החומרה. היחס הזה גורם לנזקים בנפש הילד. אין ספק בכך. בתי הבכורה מנישואי הקודמים, תמיד מקבלת מתנות יומולדת או חג ממשפחת בעלי אבל הכול ביחס קר כל כך ומתנשא כל כך ובמין קטע כזה שברור לכולם שהם מרגישים שהם חייבים לעשות את זה. אני אף פעם לא הערתי להם כי בעיקרון, הם לא חייבים גם לחייך אליה כשהם נותנים לה מתנה.... זה סתם מגעיל בעיניי אבל אני לא יכולה לחנך אנשים.... ולמתוח להם את זוויות הפה שלהם ברגעים הנכונים, אבל הילדה עצמה ממעטת ללכת לחמותי או לגיסי וגיסתי, וכמעט שלא באה לשם כשאנחנו הולכים, אלא אם כן זה ליל סדר או משהו כזה, ופעם היא אמרה לי שהיא לא רוצה שיעשו לה טובות ויחייכו אליה כי חייבים. היא הייתה מאוד בוגרת בהתייחסות שלה אבל לא כל הילדים נוהגים ככה. לכן, חשוב שתגני על בנך הבכור, על הרגשות שלו כאדם בפני עצמו ובתוקף היותו בנך האהוב. זו דעתי האישית כמובן.
 

oehhe

New member
אצלנו זה כך

אצלנו הכל שונה ופשוט יותר (כך אני מתפתה להאמין) א. אין ילדים משותפים. ב. הקטנה של רולן בת 16 ג. הקטנה שלי בת 16 ד. לרולן נשאר רק אבא ה. לי נשארה אמא ו. לא, אפילו אל תחשבו על זה, לא נשדך בינהם :) ז. אבא של רולן טרם פגש את ילדיי וקשה לראות מתי יפגוש אותם ח. אמא שלי מכירה את בנות רולן, מדי פעם שואלת אותנו לשלומם בטלפון (מתוך נימוס) ט. אני חושב שכולם מאושרים כך ז. :) oehhe
 

עלמה 3

New member
אוהי מה זה ../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

יש לך 2 ז' - וואווווווווו 2 ז'
 
למעלה