סבתא חורגת קופצת למעלה

סבים וסבתות

לתור השחור אין הורים,נשארה בחיים רק אימו החורגת אשר סובבת סביב גיל 90.הפולניה החורגת הזאת אוהבת מאד את החרצוף שהוא הנכד החורג האהוב עליה,היא דואגת לו בחיים ואפילו מתכננת את דאגתה הרבה אחרי 120 ש. היא מתקשרת מידי פעם ומדברת עם החרצוף ,על פיצי היא לא שואלת דבר,כאשר הם נפגשים הוא חוזר עם ציק יפה רק בשבילו. כבר לפני שנים ממש כשהכרתי את התור ראיתי שיש אי שוויון וכשהארתי בפני התור את העניין אמר לי במסכנות,היא זקנה ואי אפשר לשנות אותה ,תתייחסי אליה כאל נכה רגשית.....עניתי בזו הלשון,עם הבת שלנו סוג ב' אז אני לא שומרת איתה על קשר,אני פשוט לא הולכת אליה ופיצי בכלל לא מכירה אותה. ובדיוק כך היחסים מתנהלים. ההפסד כולו שלה נקודה
 

אחשל

New member
סבתא חורגת../images/Emo35.gif איזה תואר מוזר ../images/Emo13.gif

בשביל הפרספקטיבה - אצלנו האוירה שונה לגמרי. לאישה שאיתי יש הורים ואח (לא, הם לא פולנים...
), ואני חייב לומר שזו משפחה מדהימה. אמנם בהתחלה קיבלו אותי קצת בחשש (מה היא השתגעה? גרוש? ועוד עם שני ילדים גדולים?!). אבל מיד אח"כ הכל התהפך וכולנו זכינו לקבלת פנים חמימה ביותר. הילדים שלי מאוד רצויים שם, וזוכים ליחס מפנק ו"סבתאי"
...לא פחות טוב מהנכדים האחרים שלהם... ביחס למצב שמתואר כאן - כמו שאני רואה את זה, זו בעיה שבעלך צריך לטפל בה, ויפה שעה אחת קודם! האם לא ברור לו שאין מקום להתייחסות כזו?!
 

rolan

New member
כן, גם לי מוזר משהו...

אף פעם לא חשבתי על אמא של אוהי כסבתא של בנותי אולי בשל היותן בוגרות אבל כשהילדים קטנים ומצטרפים למפגשים משפחתיים עם כל המשפחה המורכבת, סביר להניח שיש קשר לדעתי, אף צריך להיות קשר לא יכול להיות קשר עם בן זוג שמשפחתו מתעלמת מחלק מהמשפחה המורכבת... אוףףף יצא לי מסורבל מקווה שהבנתם את כוונתי בכלל משפחה מוכבת זו עסקת חבילה בה כל הצדדים צריכים לקחת חלק שאם לא, לא תקרא משפחה...
 
על מי שהייתי שמה את האשם "בעלך"

זה מזכיר לי בנישואיי הקודמים שחמותי נדחפה לחיינו היתה מציעה לבעלי (דורשת) מה, וכדאי לעשות אחד הסיבות לגירושיי זה שהאיקס שלי לא העמיד אותה במקום יש שאומרים " מה שלא עושים מההתחלה קשה לשנות מאוחר יותר" איפה בעלך בעניין? ולמה את משתתפת באירועים כשכך מתייחסים לבנך? האם שוחחת עם בעלך? מה יש לו להגיד? אני הייתי מציעה לך להפגש עם חמותך ביוזמתך לשתף אותה בהרגשתך תספרי לה מה זה גורם לך ולבן שלך ושהיא גורמת למתח בחיי הנישואים שלכם והאם אלה כוונותיה תני לה כמה מחמאות שאינך מאמינה שהיא התכוונה לרעה ושחשוב לך הקשר איתה לכן בחרת לשבת ולשוחח איתה לפני שתשתפי את בנה אל תבלעי ואל תשמרי בבטן זה עלול להתפרץ ברגע ובזמן הלא מתאים אילנה באהבה והתבוננות מגיעים לשלימות
 

rolan

New member
קצת ריכוך לא יזיק

עין 3 יקרה אני מרגישה שקצת לחצנו אותך כאן חביבתי כמובן שאת לא חייבת לקבל את כל מה שייעצו לך. אני יודעת שכל מי שכתב, אף שלא אמר לי מפורשות, מתכוון לעזור ולייעץ לך על פי דרכו. ראי זאת כהמלצה ונסיון לסיוע, זה בהמשך למה שנכתב כאן בנושא הוירטואליה. אנחנו מכאן נחזק אותך, לעשות את המיטב עבורך ועבור משפחתך. את תנסי לקחת את מה שמתאים לך, לעבד אותו כפי שאת מסוגלת, לעכל... ולעשות כראות עינייך.... כל זה כי נדמה היה לי שאולי תיפגעי או שתתקשי לקבל את שנכתב כאן...
 

העין ה 3

New member
קראתי את הכל

ועכשיו אני "אוכלת את הלב" שלא אמרתי לה באותו רגע שיש לי שני בנים. זה פשוט לא נראה לי חשוב באותו רגע, כי זה באמת היה קומזיץ לילדים בני שנתיים שלוש. עוד לא קרה שהזמינו אותנו לארוע בלי בני הגדול. עכשיו אני נזכרת שלפני 5 שנים (כשעוד לא היה לנו ילד משותף) גיסתי שחיה בחו"ל, ילדה, והזמינה את כולם לברית (כרטיסים על חשבוננו, כמובן). היא גם אמרה שנישן אצלה. כשבוע לפני הלידה (שהיתה מתוכננת בניתוח קיסרי), חמותי הבינה שאנחנו מתכוונים לטוס ביחד עם בני, והתפלאה. שאלתי אותה אם היא חשבה שאני אגיע לארוע משפחתי מדרגה ראשונה בלי בני, והיא ענתה: לא יודעת, לא חשבתי... "במקרה" למחרת התקשרה גיסתי מחו"ל והסבירה שאין להם מקום לשינה עבורנו... שכרנו חדר בבית מלון, הגענו רק לברית, ובשאר הימים טיילנו. בעלי כן הלך לשם יותר מפעם אחת, וגם כעס עלי כאילו שאני לא בסדר. עכשיו אתם מבינים מאיפה זה מתחיל? אתם צודקים - זה בעלי!!! העניין הרבה יותר מורכב. מסיבות שלא קשורות לחמותי, אנחנו מגיעים כל שבת בצהרים לחמותי ללא הנסיך, כך שהמשפחה התרגלה שאנחנו זוג עם ילד אחד קטן. היא בקושי רואה את בני הגדול. לפעמים נדמה לי שהכעס עליו התחיל כאשר הם הבינו שלא נעשה פדיון הבן, כי הבן הבכור של בעלי (שהוא הבכור של חמותי), הוא בעצם לא בן בכור, כי הוא לא הבכור לאמו. זה צרם במיוחד כי לגיסי נולד בן 4 חודשים אחרינו וכן עשו לו פדיון הבן. החלק הכי מצחיק הוא שהנסיך כהן (בגלל אביו) והוא זה ששימש ככהן בטקס הפדיון של הבן של גיסי... עכשיו אני נזכרת שהיתה מריבה גדולה מאוד בין בעלי לבני הגדול לפני 11 חודשים. כל המשפחה של בעלי ידעה, וכמובן שכולם לקחו את הצד של בעלי. אני חושבת שעד היום הם לא סלחו לנסיך, למרות שבכנות - הנסיך צדק. לפני חודש היינו צריכים ליסוע לקחת את הנסיך מאחותי (סיבוב של שעה בדרך הביתה), ובעלי אמר שהוא עייף, אז קודם שניסע הביתה ואחר כך אני אסע לבד לקחת אותו (שאז זה כבר נהיה שעה לכל כיוון). אני התווכחתי עם בעלי ואז גיסי פתאום אמר: "את שכחת מה שהיה ביניהם בשנה שעברה?" אמרתי לו שאחיו ובני כבר מזמן שכחו וכדאי שגם הוא יעשה את זה... בקיצור, כמו שאמרתי, אנחנו חיים בשדה קרב... יצא לי ארוך מאוד, ועוד לא אמרתי עשירית ממה שיש לי...
 

yaeli4

New member
אוי, אוי, - קצת בלגן הייתי אומרת,

עין חמודה, קודם כל, אל תאכלי את הלב, עם הסיפורים שלך, נראה לי שבהחלט עוד תהייה לך הזדמנות פז לענות לה ככה. דבר שני, המשפחולוגיה החמולתית אצלכם, שאלוהים ישמור, מה זה הקטע הזה עם הגיס? מה הוא, העו"ד של בעלך? מה זה עניינו? הם לא מבינים שזה נושא עדין ונורא אישי ביניכם? בכלל, נראה לי שאת צריכה לשבת לשיחה עם בעלך ולדבר איתו בעדינות ובאהבה ולא בשיפוטיות ובמוסרנות ולהגיד לו שאת רוצה שתהיו חזית אחידה בעניין של המשפחתיות הגרעינית שלכם, עם שני הבנים. את רוצה שהוא בפירוש יגבה אותך ואת שני ילדייך בפני משפחתו ואם המשפחה שלו סולחת או לא סולחת לנסיך, שיקפצו סביב הבלוק חמש פעמים וגם יעשו סלטות ופליק-פלאק לאחור. מה זה העסק שלהם? אני בהלם מכל הגישה החוצפנית הזו שלהם. העניין הכי חשוב פה הוא שאת ובעלך תהיו חזית אחידה ומגובשת סביב כל הנשמות הרעות. זה טוב לכם, זה טוב לבנים וזה טוב למשפחה שלו שיבינו שאין להם דריסת רגל בנושא המורכב הזה. בהצלחה, ואל תהססי לכתוב ככל העולה על רוחך,
 

diana1973

New member
אני מסכימה איתך ב- 100%

גם אם בעלך לא מקבל את הנסיך (שאני לא מאמינה שזה נכון פשוט לא תמיד זה קל) צריך להסכים שמחוץ לבית אתם שניכם נגד כולם ובעד המשפחה (2 ילדים) ואת המלחמות עושים בבית בתוך 4 קירות. אני רק מציע!לא מחייב זו דעתי בכל אופן
 

*יערית

New member
עין..

לעולם לא מאוחר...לעולם לא מאוחר בכדי לשנות את המעוות! קשה לי לחשוב שמישהו ירצה להיות מנותק מיחסים עם ילדיי כי...יש לו ראש מעוות,חוסר רגישות,חוסר אהבה, אני אישית הייתי מנסה לעשות ה-כל בכדי שיבינו אחת ולתמיד...את והנסיך שלך זה חבילה אחת! לא מאוחר אישה
 

עלמה 3

New member
עין יקרתי ../images/Emo24.gif

זוכרת מאד מאד את הודעתך עם הכללים הנוקשים בבית כלפי הנסיך. אני רואה ומבינה כמה קשה לך למצוא את שביל הזהב בין הנסיך לבעלך. ואני רואה כמה את רוצה שתשרור הרמוניה והעבודה קשה. אני זוכרת שכתבת באיזה שהיא הודעה גם על הפסולוגית והצעותיה, לא זוכרת כרגע מי נמצא אצלה. אני חושבת שכדאי ורק בגדר המלצה להעמיק את הטיפול והיעוץ עם הגורם המקצועי. יחד עם הנסיך. אל תחפשי אשמים, אל תפילי את הכל על בעלך..... אני חושבת שכדאי דרך יעוץ יחד כולם לתקן את המעוות ואולי לעלות על דרך המלך....... בפעם הקודמת סיפרת שהקשר עם אביו הביולוגי רופף, האם חל שיפור מאז ? אנחנו כאן כדי לתמוך, להקשיב , ולייעץ וגם
עין, חזקי ואימצי עלמה
 

העין ה 3

New member
עלמה, אני מתפעלת מהזכרון שלך!!!

אכן, גם הנסיך התחיל להגיע לשיחות עם הפסיכולוגית, ובינתיים אני חושבת שיש שיפור. עם אביו הקשר חודש כאילו כלום לא קרה. כזכור, אני דיברתי עם אחות של האקס שלי, וביקשתי את התערבותה. הם כתבו לבני מכתב, הוא התקשר לאחל חג שמח, אחר כך הם שלחו מכתב נוסף ובו הזמינו אותו לחתונה של בתם שתתקיים ביום חמישי הבא. בני אמר שעכשיו לא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב לדבר עם אביו, כי הם יסעו יחד לחתונה (בצפון הרחוק). בכל אופן, לפני שבוע היה בבית ספר טקס קבלת תעודות זהות, וכל השבוע הוא התחבט עם עצמו איך להזמין את אבא שלו. יום לפני הטקס הוא השאיר לו הודעה בבית (אין לו טלפון נייד) וחיכה לתגובה. בבוקר מצאנו מכתב בתיבת הדואר ובו כתוב שהוא לא זכר את מספר הטלפון אז הוא מבקש שישאיר לו הודעה נוספת עם הטלפון. הוא השאיר לו הודעה נוספת ולאחר כשעתיים היתה לו הודעה במשיבון (הוא לא הספיק לענות כי זה היה בזמן החזרות לטקס). אז בלית ברירה הוא הזמין אותו דרך המשיבון וקיווה שאכן אביו ישמע בזמן. האבא לא הספיק להגיע לטקס. אבל מאותו יום הוא מתקשר כל יום ואפילו היה כאן פעמיים. והיום הוא לקח אותו לאזכרה של הסבתא בחיפה (אנחנו במרכז). אז לפחות בחזית אחת יש שלום (או הפסקת אש...) ולנושא הסבתא: דווקא כשהיא עוקצת בעלי יוצא להגנתו של בני, אבל בהזדמנויות אחרות הוא מדבר על החיכוכים ביניהם וכך יוצא שהם מרשים לעצמם, לכאורה, להגן על בעלי ה"מסכן" מפני הילד ה"נוראי" שהוא "נאלץ" לסבול בביתו... ואין לו אומץ לענות להם כמו שמגיע להם. בדברים הקטנים - כן, כמו לדוגמא כשהיא אמרה: אתה תהיה שמן! בעלי אמר לה: הוא לא יהיה שמן הוא עושה ספורט. אבל אין לו אומץ להגיד לה: זה לא עניינך!!! וזה ההבדל. היא חושבת שמותר לה להתערב בכל דבר, ואם אני אענה לה בחוצפה, הוא יכעס עלי. יש שם מערכת יחסים מאוד משונה. הנה עוד דוגמא קטנה לחוסר ההבנה של בעלי בבני נוער נורמלים. אחרי 3.5 חודשי ניתוק מאביו, אתמול הוא (האקס שלי) הביא לבני כל מיני שאריות של קרטון, פלסטיק ועץ לצורכי עבודות (הוא במגמת עיצוב). בעלי שאל את בני: מה זה כל הג'נקיאדה הזאת? אין לזה מקום אצלנו בבית! כל כך חבל, וכל כך כואב, כי בשביל בני זה ההוכחה לאכפתיות ולדאגה של אביו, ובשביל בעלי זה זבל!!! לפחות שישמור את דעותיו לעצמו... (וזה לא שאין לנו מקום פיסי, כי יש לנו בית ענק ולבני יש חדר מיוחד רק לעיצוב, במרתף, ליד החדר שלו). אמרתי לכם שיש לי עוד הרבה...
 
עין שלישית יקרה

ההתמודדות שלך מאד גדולה,את מאד קרועה בין כל העולמות ,אבל לדעתי לבעלך יש לא רק בעיית מתבגרים אלא בעיות נוספות.... אני לא יודעת איך את מצליחה לשלב את החיים בבית ללא כעסים על בעלך?אני חייבת להודות שכל גבר שהיה מתייחס כך אל בני ,לא היה זוכה לייחס ממני. אני מאד מקווה שעזרה מקצועית תעזור לכולכם. מחזקת אותך באלף חיבוקים ומקווה בשביל הנסיך ובשבילך שתמצאו את הדרך.
 

*יערית

New member
עין ה-3

למה לא לדבר ישירות עם הבעל? גם לבן שלך יש זכויות בבית ובטח גם חובות, בא לו על הג'אנקיה שאבא שלו הביא וזה מתאים לו..אז למה לא? חוץ מזה מאוד שמחה שהקשר בין הבן לאביו חודש ויציב.. אולי תכנסי יותר לתמונה בין הבן לבעל? ולגבי הסבתא....מה אומר לא בוחרים את בני המשפחה, לפעמים מוטב לא להיות לצד אנשים שהם בטח לא בשר מבשרך ורק מנסים לפגוע ולהרע.
 

העין ה 3

New member
ניסיתי לדבר איתו - ללא הועיל...

כמו שכבר כתבתי פעם, הוא חושב שמה שאני אומרת זה פרי המצאתי הבלעדית. כמו לדוגמא, הוא מתפלא שאני מרשה לפשוש לצאת לחצר ביתנו יחף, ועוד יותר התפלא שהפסיכולוגית אמרה שזה בסדר... אפילו כשהלכנו לקורס להורים בגיל ההתבגרות ושם הוא שמע שיש בני נוער "יותר גרועים" מהנסיך, הוא טען שאלה החריגים, ובגלל זה הם הגיעו לקורס. הוא עדיין חושב שילדים הם מחשבים קטנים, ומה שאנחנו מתכנתים זה מה שיוצא... למזלי לפסיכולוגית הוא מקשיב, רק שזה לוקח המון זמן כי יש לנו המון נושאים לעבוד עליהם. לאט לאט, צעד אחר צעד, נבנה את מה שהיה מובן מאליו לפני שהפשוש הגיע. עד אז הכל נראה אחרת, אחרת אין סיכוי שהייתי מביאה איתו ילד לעולם. גם היום, בדרך כלל, הוא מאוד דואג לנסיך, ולא עושה ביניהם אפליות. למשל עכשיו, הגיע זמן להעביר את פשוש למיטת נוער. הצעתי שהנסיך יעביר את מיטתו (בת 4.5 שנים) לפשוש, ולנסיך נקנה מיטה וחצי. בעלי לא התנגד לרגע וחשב שזה רעיון טוב, ואפילו הלך לבד לראות דוגמאות. לעומתו, חמותי שאלה: מה, לא תקנו לפשוש מיטה חדשה? ואני אמרתי לה: לא! נקנה לנסיך מיטה חדשה! ש ת ת פ ו צ ץ!!!!!!!
 

*יערית

New member
מתקשה לכתוב אך חייבת...

שתתפוצץ
או שתקנה במתנה לפשוש מיטה חדשה!
 

rolan

New member
שתתפוצץ.... ../images/Emo59.gif

האמת?... ממש כייף לכתוב את זה אחרי שאנחנו שומעים ולא ממש מכירים... אבל באמת העין ה 3 נראה לי שאת חיה בין עולמות שממש קורעים אותך, שאת נלחמת למען ועל יקירייך שיהיה טוב לכולם. קודמכל, את כבר מרגישה (אני מקווה) שאנחנו כאן איתך ובשבילך
שנתמוך, נסייע, נייעץ כמו שאנחנו מבטיחים... ולכן גם כתבנו לך כאלה מילים... חלק מנחמות, חלק קשות וחלקן בוטות (כלפי חמתך...) לפי מה שסיפרת נראה לי שאת בדרך הנכונה... משתפת חברים נעזרת בייעוץ מקצועי לא שותקת, עונה ומגנה על בנך תמשיכי כך שתפי אותנו אנחנו איתך
 
בקצרה

יש כי בדברים האלה אין קצרה. חמותי היא פולניה וכנראה כל הפולניות די מגעילות. (לי תמיד אומרים שאני פולניה- למשל). וכמובן שיש אפלייה ואני לא מצפה ממנה כמעט לכלום. עונשה הוא שגם נכדיה בקושי סובלים אותה ולא נעים לומר גם ילדיה יוצאי רחמה. אני מבינה שהמצב אצלך מסובך . ובאמת לגבר מאד קשה לקבל בן שהוא לא שלו ,בעיקר אם אין לו ילדים בגיל הזה. ואולי בכלל אין לו גישה לילדים. אני לא מאמינה גדולה בשינויים. רק כשבן אדם מחליט לעשות שינוי עצמי זה לפעמים מצליח. אז אני מציעה לך לעבוד עם מה שיש. שינוי בני אדם לא עושים - אבל הרתעה הם מבינים. אם את לא מצליחה לגייס את בעלך -אז שלפחות יזהר. הדבר הכי חשוב זה שאת תהיי חומה בצורה ליד בנך ומי שפותח את הפה - יחטוף. כולל בעלך. זה נשמע אולי רע אבל ילד צריך לדעת שהוריו הם מגיניו. על ילד לא רצוי אני יכולה רק לומר שזה קורה. גם אצלי. ואני היא הרעה. כבר כתבתי שהבן של בעלי לא אהוב עלי. ואני אכן מרגישה שלגבי הוא לא רצוי. כשהוא לא כאן בבית האווירה הרבה יותר טובה .אבל אני לא עושה לו את המוות או משהו כזה. אני מקבלת את זה שאלה ההסדרים וילד צריך אמא ואבא . לא כתוב כלום על אמא חורגת. ולכן אני מנהלת את הבית והוא משתלב . עם אחותו זה סיפור אחר . היא למעשה כמו הבת שלי מרוב הבחינות. אז זה לא תמיד עניין של שלי ושלך . אלא גם לכימיה אישית יש מה להגיד. ומה שחשוב שליד יהיו הורים אוהבים ומתפקדים. חורגים זה תמיד משני (וזה אני אומרת כמי שרוצה לעמוד, בבוא היום , מתחת לחופה עם הילדה ובחיר ליבה כי אני משקיעה הרבה יותר מאמה. אבל איןלי כוונה לדחוק את רגליה.
 

קורין1

New member
עין יקרה, אם בעלך היה מקבל.....

את הבן שלך זה לא היה קורה, כי אם כן היה מקביל אותו, היה מעמיד את משפחתו במקום והכל היה נראה אחרת. אני גרושה בפעם השניה, עם 2 ילדים אחד מנישואים ראשונים השני מנישואים שניים. עד היום הקשר עם המשפחה של הגרוש השני שלי(אנחנו חברים טובים) מאוד חם, וכשאני הולכת לשם ולא מביאה את הבן הגול שלי, הם נפגעים, להבדיל ממשפחתו של הבן הבכור שהם המשפחה שלו ועושים טובה שהם מקבלים אותו, אני כמוך הייתי מבליגה ובזה אני מאשימה רק את עצמי, היום, אני לא הולכת למקומות שאני מרגישה לא רצויה בהם, וזה כולל גם את ילדיי שהם חלק בילתי נפרד ממני. תחשבי על זה...
 
לפני כ 10 שנים

אחרי גרושיי מהאקס נשארנו במערכת יחסים טובה וגם עם משפחתו. אחרי שלוש שנים בערך היחסים התדרדרו בגלל נושא המזונות,המשפחה של בעלי ניתקה עמי את הקשר . באחד הימים רצה האקס לקחת את הבנים לאחיותיו,הם ענו לו,מי שלא מדבר עם אמא שלנו,גם אנחנו לא מדברים איתו. אגב חלפו 10 שנים, והמצב בדיוק אותו הדבר.
 
למעלה