סוגיות משפטיות למתחילים - א' (?)

רֶשֶף

New member
סוגיות משפטיות למתחילים - א' (?)

הקדמה: מכיוון שאני לא משפטן וה"רקע המשפטי" שלי מסתכם כולה באיזה "מבוא לתורת המשפט" וקורס ביחסי עבודה, סביר להניח שאפלוט כאן כמה שטויות. כל מי שיש לו הבנה משפטית עמוקה יותר (ו"המשפטן הרשמי של הפורום" בפרט) מוזמן להעיר, להאיר ולתקן. בכוונה לא שירשרתי לדיון בנושא קבוצתו של דרור גלר משום שאני לא מכיר את דרור, אין לי שום דבר אישי נגדו או בעדו וכי אני מניח הסיבות למדיניותו שמורות עימו. זכותו. שיעשה מה שהוא רוצה. אבל הנושא משך את תשומת ליבי ועורר אצלי לא מעט תהיות. למיטב הבנתי, לא ניתן לבטל נושאים המעוגנים בחוק באמצעות כריתת הסכמים מנוגדים. למשל - מעסיק לא יכול לעשות עם עובד חוזה אישי המכיל סעיף המסיר אחריות מהמעסיק במידה והעובד החליק על "רצפת הייצור". מעסיקים חייבים לבטח את עובדיהם כנגד תאונות. מאידך, ישנן התקשרויות היוצרות חבות המשתמעת מעצם ההתקשרות - אם אני אקים איזה ארגון גג המאגד ספורטאים בענף אקסטרימי ואהיה אחראי לכל היבטי פעילותם, סביר להניח שאהיה מחוייב גם לבטח אותם (בהנחה שאין כבר איזה חוק רלוונטי המחייב אותי בסיטואציה כזו). אבל אני תוהה, איזו התקשרות נוצרת בין אדם המפרסם קריאה פומבית "אני רוכב מחר במקום זה-וזה, בואו לרכב איתי", לבין אלו שהמגיעים לאותו מקום בעקבות הקריאה ורוכבים בעקבותיו? מתי הופכת "קבוצת רוכבים" לישות משפטית, אשר חלה עליה חובת ה"אחריות" ומתוקפה - ביטוח כל חבריה? איך מגדירים בכלל מושג "חברות בקבוצה", כאשר הקבוצה אינה גובה דמי חבר, אין לה תקנון ולמעשה הפרטים המשתתפים בפעילותה הם אינדיבידואלים מזדמנים? "קבוצה" כזו, רק משום שהיא מקיימת תיאום בין ה"חברים" לגבי מיקום רכיבה ושעת יציאה, או משום שכולם יושבים יחד בהפסקת הפאוור-בר, האם חלה על מארגניה איזו חבות משפטית כלפי החברים? האם הם נושאים באחריות לכל אחד מהרוכבים וצריכים לבטח אותם? ואם כן, מדוע? נניח שהזדמנתי לבן שמן וראיתי את קבוצת רוזן-מינץ מתאמנת בסינגלים. חיכיתי שאחרון הרוכבים יכנס לסינגל ונכנסתי אחריו. מבחינה משפטית האם אני "רוכב עם הקבוצה"? היה ונפלתי, האם לקבוצה יש אחריות כלשהי כלפי? האם אני יכול בכלל לתבוע אותה? האם הם יכולים להוציא צו הרחקה כנגד "רוכבים מזדנבים" בכדי לפטור עצמם מתביעות מצד "חברים שלא מן המניין"? ואם לא, מדוע אי אפשר להגדיר קבוצה כמו קבוצתו של דרור גלר כ"דרור גלר רוכב לו בסינגל ואחריו מזדנבת קבוצה של 'חברים שלא מן המניין'"? מה הופך את הרכיבה המשותפת (אם בכלל) להגדרה רשמית של "קבות רכיבה"? מדוע בכלל מתעוררת הסוגיה בתחום הרכיבה דוקא? אם יזמתי מפגש חברתי והזמנתי כמה חברים לקומזיץ על חוף הים, הבאתי בירות ומוסיקה וקצת משהו לנשנש ואז, במהלך הריקוד סביב המדורה, אחד מחברי נקע את רגלו, האם הוא יכול לתבוע אותי? האם אני נושא באחריות כלשהי לבריאותו בסיטואציה כזו? האם מן הראוי שאדאג לעצמי ואדרוש מחברי להציג אישור על ביטוח מנהלים מקיף, כולל צד ג', בכל פעם שאני מזמין אותם למסיבה? איזו סיבה יש לחבר להגיש נגדי תביעה קנטרנית כזו? אני הרי חבר שלו, לא באיזה אירגון דשן ומרושע שעושק את כספו ומזהם את הסביבה באותה הזדמנות. למה שירצה לתבוע אותי? אני נאיבי? וואו! הרבה שאלות. מספיק בשביל דיון של כמה שנים
 
תגובה קטנה מהחיים

חבר שלי היתה לו סירה - ספיד בואט בשפת הבעלי סירות. אתה בטח יודע שמי שיש לו סירה כזו ישר נולדים לו הרבה "חברים". אז חבר שלו ביקש :"בחיית - תעשה לי סקי ". עשה לו. באמצע הסקי הבחור לקח סיבוב חד וסובב את הרגל. קצת כאבים קצת צלע כמה ימים וזהו. תביעות גןף אפשר לתבוע במשך 7 שנים. אז אחרי 6 שנים ו 10 חודשים הגיש הבחור תביעה. החבר לי נאלץ להגרר לבתי משפט ולבזבז זמן ועצבים- לא משנה מה יצא בסוף אבל משפט אחד של השופט הוא לא ישכח : כששאל את השופט מה עושה בן אדם סביר אתר לו השופט : " בפעם הבאה תשתדל לבחור יותר טוב את החברים שלך" וזהו
 
גם אני משפטן חובב...

ושאלתי כאן בפורום את אותן שאלות בדיוק, כשחשבתי לארגן קבוצת רכיבה של משפחות. קיבלתי תשובה, ממשפטן הפורום, אם אינני טועה. והיא אמרה כך : אם מישהו אירגן רכיבה, ואפילו של שני אנשים, הוא יכול להיתבע ע"י אחד האנשים שהוא מוביל. ברור שכאשר יש שני חברים שרוכבים יחד, יכול להיות קשה לנפגע להוכיח שדווקא חברו הוא זה שהוביל, ושהאחריות נופלת עליו. המצב שונה כאשר מדובר ברוכב שהצטרף באופן אקראי לרוכב אחר שרכב בשטח, אבל בוא לא נשכח, שבית המשפט לא טיפש. אם התובע יוכיח שהתפרסמה הזמנה לרכיבה, ניתנו הדרכות למשתתפים, הסבר על המסלול וכ', זה כבר לא נופל בגדר "דרור רכב לבדו, והצטרפו אליו במקרה". עכשיו השאלה למה לתבוע ? ובכן, יכול להיות שאני מצהיר שאני לא מתכוון לתבוע את מי שעשה לי טובה, וארגן עבורי רכיבה בחינם. זה נראה לי שיא השפלות וכ'. עכשיו, נניח שברכיבה נפצעתי, הפכתי נכה, ואיבדתי את כושר העבודה שלי לצמיתות. עורך הדין שלי יכול (ופה אני כבר מעלה ספקולציות משלי) להסביר לי שהדרך היחידה שבה אני יכול לדאוג לעצמי לאיזו הכנסה סבירה להמשך חיי, זה לתבוע את מארגן הטיול, משום ששום ביטוח אחר שיש לי, לא מכסה פציעה מספורט אתגרי. במצב כזה, הצהרות שניתנו ב "חברות" לא יהיו שוות הרבה, אצל חלק מהאנשים, לפחות. קומזיץ בים ? לפחות תיאורטית אני חושב שאתה יכול גם להיתבע שם, אבל אולי בית המשפט יסתכל על זה אחרת אם זה "קומזיץ חברים" בו כולם השתתפו בארגון, וכל אחד הביא משהו...
 

aFish

New member
היה פעם דיון שלם בנושא הזה

אולי אפילו בפורום הקודם. אני זוכר שנכנסתי לזה זק כולל ויכוחים קולניים (מאד) כאן במשרד
. זה היה בעקבות ארגון של בחור חיפני - תחרות DH עם מדידת זמן. הוא הזמין אנשים מהפורום להשתתף. הם ממש ארגנו את זה ולא ענין אותם שום התעסקות עם ביטוחים וכד'. אם מישהו יכול לשלוף את זה זה יהיה מענין להזכר מה נאמר שם בנושא.
 
דרך אחת להמנע מכך

היא לחלק את האחריות לכמה אנשים, להקים עמותה, לנסח תקנון ולעשות כל דבר שמוריד את האחריות מאדם מסוים בקבוצה, ולכן חשוב מה שעושה דרור שבין השאר מבקש מהרוכבים להצטייד בביטוח שהוא סומך עליו, ובמקרה של תאונה נזק יהיה לקורבן גוף לתבוע ולדרור צד שךישי להעביר אליו את האחריות. מעבר לכך אין כאן התחמקות מרשלנות פושעת, כי אם אני כמארגן יחליט שלכבוד טיול יום העצמאות אני עושה הפתעה לקבוצה ולוקח אותם לטיול בקלקיליה, אזי כמובן שאם הטיול הסתיים לא כפי שציפיתי כל האחריות תיפול עלי ושום חברת ביטוח לא תחלץ אותי מזה. כבוד השופט ט' שחף קבע בפסיקה ביום 15/2/02 כי סיכון סביר במהלך טיול מאורגן אינו מקים חובת זהירות קונקרטית למארגן הטיול. והנה הארוע כולו: התובעת הצטרפה לטיול שאורגן ע"י הנתבעת (החברה להגנת הטבע) בפרסום צוין במפורש כי מדובר בטיול הכולל הן רכיבה על אופניים והן שייט והוא מיועד ליודעי שחייה ורוכבי אופניים בלבד. במהלך הטיול נפלה התובעת מהאופניים ונגרמו לה נזקי גוף שונים. מכאן תביעתה בעילת רשלנות נגד הנתבעת ומדריכיה.לטענתה, חלה על הנתבעת, כמארגנת הטיול, חובת זהירות קונקרטית כלפיה. הנתבעים מצדם, טענו כי הנתבעת הסתכנה מרצון וכי יש לייחס לה אשם תורם בשיעור 100%. ביה"מ דוחה את התביעה כי בנסיבות המקרה היתה הרכיבה על האופניים סיכון רגיל וטבעי הנובע מפעילות מקובלת, שאינה מקים כל אחריות בנזיקין. במיוחד נכון הדבר, כשמדובר באישה בוגרת, אחראית למעשיה, אשר הצטרפה לטיול שהוצע באופן וולונטרי ויש לצפות ממנה לרמת זהירות סבירה... ת.א. 5497/97 ניתן ביום 15/2/02 ע"י כב' הש' ט' שחף מה אנו לומדים/עושים: 1. עשה את כל הפעולות הנחוצות כדי ליידע את הרוכבים בפני מה הם עומדים 2. דרוש את כל אמצעי ההגנה כחובה (קסדה, כפפות, ציוד הולם) 3. סייג את הטיול בפני רוכבים שךא מתאימים לרמת הקושי/סיכון 4. דרוש ביטוח, חתימת הגבלת/ויתור אחריות וכד' 5. היה זהיר והמנע מסיכונים מיותרים 6. תכנן את הטיול בקפידה 7. הזהר עם ילדים או אוכלוסיות לא בגירות או ברות שיפוט או מוגבלות 8. קרא את המאמר על הקמת קבוצה
 

schwinnie

New member
דוגמא יפה, אבל יש טעת בנושא הביטוח

ביטוח של תאונות אישיות לרוכב עצמו עדיין אינו משחרר את המארגן מכל אחריות. הניזוק יוכל לתבוע את המזיק על מלוא ניזקו, והביטוח יוכל לתבוע מהמזיק את הסכום ששילם, מכח זכות שיבוב (סוברוגציה ב"עברית") ובלבד שהמזיק לא ישלם על אותו נזק יותר מפעם אחת. כדי להימנע מחבות, על המארגן לבצע לעצמו ביטוח אחריות מקצועית, כפי שיש לכל פסיכולוג, רופא, אדריכל או עו"ד. לכן הדרישה לביטוח תאונות אישיות מכל רוכב טובה להשקטת המצפון אך לא להגנת המארגנים.
 
הקרדיט לעו"ד שי מיטרני שניסח את

כתב הוויתור המקורי שעליו מסתמך כתב זה.
 

schwinnie

New member
לפני שתתחיל כאן מלחמת קרדיטים

ברור שעדיף להחתים על כזה מסמך, אך ביום הדין אין ודאות שביהמ"ש יתן לו תוקף מחייב.
 
תסביר לי בחיוך את סעיף 3 אצלך שאומר

3. ידוע לי כי רכיבה על אופנים בכלל והפעילות בפרט הינה פעילות מסוכנת אשר המשתתף בה עלול להיפגע ולהיפצע ולסבול נזקים גופניים ונזקי ממון. ותשווה אותו לסעיף 2 במסמך שקבוצת הו-פאן נהגה לחלק לרוכבים בשנים האחרונות 2. ידוע לי כי רכיבה על אופני הרים הינה פעילות מסוכנת אשר המשתתף בה עלול להיפגע ולהיפצע ולסבול נזקים גופניים ו/או נזקי ממון. יש איזה דמיון (
) ואולי שני עורכי הדין המכובדים הללו הם שותפים? כנ"ל סעיף 1 בשני המסמכים: אצלך: 1. בחרתי להשתתף בטיולי אופני הרים המאורגן על ידי דרור גלר וזאת ללא תשלום והתארגנות חופשית. ובאתר הו-פאן 1. בחרתי להשתתף בטיול אופני הרים המאורגן על ידי קבוצת HO-FUN.COM וזאת ללא תשלום והתארגנות חופשית. וכך הלאה והלאה - לדעתי כל עורכי הדין משתמשים באותה טיוטה
 

schwinnie

New member
ולחיזוק דברי (דבר משפט אחרון להיום)

מתןך ע"א 508/71 לטיף חלאוי נ' מפעל הפיס ואח': "כידוע, בתביעת נזיקין הגנת הנתבע, שהתובע קיבל על עצמו את הסיכון והאחריות, אינה אהודה ביותר. בית-המשפט לא יכיר בה אלא אם ברור כי התובע ידע והעריך אל נכון, או יש להניח כי ידע והעריך, את הנסיבות העלולות לגרום לנזקו ומתוך רצון חפשי בחר לשחרר את התובע מאחריותו (סעיף 5 לפקודת הנזיקין). גישה זו נובעת ללא ספק מההשקפה הבריאה, כי באינטרס הציבור הוא שכל אדם ישא בתוצאות מעשיו או מחדליו הרשלניים, ולא יעביר את הנטל אל שכם קרבנו. אם הדבר נעשה בהסכמה ברורה ומפו- רשת מתוך בחירה חפשית והערכת המצב לאשורו, אומרים אנו - בייחוד בחוזה עסקי - ניחא. בית-המשפט יכבד את רצונם של הצדדים ולא יכתיב להם כיצד עליהם לכלכל את ענייניהם". סעיף 5 לפק' הנזיקין: 5. (א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי-מילוי חובה שהיתה מוטלת על הנתבע מכוח חיקוק. (ג) ילד למטה מגיל שתים-עשרה לא ייחשב כמסוגל לדעת או להעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק או כמסוגל מרצונו לחשוף עצמו או רכושו למצב זה.
 

poloew

New member
תרגעו בעניין הקרדיט... לא נראה

שאיזשהו אדם שפוי (בין אם הוא עו"ד ובין אם לאו) ירצה קרדיט על ניסוח של הסכם משפטי שמא הקרדיט הזה ביום מן הימים יהפוך פתאום לדביט נוראי. מי אתם חושבים מעוניין לקחת אחריות גורפת כזאת???
 

איתי נ

New member
הבהרה בבקשה

אם הבנתי נכון - ביטוח תאונות אישיות יקל על מי שנפצע לקבל פיצוי, אבל במקרים מסוימים עלול לפעול נגד המארגנים (שעלולים להיות נתבעים ע"י חברת הביטוח). ושאלה שניה - האם החוק (או בית המשפט) מבחין בין גוף מסחרי אשר מארגן טיול למטרת רווח לבין אדם פרטי שאין לו כל כוונת רווח?
 

schwinnie

New member
שתי תשובות

1. תיאורטית לא - כי הרי הניזוק יכול לתבוע בעצמו. מעשית - חברת הביטוח מאורגנת ומנוסה יותר בתביעות מסוג זה. 2. זה בדיוק נכנס למבחן חובת הזהירות המושגית - סביר להניח שביהמ"ש ייחס חובת זהירות מושגית כלפי הניזוק, לגוף מסחרי שגובה כסף על הפעילות, מאשר לאדם פרטי שהזמין שני חברים לטיול ללא שגבה על כך תשלום. גם הגיון בריא של מי שאינו משפטן מגיע למסקנה כזו.
 

BikingViking

New member
הבעיה (מבלי לפגוע)

שלצערי, ההגיון של בית המשפט, רחוק לעיתים מרחק שנות אור, מההגיון של האדם הסביר.
 

רֶשֶף

New member
קצת פרדוכס

נוכח העובדה שאותו בית משפט, על הגיונו המרוחק, הוא זה שקובע את מהות ההגדרה "האדם הסביר". הגדרה זו, מהיותה Ideal Type[*] עשויה להיות שונה במהותה ממה שאתה או אני מחשיבים כ"סביר". [*] Ideal Type a common mental construct in the social sciences derived from observable reality although not conforming to it in detail because of deliberate simplification and exaggeration. It is not ideal in the sense that it is excellent, nor is it an average; it is, rather, a constructed ideal used to approximate reality by selecting and accentuating certain elements.
 

schwinnie

New member
נהרות של דיו כבר נשפכו על הסוגייה

ובכל זאת אני מעדיף את הגיונם של שופטי ישראל בסוגייה זו על פני כל אינסטנציה אחרת. הביטויים "הגיונו המרוחק" ו-"שנות אור" גם הם עניין של אומדן סובייקטיבי ועדיין מזמינים דוגמאות מאשר סתם קביעה בעלמא. ברוב פסקי הדין שאני קראתי ניכר שהושקעה עבודה רבה ומחשבה (בעיקר אלה של בימ"ש העליון) חלקם אפילו עולים לדרגה של מלאכת מחשבת. בלי להעלב ובלי חו"ח להעליב אותכם ידידי המלומדים, אני חושב מה הייתם אומרים על קביעה פסקנית של רוכב מתחיל כי הגיונה ההנדסי של שילדת אלסוורת' האחרונה רחוק שנות אור מהגיונו (או צרכיו) של רוכב השטח הסביר........(ועוד מבלי שטרח לנמק).
 
למעלה