סוסים ודברים אחרים..

stary1

New member
סוסים!

היות והסוסים שלי ליד הבית אני צריכה להיות שם כל יום, לא משנה אם יש לי שיעורי בית ושטויות אחרות. מה שכן, בעבר ויתרתי על הרבה בשביל להיות עם הסוסים..
 
אני

אז ככה: לגבי נסיעות: דקה ו 45 שניות באופניים מהבית שלי לחווה (מדוד
).. חוץ מזה: אני נמצא בבי"ס עד 2 מה שאומר שאני בבית ב 2:15. ב 2:25 אני כבר בחווה עד 7 -8 בערב. כמו שאמרת זה הרבה יותר מסתם לבוא לשיעור. במיוחד כשיש סוס. צריך לרכב, לטפל בסוס, לנקות את האורווה ועוד דברים קטנים. חוץ מזה, שברוב הפעמים יש לי לרכב על יותר מסוס אחד ביום ככה שהרבה זמן להסתלבט אין לי. כשאני חוזרת הביתה אני מתפנה לשאר הדברים: שיעורים, ללמוד למבחנים, לדבר עם חברים וגם להיות קצת עם המשפחה. כל זה לגבי ימים ראשון - חמישי.
ביום שישי אני יכולה להגיע לחווה מוקדם בבוקר (אין בצפר) וככה אני מספיקה הרבה יותר, וגם מגיעה הביתה יותר מוקדם. ביום שישי אני יכולה להקדיש הרבה זמן לחברים. עוד דבר: אני חושבת שבהתחלה זה קצת הפריע לחברים ולמשפחה שאני כל היום בחווה, אבל בשלב מסויים הם התרגלו והבינו שהם יכולים לשנות את זה. כמובן שכשאני אגיע לכיתות הגבוהות יותר, אני אבלה פחות זמן בחווה, והלימודים יקבלו טיפה יותר משמעות.. בכל מקרה, לפחות עכשיו, החווה זה הכל ואני מקווה שזה ישאר ככה.. פאק, חפרתי!
 
בדיוק היום דיברתי על זה עם...

...המנהל של החווה. אין דבר כזה דברים על חשבון שיעור, אלא אם כן זה תור לרופא שיש רק עוד חודשיים וזה חשוב, או טיול שנתי, או נסיעה לחו"ל, או אירוע משפחתי. אבל פגישה עם חברות או מבחן לא ימנעו ממני חווה. אם יש מבחן יום אחר שיעור באים לחווה רק לשיעור ולשעה אחרי, אבל לא מוותרים על החווה. יש לי בשבוע שני שיעורים...בשני אני נמצאת 3 שעות בחווה, בחמישי בד"כ 4-5. בשאר השבוע אני מנסה לבוא כמה שיותר...לפחות פעם אחת (בטוח!) וכל שישי אני באה גם לאיזה 5 שעות אם לא 6...כשיש שביתות וחופשים זה בד"כ 10 שעות בחווה ביום. החווה היא החיים שלי...מההתחלה נכנסתי חזק לרכיבה, ות'אמת מכל השעות שאני בחווה אני בכלל לא רוכבת הרבה...אני רוכבת כל פעם על הסוסה שלי ומדי פעם גם על סוסים אחרים..! כל שאר הזמן אני מטפלת בסוסים...שוטפת, מנקה, מאכפת, מפרקת, נותנת עשב לסוסות הרזות, ועוזרת עם כל הטיפולים. אין על להיות בחווה...זה תמיד משחרר וכיף עם כל האנשים שאתה אוהב.. *החיבור החזק להחווה התחיל מאז שקניתי את הסוסה שלי, דבר שחייב אותי להגיע בקביעות, והתחרויות והעיסוק הרב וההרבה זמן שאתה מבלה בחווה, חיברו אותי לכולם (ואני ממש אוהבת את ~כולם~!). אחרי המלחמה בחופש שהייתי כל יום בחווה מהשעה 8 בערך עד 6-7 בערב...ממש התחברתי לחווה, האווירה הייתה הרבה הרבה יותר רגוע מהלחץ בבית, וזה היה משחרר ביותר.... בקיצר...אין על החווה
זה ממש הבית הראשון שלי (ביחד עם הבית המקורי..חח)
.. חפרתי....חח...סליחה..
 

SoosKatan

New member
../images/Emo9.gif

וואו. נושא קשה וכואב. זמן. כרגע אני לא ממש יכולה לדבר אבל בכללי, בניגוד להרבה פה, סוסים זה לא החיים שלי. הוא אמנם חלק גדול ומכובד, אבל זה לא ה-חיים. למשל אני אוהבת לחבר בין הדברים, אם יש מבחן אני אלמד בחווה, ולגבי דברים אחרים כמו חברות וזה, אני לא אוותר על שיעור בשביל לקבוע עם חברה, אבל אני כן אעדיף לקבוע עם חברה מאשר ללכת סתם לחווה.. ובד"כ אני אעשה קודם שיעורים [אם אני אעשה שיעורים זה בכלל יהיה טוב, כי זה לא קורה] ואז אלך לחווה.. קפיש?
 

S H I L G I

New member
הנה נושא שיש לי הרבה מה לחפור עליו

ככה..קודם כל נתחיל בזה שהחווה נמצאת במרחק של מעל שעה נסיעה מהבית שלי.. אז כעיקרון כל יום שאני הולכת לחווה זה גומר לי את היום..רק לאחרונה התחלתי לשלב טיפה עוד דברים ביום הזה. בהתחלה החלטתי שיש לי 3 ימים קבועים שאני הולכת לחווה וכל יום יותר זה טוב..ושהחווה היא במקום הראשון..ואני מצטטת את עצמי "סוסים קאמס פירסט" חח.. ולאט לאט התחיל להצטבר עליי עומס.. יש לי בצפר..ואני בי"ב זה אומר שאני צריכה סופר להשקיע עכשיו כי זה די הסוף..וזה גם אומר שאני רוצה לתת לעצמי גם זמן להיות עם החברים כי אוטוטו יש צבא וש"ש וכל הדברים שימנעו מאיתנו להתראות אחד עם השני.. יש לי את התנועת נוער שהיא בימי חמישי ולפעמים ימים אחרים ודי ויתרתי עליה אני באה בערך אחת לחודש כשנפגשים בשבת.. ויש את ההתנדבות ב"בית הצעירים" בהדר [מן מועדון נוער שיהיה להם איפה להיות אחה"צ..לעזור להם בשיעורים להיות איתם כדי שלא יכנסו לסמים דברים כאלה] שאמרתי לעצמי שעל זה אנלא מוותרת ולזה אני מקדישה יום קבוע בשבוע כי הילדים האלה כבר מחכים לי ואני לא אאכזב אותם.. וכמובן יש עבודה כי סוסים זה עסק יקר..וגם השיעורי נהיגה בקיצור צריך לפרנס חח אז עם הקטע של העבודה בדיוק היה לי עכשיו [באמת ממש לפני איזה שעה ככה] דיברתי עם ריקי על זה שאני צריכה לעשות את השיעור בשישי ממש מוקדם והיא לא יכולה [רציתי באיזה 6 וחצי בבוקר..] כי אני צריכה לנסוע חזרה לחיפה כדי לעבוד.. בקיצור יוצא שמעכשיו במקום 2 שיעורים בשבוע יהיה לי 1 ולפני תחרויות היא תשתדל לעשות לי שיעור בצהריים [היא עושה בד"כ רק בבוקר] ככה שיוצא שיש פשרה..ואני במקום שיעור פשוט ארכב על פרודו..שזה עוד סוגייה שבזה שהתכוונתי לעשות שיעור ב6 וחצי כדי להספיק לנסוע לעבוד וויתרתי על לרכב על פרודו שזה ממש חשוב לי..בקיצור יש מן בלאגן כזה.. או למשל כשהייתי צריכה לנסוע לבדוק מכינה קדם צבאית..או ש"ש או כל דבר שקשור לשנה הבאה שצריך לדאוג לזה עכשיו..אז אני מוותרת לפעם אחת.. ואם כבר פתחנו את הנושא [אני חופרת!!] אז בשנה הבאה רוב הסיכויים שאנלא ארכב ואם כן אז ממממש מעט..כי יש ש"ש..שזה די אידיאולוגי מבחינתי וזה משו שחשוב לי לעשות ולקדם יותר מאשר לעשות את התחביב הזה שלי..וגם בצבא אני לא הולכת לנסות איכשהו להשיג ספורטאי מצטיין או פעיל או משו כזה..אני רוצה להיות קרבית ולא נגיד להיות ג'ובניקית שחוזרת כל יום הביתה ויכולה לרכב..זה סוג של הקרבה מבחינתי...וגם בש"ש בהתחלה רציתי לעשות באיזה חווה טיפולית וויתרתי כדי לעשות ש"ש יותר משמעותית.. אז זה הסיפור..שהסוסים כעיקרון מקום ראשון אבל יש מקום לפשרה...כי יש חיים מעבר לסוסים וזה בדיוק זמן קריטי שבו אני צריכה לדאוג לעתיד שלי..מעבר לאהבה ותחביב יש מחוייבויות...זהו.
 
לא ממש

אצלי החיים זה סוסים, כל העולםז ה סוסים. אי אפשר לתאר את זה. אין לי חוגים אחרים, כי אני לא רוצה. עכשיו יש לי כל כך הרבה זמן שאני מנסה לשכנע את אימא שתרשה לי ללכת לחווה. בינתיים מדברים שאני אתחיל לבוא גם בימי שישי. השורה התחתונה היא, שאין לי חוגים ודברים אחרים, אלא רק את החווה והרכיבה.
 

horse 1212

New member
תקשיבי,

מתוך ניסיון אני אומרת לך..למשך תקופה ארוכה אני "חייתי" את הסוסים.באתי כמעט כל יום לחווה,חזרתי מאוחר,ויתרתי על המון דברים. זה לא שווה את זה. כרגע הסוסים זה לא הדבר המרכזי בחיים שלי,אמנם הוא תופס חלק גדול אבל הוא לא הכי מרכזי.תתנסי בעוד דברים חוץ מהסוסים,תחפשי עוד עולמות חוץ מהסוסים,יכול להיות שיגיע מצב ותגידי לעצמך:"פאק,נמאס לי!" ד"א,אני לא מנסה לפגוע או משהו,רק מציעה
.
 
כנראה שלא הבהרתי,

בטח בגלל שאני גרועה בלהגיב בדיונים
. אני לא מוותרת. כשיש דברים שאני רוצה, אני מנסה לשלב את זה עם החווה. למשל פרוייקט מיכא"ל, אני נרשמתי לזה, וזה הסתדר לי פרפקט עם הרכיבה והחווה אחרי שאירגנתי מתי כל דבר. כשאני אומרת של החיים שלי והעולם שלי זה סוסים, אני מתכוונת גם בבית, לא רק בהקשר בחווה. למשל בבית, אני יושבת ולומדת ממאמרים על מחלות,ב עיות התנהגות, וכל מה שקשור לסוסים. כשכתבתי שיש לי רק את החווה והרכיבה, התכוונתי שזה החוג היחיד (אם אפשר לקרוא לזה חוג) שיש לי. אני לא ממש אוהבת את הרעיון של חוגים. אני רוצה לחזור מאוחר מהחווה, אבל אם יש לי שיעורים ומבחנים ודברים כאלה, אני עושה שיקול ורואה אם מסתדר לי לחזור מאוחר, ואם לא, אין מה לעשות, חוזרים מוקדם. יש לי עוד תחביבים חוץ מסוסים (ציור, כתיבה, הרכבת פאזלים ועוד), וחלקם מתקשרים לסוסים באופן עקיף. אם לזה התכוונת בלהתנסות. עולמות אחרים ממש, אין לי. למשל, הרבה מתפלאים איך אני לא מתאהבת בג'וני דפ, איך אני לא מדביקה פוסטרים של כוכבים, איך אני לא שרופה על ליאונרדו דקפריו וחושבת שהוא פשוט חתיך מדהים והורס. זה פשוט לא מעניין אותי. הדבר היחידי שמעניין אותי זה סוסים. אני לא חושבתש אי פעם יימאס לי מהסוסים. כל יום שעובר אני רוצה יותר ויותר מהעולם הזה, ואני לא רואה את עצמי גם בעתיד בלי הסוסים. אני גם לא חושבת שאני אסתדר בלי הסוסים. גם עכשיו, בלי הסוסים והרכיבה, הייתי מזמן נשברת ומתפרקת. זה אחד הדברים שמצילים אותי, אפשר לומר, מכל הלחץ שלפעמים אני נתונה בו. אז בעתיד, כשיכול להיות שיהיה יותר לחץ, אני לא רוצה לאתר אפילו מה יקרה לי בלי הסוסים. ד"א, זאת לא הודעה פוגעת, ההודעה שכתבת
חפרתי
 

horse 1212

New member
אוקיי,את לא כתבת את זה בהודעה הקודמ

*הקודמת. מה שאני אומרת בעצם,זה שתנסי לפתח לעצמך עוד עולמות..וסתם,תחשבי על זה שמסיבה כלשהי לא תוכלי לרכב/להמשיך עם הסוסים,מה היית עושה? כתבת שתשברי ותתפרקי. לכן כדאי לך לחשוב על עוד תחומי עניין חוץ מהסוסים,ולא להתמכר אל הסוסים. כי כמו כל דבר אחר,להתמכר למשהו ולהיות אובססיבי אליו זה לא טב. ועוד פעם,בלי כוונה לפגוע.
 
ניסיתי, ולא הצלחתי.

לפני שנתיים בערך, כשהתחלתי לרכב, על ההתחלה זה ישר נתן לי שיפור אישי מבחינה נפשית. הייתי יותר רגועה, פחות מתוחה, התמודדתי יותר טוב עם מצבי לחץ. בחורף ההורים הפסיקו לי את הרכיבה בגלל הגשמים, והחליטו שאני אמשיך אחרי החורף, בקיץ. על השבוע הראשון שהייתי בבית ולא בחווה (ביום ראשוןש בו תמיד היה השיעור) הרגשתי שבורה, ובמשך כל החורף הייתי יותר עצובה ועגמומית, חסרת ביטחון, מתוחה, נלחצת. אני אף פעם לא אשכח אתה הרגשה האיומה הזאת שהייתה לי. במקביל ניסיתי לצייר, לכתוב, למצוא עוד תחומי עניין ועולמות אחרים שיעבירו ממני את התחושה הלא נעימה הזאת. כלום. שום דבר לא עזר. הדבר היחידי שעזר ועוזר היום גם, זה הספרים. אני לא תולעת ספרים, אני מחרשת ספרים. העניין הוא, שהספרים עזרו לי לברוח מהמציאות, להגיע לעולם שבספר ולשכוח מהמציאות והצרות. זה בניגוד לסוסים, שעזרו לי להתמודד ולא לברוח. אני לא חושבת שאני מתמכרת לסוסים. אני אוכל להתחיל להסתדר ולהתמודד עם לחצים וקשיים גם פחות בעזרת הסוסים. איך? ומזה המשפט הדי תקוע הזה? זה אני לא אכתוב כי זה כבר עניינים אישיים שלי שאני לא רוצה לכתוב בפורום. גם אם אני לא אוכל להמשיך רלכב על הסוסים ולטפל בהם, רק לראות אותם עושה לי טוב. ועוד פעם, זה לא פגוע. צריך דברים הרבה יותר גדולים וחמורים בשביל לפגוע בי
.
 
למעלה