סופת קרח

[סהר-תמיכה]

שלום רוח המדבר

זה זמן רב אני עוקבת אחרי הודעותיך. רציתי להפנות אותך לכללי הכתיבה בפורום הזה, שהוא קבוצת תמיכה. כלל מספר 4 בעיקר. בפורום הזה אנחנו לא מיעצים, לא נותנים הדרכה או טכניקות וכיוב. כאן מתחלקים בהתנסויות האישיות, כל מי שזה מתאים לו. כלומר, אתה בא ומספר ממקום מאוד אישי, את מה שאתה עובר, את הקשיים שלך ומהמקום הזה אתה יכול גם לתמוך באחרים. לאו דווקא ממקום של מומחה, יועץ או מרפא. אם מתאים לך לכתוב כאן בתנאים האלה - אתה מוזמן. ממקום אישי, בגובה העיניים.

 

[רוח מדבר]

סהר תמיכה..

קיבלתי את הארתכם ולקחתי אותה לתשומת ליבי. את רוב הדברים שאני כותב, עברתי אותם על בשרי, אני חי אותם ביום יום.. אני מאמין בwalk my talk!!! וכמעט כל טכניקה או שיטה או הצעה שאני מציע, ניסיתי בעצמי... מקבל את כלליכם, ולא אציע תרגילים וכד´... אלה מתוך סיפור של חוויה אישית של אותו תרגיל או טכניקה.. האם זה מקובל עליכם? מתנצל על ששברתי את הכללים של כתיבה בפורום זה. רוח

 

[איש ללא תכונות]

מיק ,ידידי הטוב,

א)כוונתי בשאלת השאלות הייתה לקבל תגובה.זה ותו לא.וזאת על מנת להבין אותך טוב יותר. ב)הדוגמא שהבאתי משפינוזה לא הייתה חס וחלילה על מנת לרמוז על דימיון בין השיטות שאתם מציעים(שכן אני יודע שרבים וטובים ניסו לתת פירוש לתורתו של שפינוזה על מנת להפיק ממנה את המירב עבור בני האדם וייתכן אף שהאנשים שמהם למדת בעבר הושפעו ממנו אף הם,כי לפילוסופים גדולים בשיעור קומתו של שפינוזה מטבע הדברים יש השפעה גדולה ונמשכת לאורך דורות) אלא על מנת לתת דוגמא נוספת לדרך המציעה השגה של אושר בלתי נפסק ומושלם,דרך אשר יוצרה הודה מראש שהיא קשה מאוד להשגה.מאוד מאוד קשה. (נדמה כאילו בסייג זה בא בעצם להגן על עצמו) ג)הידע שלי בפילוסוף זה לא נובע מקריאה ממש מעמיקה בכתביו(אם כי ניסיתי ועדיין אני מנסה להקצות לכך לא רק זמן,אלא גם את מצב הרוח הראוי)אלא יותר מקורסים שלמדתי בזמנו באוניברסיטת תל אביב.(בסימסטר היחיד שביליתי שם) אולם שפינוזה בהחלט התכוון להבנה של תורתו.הוא האמין,לפחות לפי הדברים שהוא כתב,שהוא מצא את הדרך האמיתית להסביר את העולם. הסקפטיות שלי בעניין נובעת מכך, שכמעט כל הפילוסופים האמינו בדיוק באותו דבר,שהם מצאו את הדרך האמיתית להושיע את האנושות מסבלה,אלא שלעיתים כל כך קרובות התברר שלא תמיד הצליחו להושיע את עצמם. חוסר יכולתם זו לא בהכרח מערערת חלק מטיעוניהם,אשר עדיין עשויים להיות נכונים(ואיננו יכולים לדעת עד שנפנים אותם בדרך המעשה ונראה תוצאות) ,אלא דווקא מערערת את האמונה שניתן בכוח המחשבה לבד להתגבר על כל נסיבות החיים השליליות האפשריות,שכן אני,בניגוד לדעתך,אינני רואה כיצד זה אפשרי "להנות" מארוע שלילי,או להיות "מאושר" במהלך ארוע כזה. אתה אמנם יכול להכין את עצמך לארוע כזה ונסיבות נמשכות כאלה או אחרות ואו אז אתה יותר שריד,יותר חזק, אולם אינני מאמין שאתה יכול להנות ממנו ובודאי שלא להיות מאושר ממנו. (כן.כן.אני בהחלט מבין שאתה מתכוון לסיבולת שהאדם רוכש.) אני בהחלט מאמין שיש גישה חיובית ובריאה יותר אל החיים המאפשרת לאדם להתמודד טוב יותר עם זכרונות קשים ומאורעות שליליים ולפעמים אפילו לעזוב אותם לחלוטין ולהמשיך הלאה בחיים,וכך נתת דוגמא של הבת שטיפלה באמה הנכה,שכנראה גם לא הייתה אדם קל ונכנסה לדיכאון ויצאה ממנו. היא אכן הייתה במצב חריג,אולם במצב שהיא נכנסה אליו מבחירה, היא רצתה לטפל באמה ודיכאון של אנשים המצויים בחברת קרובים חולים ואשר צריכים לטפל בהם לאורך זמן הוא אינו דבר לא נפוץ. היא ניתקה את עצמה,הכניסה את עצמה למצב של בידוד בחברת האם החולנית ושנינו יודעים כי מצב של בדידות כזה הוא ערובה לדכאון קשה ולתחושת חוסר תוחלת מהחיים,שהרי איזה מצב מהנה ולו אחד יכול היה להיות לה מהשהייה במחיצת אמה?(השהות המתמדת במחיצת המוות אינה יכולה לגרום לשום סיפוק שהוא, אפילו הסיפוק מהטיפול בהורה נקבר תחתיה ומאבד ממשמעותו ועוצמתו) יחד עם זאת המצב ההוא הסתיים במות האם ולכן שיקום היה אפשרי היות והנסיבות שהביאו למצב חדלו להתקיים והאישה שטופלה ונעזרה בבני אדם אחרים בסביבה תומכת אוהבת ומעודדת יצאה לאט לאט מהמצב של החסך והסבל וגילתה שוב את היכולת להנות מהחיים.(ועל זה דיברתי,להוציא את האדם מהסביבה הקשה לסביבה תומכת). לכן אינני רואה בכך שום דבר פלאי או מוזר.היכולת להנות היא מובנית בנו, היא לעולם לא נעלמת לחלוטין,גם כאשר זה נראה כך,אולם יחד עם זאת, עדיין ייתכנו מצבים בחיים,שבהם הנסיבות היוצרות את הדיכאון לא נעלמות לשום מקום ויש מעט,אם בכלל,בידי האדם לעשות על מנת לשנות את מצבו. אינני מאמין שבמצב כזה האדם יוכל לומר שהוא נהנה מהחיים או שהוא מאושר אפילו על פי ההגדרה שלך. יחד עם זאת אני רוצה שתבין,אינני שולל את ההגדרה שלך ואני בהחלט סבור שהיא עשויה לעזור למי שהיא מתאימה לו,כי לא כל דבר מתאים לכל אחד ולכן בני האדם מחפשים,לעיתים מוצאים ולעיתים לא. ושוב שלא תהיינה אי הבנות,אני אינני מהשוללים ואני תמיד מוכן ללמוד ומשקיע מאמצים רבים על מנת להשיג ידע,אשר עשוי לשרת אותי בחיים במובן של לחזק אותי ולאפשר לי לראות את הדברים בצורה בריאה יותר.(לראות אותם נכוחה,מתוך איזון) לעולם אינני רודף אחר הידע והשיטות לשמן,אלא רק אחר הדברים אשר מחזקים את החיים ולא שוללים אותם ואשר אני(לפחות אני)עשוי להפיק מהם תועלת.לדעתי יש תועלת רק למה שצומח מתוך החיים עצמם ולא מונחת עליהם מלמעלה.) וכמו שאתה רואה הכינוי השני שבו בחרתי(וכבר קיים עוד מלפני התכתובת אתך) משקף בעצם את הראיה שלי את החיים ואת עצמי. אני מאמין ביכולתי להגדיר את עצמי מחדש,אינני רוצה לקבל שום דבר כמובן מאליו אפילו בי עצמי.יחד עם זאת לא תמיד אני יודע מה לעשות. מהדברים שאמרתי עד כאן אתה יכול להבין שאני אינני פסימיסט,אם כי אינני גם אופטימיסט חסר פשרות,שתמיד מתעקש לראות את הטוב,גם כאשר הוא באמת לא נמצא.אני רוצה להישיר מבט אל כל מה שקיים,לטוב ולרע. הדוניזם זה כבר סיפור אחר לחלוטין. לפי דעתי אין אדם אשר החיים יזמנו לו הנאה ויבחר בסבל מרצון,אלא אם כן הוא מזוכיסט הנהנה מכאב.כי האדם מעצם טבעו נמשך אחר ההנאה ורודף אחריה, ויש כל מיני סוגים של הנאות וכל אדם יודע מהם הדברים שמהם הוא נהנה ואשר יש לו נגישות אליהם והוא בוחר לעסוק בהם. אין כל רע בהנאה וברדיפה אחרי תענוגות קטנים וגדולים אשר יש ביכולת האדם להשיג. הבעיה מתחילה בכך שבני אדם גם רודפים אחר התענוגות שאינם לפי יכולתם ואו אז הם עשויים להרגיש ברע כאשר אין הם מסוגלים להשיג אותם או כאשר ההשג חוזר אליהן כבומרנג והופך להיות בעוכריהם,דווקא בגלל שחרגו מיכולתם. יש לקבל את התענוג וההנאה ולהפיק מהם את המירב כאשר הם קיימים ונגישים אולם מרדף הדוניסטי אחר דבר שאולי לא קיים ואינו במסגרת יכולתנו עשוי לפגוע יותר מאשר להועיל. אתה רוצה להנות מכל דבר ודבר בחיים,אפילו מסבלך.אתה רוצה להיות מאושר כל הזמן אבל האם אין כאן איזושהי הקצנה אשר עשויה להוביל הרבה אנשים לשום מקום? כן,אני יודע מה תאמר לי,אולי כן ואולי לא,שהרי זאת בסך הכל הנחה, כפי שכינית זאת באנגלית to assume . יחד עם זאת אני סבור שזאת הנחה הכרחית,שאיננו צריכים לרדוף אחר שום דבר ללא שאלת שאלות,אפילו לא אחר אושרנו. כי כל רדיפה,אפילו אחר האושר,היא סוג של אובססיה ושום אובססיה אינה יכולה ממש להביא לתוצאות חיוביות. אני מכיר סיפורים על אנשים סובלים שניסו כל דרך אפשרית שיכלו על מנת להיות מאושרים ולשווא(ראיתי יום אחד בערוץ 8 אדם שכל הזמן עסק במדיטציה ויוגה ולבסוף התאבד.) אבל בהחלט יכול להיות שאני טועה. אשמח לשמוע על המלצות לספרים התומכים בתיאוריה שלך ומציגים סיפורי הצלחות גם בנסיבות חיים קשות(לדוגמא סטיבן הוקינג רק בלי המרכיב של הגאוניות) הייתי רוצה שאדם כזה יבוא ויאמר לי,כן,לפני הכל, ואחרי ככלות הכל, אני מאושר והאושר שלי הוא בלתי נפסק. החיים שלי מלאים באושר כל הזמן,גם כשרע לי. אולם יחד עם זאת,עדיין אינני מבין מה הטעם לטעון כך? כל טוב "איש ללא תכונות".

 

[רוח מדבר]

איש ללא תכונות

איש יקר שבת שלום. ""ב)הדוגמא שהבאתי משפינוזה לא הייתה חס וחלילה על מנת לרמוז על דימיון בין השיטות שאתם מציעים"" היי, נהפוך הוא דווקה מצא חן בעיני שהבאת את שפינוזה, ואפילו עוררת את סקרנותי עוד יותר לגבי תורתו של שפינוזה, כך שאני מתכוון ללמוד את מה שהוא לימד. לפי דעתי כל ידע או מידע, אשר אני יכול לרוכשו בכל דרך שהיא, ויכול להעלות את איכות חיי שווה את ההנאה שבצלילה אליו. ואת ההנאה שבישומו!! שכן אם אני לא מיישם ידע שאני יודע שהוא עלול לעזור לי, מה הטעם בכלל לבדוק אותו לעומק? "...אלא על מנת לתת דוגמא נוספת לדרך המציעה השגה של אושר בלתי נפסק ומושלם,דרך אשר יוצרה הודה מראש שהיא קשה מאוד להשגה.מאוד מאוד קשה. (נדמה כאילו בסייג זה בא בעצם להגן על עצמו)"" - אני לא טוען שהדרך שאני עברתי היא מאוד מאוד קשה. קשה מאוד מאוד להחליט ללכת בדרך, אך ברגע שהחלטתי לנסות ולבדוק וללכת בדרך הזו, המערכת ( גוף/מוח/נפש/רוח) פשוט המשיכו מכוח האינרציה. ""ג)הידע שלי בפילוסוף זה לא נובע מקריאה ממש מעמיקה בכתביו(אם כי ניסיתי ועדיין אני מנסה להקצות לכך לא רק זמן,אלא גם את מצב הרוח הראוי)אלא יותר מקורסים שלמדתי בזמנו באוניברסיטת תל אביב.(בסימסטר היחיד שביליתי שם) אולם שפינוזה בהחלט התכוון להבנה של תורתו.הוא האמין,לפחות לפי הדברים שהוא כתב,שהוא מצא את הדרך האמיתית להסביר את העולם."" - אני לא מנסה להסביר את העולם, וגם לא מנסה להסביר אותי.. אני משתדל לעשות דברים אשר יגרמו לי להרגיש טוב, אשר יעלו את איכות חיי, חלק מהדברים הללו זה לחלוק את הידע שלי עם אחרים, חלק זה לטפל בשיטה זו או אחרת, חלק זה ללכת לסטאנד אפ מדי פעם, וחלק זה לעשות יוגת צחוק לפעמים.. אז כאן, אני משתדל לחלוק את ידיעותי, להשתתף בפורום של אנשים אשר מחפשים קשר עם אנשים אחרים על בסיס נושא משותף... "" הסקפטיות שלי בעניין נובעת מכך, שכמעט כל הפילוסופים האמינו בדיוק באותו דבר,שהם מצאו את הדרך האמיתית להושיע את האנושות מסבלה,אלא שלעיתים כל כך קרובות התברר שלא תמיד הצליחו להושיע את עצמם. חוסר יכולתם זו לא בהכרח מערערת חלק מטיעוניהם,אשר עדיין עשויים להיות נכונים(ואיננו יכולים לדעת עד שנפנים אותם בדרך המעשה ונראה תוצאות)"" - גם אני במשך שנים רבות טענתי כי אלו אשר מטיפים להתנהגות X אבל מתנהגים Y לא שווים את תשומת ליבי.. עד שיום אחד מישהו אמר לי לבחון דברים לעומק יותר. שבדר"כ אנשים מלמדים את מה שהם זקוקים לו ביותר. דבר זה נתן לי את האפשרות לשנות מעט את הפרספקטיבה שלי, ולנסות להקשיב לדברים ולא למי שאומר אותם. מבלי להפסיק לאחוז באמונה של WALK YOUR TALK.. פגשתי אנשים אשר לימדו את שעברו, פגשתי אנשים אשר לימדו את שהם צריכים ביותר.. מכולם למדתי, יותר מזה אפילו, מאנשים שלא לימדו דבר, למדתי הכי הרבה! יש פתגם ידוע שאומר "כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע" אני אומר את אותו הפתגם בשינוי קל " השיעור (המורה) שם תמיד. כשהתלמיד מוכן הוא רואה אותו!" "" ,אלא דווקא מערערת את האמונה שניתן בכוח המחשבה לבד להתגבר על כל נסיבות החיים השליליות האפשריות"" ניטשה אמר "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך " וויקטור פרנקל מסביר את זה הרבה יותר טוב בספרו "אדם מחפש משמעות" ממה שאני אוכל פה בכמה מילים קצרות. "",שכן אני,בניגוד לדעתך,אינני רואה כיצד זה אפשרי "להנות" מארוע שלילי,או להיות "מאושר" במהלך ארוע כזה."" א. בוודאי שלא "תראה" כיצד זה אפשרי להיות "מאושר" במהלך ארוע שלילי. שכן כל עוד תחזיק בהגדרות שאתה מכיר לרעיון/דימוי/מטאפורה "אושר" זה יסתור את כל מה שאני אומר. אך אם תנסה, רק לרגע, להפנים את ההגדרות שהצעתי, תוכל לראות איך פתאום זה כן יכול להיות אפשרי. ב. לגבי "להנות" מארוע שלילי. קרה לי הרבה פעמים שהייתי בארוע שלילי מינורי (לא קיצוני מאוד מאוד) וכמה ימים אחרי שהוא עבר, צחקתי על אותו מאורע עם חברים. דבר זה ודברים שלמדתי הביאו אותי לחשוב, מדוע לא אוכל לצחוק גם כמה שעות לאחר המאורע השלילי? ואחרי שניסיתי וגיליתי שהצלחתי.. ניסיתי לקצר זמנים יותר ויותר.. היום פיטרו אותי מהעבודה, והמצב הכלכלי שלי לא מזהיר בלשון המעטה. כשהגעתי לרכב, 2 דקות אח"כ התקשרתי לחבר טוב שאני יודע שיהיה קל להתלוצץ עימו, ומיד ניסיתי להתלוצץ על המקרה ואתה יודע מה, הצלחתי.. ונסעתי הביתה עם הרגשה הרבה יותר טובה מאשר אם לא הייתי צוחק מעט על המאורע.. שהוא לא חיובי במיוחד. יותר מזה. החבר הכי טוב שלי, שהיה יותר קרוב אלי מאח שלי, מת לי כמעט בידיים, אחרי טיפול ארוך בבית החולים, שישבנו לידו במשמרות 24 שעות ביממה, אח שלו, חברה שלו ואני. אז נכון, בכיתי. והתאבלתי. והיה לי קשה לאללה. אבל שמתי לו אף של ליצן אדום שהיה לי בכיס, ושהשתמשנו בו כל הזמן לצחוק ביחד, ובין דמעה לדמעה, צחקתי איתו. ואפילו עכשיו כשדמעות עולות בעיני אני לא יכול שלא לחייך. אז תאמין לי, אפשר "להנות" או ליתר דיוק "לגרום למאורע קשה ביותר" להיות "קשה קצת פחות" ע"י צורות חשיבה שונות. ע"י דרך חשיבה שלומדים אותה מראש, לפני. ""אתה אמנם יכול להכין את עצמך לארוע כזה ונסיבות נמשכות כאלה או אחרות ואו אז אתה יותר שריד,יותר חזק, אולם אינני מאמין שאתה יכול להנות ממנו ובודאי שלא להיות מאושר ממנו."" - "להיות מאושר ממנו" - אם אתה מאושר ממשהו, סימן שזהו לא לפי ההגדרות של האושר שעליהן דיברתי ב"מהו אושר" אלה לפי ההגדרות שלך למילה אושר. ""...שהרי איזה מצב מהנה ולו אחד יכול היה להיות לה מהשהייה במחיצת אמה?(השהות המתמדת במחיצת המוות אינה יכולה לגרום לשום סיפוק שהוא, אפילו הסיפוק מהטיפול בהורה נקבר תחתיה ומאבד ממשמעותו ועוצמתו) יחד עם זאת המצב ההוא הסתיים במות האם"" - בהחלט לא!!!!!!! האם לא נפטרה!! האם לא מתה!!! האם המשיכה לחיות, והיא המשיכה לטפל באימה!!.. ועדיין היא שינתה את דרך חייה. והצליחה לשקם את חייה!!!! ""(ועל זה דיברתי,להוציא את האדם מהסביבה הקשה לסביבה תומכת)."" זה יותר קל, כן. אך להזכירך, היא המשיכה לחיות ולטפל באימה, היא רק שינתה את גישתה לחיים, שינתה הגדרות, צורות חשיבה מיושנות בחדשות יותר, צורת חיים. "" לכן אינני רואה בכך שום דבר פלאי או מוזר."" וזהו, שזה לא פלא. לפי מה שאני חושב, ומרגיש, וחווה ומלמד. כל אחד יכול לעשות את זה. המשך בהודעה הבאה רוח.

 

[רוח מדבר]

המשך

""היכולת להנות היא מובנית בנו, היא לעולם לא נעלמת לחלוטין,גם כאשר זה נראה כך,אולם יחד עם זאת, עדיין ייתכנו מצבים בחיים,שבהם הנסיבות היוצרות את הדיכאון לא נעלמות לשום מקום ויש מעט,אם בכלל,בידי האדם לעשות על מנת לשנות את מצבו."" או, שפה דעותינו חלוקות. לפי ניסיוני ודעתי, אדם, גם בסביבה לא תומכת, יוכל לשנות את דעתו!!! אף אחד לא יכול לקחת ממך את דעתך על דברים זולת עצמך. שוב כפי שמסביר ויקטור פרנקל באותו הספר. ""אינני מאמין שבמצב כזה האדם יוכל לומר שהוא נהנה מהחיים או שהוא מאושר אפילו על פי ההגדרה שלך."" ועל פי הגדרתי, לא משנים התנאים הסובבים אותך. האושר הינו פנימי!! לא קשור בכהוא זה למה שקורה בחוץ. זה הכל עבודה פנימית. ""אני אינני מהשוללים ואני תמיד מוכן ללמוד ומשקיע מאמצים רבים על מנת להשיג ידע,אשר עשוי לשרת אותי בחיים במובן של לחזק אותי ולאפשר לי לראות את הדברים בצורה בריאה יותר.(לראות אותם נכוחה,מתוך איזון) לעולם אינני רודף אחר הידע והשיטות לשמן,אלא רק אחר הדברים אשר מחזקים את החיים ולא שוללים אותם ואשר אני(לפחות אני)עשוי להפיק מהם תועלת."" - נפלא!

עכשיו תענה לי על שאלה קטנה. כאשר אתה נתקל בידע חדש כל שהוא. מהן השאלות הראשונות שאתה שואל? בין אם את עצמך או את מי שמביא את הידע/מידע החדש הזה? ""לדעתי יש תועלת רק למה שצומח מתוך החיים עצמם ולא מונחת עליהם מלמעלה.)"" - לא הבנתי, האם אתה מתכוון שיש רק תועלת רק לידע הצומח מניסיון אישי שלך??? ולא ידע אשר בא מניסיון אישי של אנשים אחרים בשבילך? האם אתה צריך לסלול את הכביש כל פעם מחדש? או שמה עדיף להמשיך כביש שמישהו כבר החל סולל?? "" וכמו שאתה רואה הכינוי השני שבו בחרתי(וכבר קיים עוד מלפני התכתובת אתך) משקף בעצם את הראיה שלי את החיים ואת עצמי. אני מאמין ביכולתי להגדיר את עצמי מחדש,אינני רוצה לקבל שום דבר כמובן מאליו אפילו בי עצמי"" - נפלא כל עוד אתה ברור עם עצמך מי אתה או מהם מרכיביך בכל רגע נתון. או כפי שמאמינים בטאו עדיף שלא לדעת ופשוט להיות.. אך זו רמה הרבה יותר גבוהה של ידיעה, כפי שאני תופס את זה. ""יחד עם זאת לא תמיד אני יודע מה לעשות."" - בשביל זה יש חברים, יועצים, סהר, תומכים, פסיכולוגים, פסיכים, מורים רוחניים, מורים למטמטמתיקה, מורים להבעה עיוורת, מורים לספרות זולה ומורים לעצמך. וד"א סתם שתדע, ככה כטיפ, ברוב המקרים יש לך את התשובה הכי נכונה ל"מה לעשות?" אבל יש לנו כל כך הרבה התניות ופחדים שאנו או מתעלמים, או מעדיפים להתעלם מהתשובה... "" מהדברים שאמרתי עד כאן אתה יכול להבין שאני אינני פסימיסט,אם כי אינני גם אופטימיסט חסר פשרות,שתמיד מתעקש לראות את הטוב,גם כאשר הוא באמת לא נמצא.אני רוצה להישיר מבט אל כל מה שקיים,לטוב ולרע."" - אין בעיה בכלל עם להיישיר מבט. כל עוד אתה יודע איך לקבל את זה בפרספקטיבות הנכונות!!! לדוגמה : הסיטואציה " יש אלימות גוברת של טרוריסטים בארץ" זוהי סיטואציה ריקה מרגשות, סובייקטיביות וכד´. עכשיו מה שאתה מרגיש כאשר אתה קורא את המשפט הזה, ומדמיין את הסיטואציה. זו כבר בחירה שלך (במידה ואתה בעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה) במידה שכמו שרובנו ואני בתוכם יש לך התניה כזו או אחרת.. אתה מתחיל לדאוג.. לפעמים לדאוג קצת זה בסדר, זה גורם לפעולה.. אך לצערי בדרך כלל הדאגה הינה מיותרת בעוצמתה.. לא פעם ולא פעמיים הכנסתי את עצמי לסרטים, שבדיעבד לא קרה ולא נברא. זה כמו שהורה מתחיל לכעוס על ילדו שמאחר לבוא, ומיד מתחיל לראות את הילד בכל מני סצנות נוראות אשר הדבר היחידי שצומח מהן זה אולקוס או יותר גרוע מחלות לחץ דם וכד´. זה מעט מיותר לא? אז למדתי שזה לא בריא, והתחלתי להתאמן בלשים לב לזה, וכל פעם שהצלחתי לשים לב שאני נכנס לסרטים מיותרים, שאני לא באמת יודע מה באמת קורה. ניסיתי להסיט את מחשבתי לכיוון אחר, למשהו אחר.. לתשאל את עצמי מדוע אני נכנס לסרטים האלה... אתה תודהם מהתשובות שתקבל אם תנסה. אני נדהמתי!! ""הדוניזם זה כבר סיפור אחר לחלוטין. לפי דעתי אין אדם אשר החיים יזמנו לו הנאה ויבחר בסבל מרצון,אלא אם כן הוא מזוכיסט הנהנה מכאב."" -בדיוק. יש אדם אשר חקר את השאלה "מדוע אנשים מזדהים יותר עם טרגדיות מאשר עם קומדיות?" "מדוע אנשים זוכרים יותר את שייקספיר בגלל הטרגדיות שלו ולא בגלל הקומדיות שלו?" והוא הגיע למסקנות אשר הוא פרסם בספר שלו, אשר טוענות כי האנושות חולה במחלת סאדו-מזוכיזם. עכשיו, לפי גישה זו, ובספר הוא מציג את זה מאוד משכנע, הוא טוען כי אנשים חולים. לפי מודל הרפואה המערבית , מי שחולה יש לרפא - מה שמקולקל יש לתקן. לעומת מודל הרפואה מזרחית - רפואה מונעת. יש לכוון בכדי שלא יהיו קילקולים. לפי הגישה של אדם זה, יהיה מאוד קשה לרפא אנשים כל שכן את כל האנושות. שכן זו מחלה נפשית, ואנו עדים לזה שכיום מי שסובל ממחלה נפשית כנראה יסבול ממנה עד סוף חייו ( לפי הרפואה ) לעומת זאת יש גישה אחרת אשר מובלת ע"י אדם בשם ריצ´ארד בנדלר אשר טוען כי האנשים לא מקולקלים בכלל, אלה הם עובדים טוב וטוב מאוד אפילו. רק מה, שהם למדו צורת התנהגות מסויימת והם עושים אותה בהצטינות יתירה! ושכל מה שצריך לעשות זה ללמד אותם דרכים נוספות להתנהג. אם נצרף אל הגישה הזו את מה שאמרת ""כי האדם מעצם טבעו נמשך אחר ההנאה ורודף אחריה"" ההנאה מובנית אצלנו במערכת. נוכל להיות יותר בטוחים כי האדם אשר למד דרכים נוספות להתנהג במצבים כאלה או אחרים, יבחרו בהתנהגות הכי טובה להם.. שזו בד"כ לא ההתנהגות שבה הם סובלים. "" ... אין כל רע בהנאה וברדיפה אחרי תענוגות קטנים וגדולים אשר יש ביכולת האדם להשיג. הבעיה מתחילה בכך שבני אדם גם רודפים אחר התענוגות שאינם לפי יכולתם ואו אז הם עשויים להרגיש ברע כאשר אין הם מסוגלים להשיג אותם או כאשר ההשג חוזר אליהן כבומרנג והופך להיות בעוכריהם,דווקא בגלל שחרגו מיכולתם."" - אני לא טוען שיש לאבד את הראש בטיחואנה. נהפוך הוא. אני טוען שיש להיות ראליסטים. שזה לא סותר את טענותי בכהוא זה. אתה יודע, לפי הקבלה אומרים שהשמיים מתחילים בגובא הברכיים. וזה מאוד מתאים - כל עוד הרגלים עומדות טוב על הקרקע, הראש יכול להיות בעננים. מה גם שכל יועץ אירגוני מתחיל, אשר מלמד אנשים קביעת מטרות ויעדים ועמידה בהם. יסביר שצריך לקבוע יעדים ומטרות שאפשר לעמוד בהם. ולא דברים שהם מעבר ליכולתינו. - ע"י השימוש בהגדרות ששינית, הפכתי את רעיון האושר לדבר יותר מושג, יותר נגיש.. ובגלל זה הרבה יותר קל להגיע אליו. שכן יהיה זה אבסורדי לחלוטין לרדוף אחרי משהו שאני יודע שאני לא יכול להשיג. ... לא ??

"" יש לקבל את התענוג וההנאה ולהפיק מהם את המירב כאשר הם קיימים ונגישים אולם מרדף הדוניסטי אחר דבר שאולי לא קיים ואינו במסגרת יכולתנו עשוי לפגוע יותר מאשר להועיל. אתה רוצה להנות מכל דבר ודבר בחיים,אפילו מסבלך."" לא אמרתי להנות מסיבלי. שכן אם אני נהנה מהסבל, איך יכול להיות שאני סובל?? או שאני סובל או שאני נהנה .. לא??

(( כפי שכבר ציינתי למעלה בנושא ה"להנות מהסבל" ..))

 

[רוח מדבר]

המשך 3

""אתה רוצה להיות מאושר כל הזמן אבל האם אין כאן איזושהי הקצנה אשר עשויה להוביל הרבה אנשים לשום מקום?"" - לא הבנתי באיזה אופן? חוץ מזה, גם לפי הדרך שלי זה שאני מאושר כל הזמן, לא אומר שאני מתחבר לאושר הזה כל הזמן, אבל הרבה יותר קל לי, כי אני יודע שהוא קיים, והרבה יותר קל לי גם להתחבר למקור הכוח הזה כשאני באמת צריך אותו! ברגעים הקשים. ""כן,אני יודע מה תאמר לי,אולי כן ואולי לא,שהרי זאת בסך הכל הנחה, כפי שכינית זאת באנגלית to assume ."" -

לא התכוונתי אבל אם כבר אמרת ... אז על הכיפק.. P-; "" יחד עם זאת אני סבור שזאת הנחה הכרחית,שאיננו צריכים לרדוף אחר שום דבר ללא שאלת שאלות,"" - מסכים עימך לחלוטין. יש לשאול שאלות כל הזמן. מזכיר לי את הסיפור על הבן שהולך עם אביו הבדואי במדבר ושואל אותו: "באבא, תגיד לי, למה המדבר הגדול הזה לא מלא באנשים שבאים לגור כאן? - וואלה, יא איבני, אני לא יודע. "באבא, תגיד לי, ולמה קר בלילה וביום חם כמו גהנום? - וואלה, איבני, אני לא יודע.. "ואללה באבא, תאול לי, האם המים רותחים בים כשהשמש נכנסת למים? - וואלה איבני, אני גם לא יודע.. אחרי כמה דקות של שקט אומר האב לבנו. - יא איבני, זה טוב שאתה שואל הרבה שאלות. "למה, יא באבא? - למה אם לא תשאל, איך תדע?? ..

הרעיון הוא לשאול את השאלות הנכונות. אלו שיקדמו אותך ולא אלו שישימו לך רגל. ""... כי כל רדיפה,אפילו אחר האושר,היא סוג של אובססיה ושום אובססיה אינה יכולה ממש להביא לתוצאות חיוביות."" מסכים עימך שכל אובססיה עלולה להביא לתוצאות הרות אסון.. אבל לא תמיד. לדוגמה תומס אדיסון, אחרי שהוא שרף 1000 חומרים בניסיון להדליק נורה, אפשר לומר שהוא היה אובססיבי?? ואחרי 2000 חומרים?? רק לידיעה תומס אדיסון שרף בסביבות 3000 חומרים עד שהוא מצא את החומר הנכון ליצירת הנורה.. האם זה אומר שהאובססיה שלו הייתה הרת אסון. אולי בראי האנושות לא. ואולי בראי חייו כן.. אבל לך תדע. בכל אופן אני מסכים, כרגע, עם הדעה שקיצוניות היא לא תמיד טובה. ולכן כדאי מאוד להיות מאוזן!! ""אני מכיר סיפורים על אנשים סובלים שניסו כל דרך אפשרית שיכלו על מנת להיות מאושרים ולשווא(ראיתי יום אחד בערוץ 8 אדם שכל הזמן עסק במדיטציה ויוגה ולבסוף התאבד.)"" - היי, אני מכיר אדם שנסע על אופנוע, והלך לקחת את הסיבובים של ירושליים, ובאחד הסיבובים הוא לא לקח את הסיבוב, ונכנס בעץ. שבר כמה עצמות.. אחרי תקופה של כחצי שנה, הוא תיקן את האופנוע, נרפא והלך לתפוס שוב את אותם הסיבובים. אותו הסיבוב, אותו העץ... הפעם הלך האגן והרגליים, והאופנוע טוטאלוסט. רק בפעם הרביעית הוא הצליח לעבור את הסיבוב מבלי להתקע באותו העץ!! אז לא תמיד כדאי לרוץ עם הראש בקיר. זה יכול לכאוב.. רצוי וכדאי מאוד לבדוק כמה דרכים, ואם דרך אחת לא עובדת, זה לא סוף העולם. לא בזבזת זמן לריק. אתה יודע שהדרך הזו לא עובדת, כמו שאדיסון ידע ש3000 חומרים לא טובים לעשית נורה. "" אבל בהחלט יכול להיות שאני טועה. אשמח לשמוע על המלצות לספרים התומכים בתיאוריה שלך ומציגים סיפורי הצלחות גם בנסיבות חיים קשות(לדוגמא סטיבן הוקינג רק בלי המרכיב של הגאוניות) הייתי רוצה שאדם כזה יבוא ויאמר לי,כן,לפני הכל, ואחרי ככלות הכל, אני מאושר והאושר שלי הוא בלתי נפסק."" אם תחכה שאדם כזה יבוא לומר לך אישית.. את כל זה.. אז אתה תחכה הרבה זמן. במקום זה אם אתה תצא ותחפש, אולי תמצא. חוץ מזה.. למה ללכת רחוק. אמרתי לך שאני עברתי את זה, ואני אומר לך שכן, אני מאושר. . זה כבר אדם אחד. אתה יכול לצפות בסרט של הביביסי, ושם כבר יהיו לך עוד 3 אנשים. כמה אנשים יצתרכו לומר לך שהדרך עובדת בשביל שתנסה??? תאמת, לפי דעתי, אם אתה בוחר בדעתם של אנשים במקרה הזה.. אזי, אתה יכול ליפול קורבן להרבה כתות.. כגון סיינטולוגיה.. ושם יהיו לך הרבה אנשים שיגידו שכן זה עובד בשבילהם. יש גם הרבה נוצרים אדוקים אשר הולכים אל הטלאבג´ליסטים, וזה עובד בשבילהם גם.. יש הרבה דרכים... כל אחד ימצא את הדרך שמדברת אליו הכי הרבה... אני אישית הדרך שלי היא לערבב קצת מזה וקצת מזה, לטבל מההוא, להוסיף מהרביעי.. לערבב עם מה שאני כבר יודע, ולנסות על עצמי.. ואתה יודע מה.. זה עבד

"" החיים שלי מלאים באושר כל הזמן,גם כשרע לי. אולם יחד עם זאת,עדיין אינני מבין מה הטעם לטעון כך?"" - מה הטעם לטעון שאתה אדם מאושר??? לא הבנתי את השאלה.. שתהיה לך שבת נהדרת מיק. רוח מדבר

 

[stonefroze]

היי מיק

ככל שאתה מבאר יותר ויותר את דעתך אני בעצם רואה שיש לנו נקודות הסכמה רבות בנוגע להרבה דברים,כך שלא אתפלפל כאן "יותר מדי" במטרה לסתור את דבריך(שמימלא אין זו כוונתי) משום שאז אחטיא את המטרה, שהיא באמת הגעה להסכמה על מה שדומה ומה ניתן לעשות ולא דיונים בנוגע למה ששונה או עניינים שבהם הדעות חלוקות. כי אני מאמין שניתן להשיג יותר מהבהרת המחשבות בדרך של דיון מסודר ,הדן בנקודות של הפרק ולא תוקפני או שוללני. שהרי אם תברר את הדבר בקרב חלק ניכר משוכני הפורום הזה תגלה שרבים מהם רכשו את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דוד ברנס ומנסים לתרגל את הכתוב שם ולהפנים את דרכי ההתנהגות והגישה החיובית לדברים שהספר מציע. אולם יש כמה דברים שעדיין אני רוצה לעלות,משום שהם עדיין מפריעים לי ואתייחס אף לחלק מן הנקודות שהעלת,בסדר? א)כאשר אני נתקל בידע חדש אני שואל את עצמי 1)כיצד הידע יכול להועיל לי ובאופן "מיידי" סביר(ולא כמו התורה של שפינוזה שהפילוסוף עצמו אמר שהיא קשה מאוד להשגה-ואם הייתה קשה לו,אז מה לגבינו?) 2)כיצד הידע הועיל לכותבו ויוצרו וכיצד שימש אותו בחייו האישיים, האם הצליח ליישם את הידע במלואו ואם לא אז למה?האם טען שהצליח ליישם אותו אולם באופן קפדני העלים מידע הקשור לחייו האישיים המוכיח את ההפך או שנראה היה כאילו פעמים רבות בנסיבות קיצוניות לא עמד בכללים של עצמו משום מה? 3)מהן נסיבות החיים של כותב הידע ובמה הן דומות לשלי ,שונות משלי? 4)האם היו נסיבות מעודדות חיצוניות שהביאו להתפתחות הדרך(כגון שינוי משמעותי במצב הקיומי של האדם לטובה ופיתוח הדרך בדיעבד)או שהדרך נבעה מתוך נסיבות קיומיות שליליות ביותר והייתה אולי מעין דרך נואשת להאחז בחיים כמו בקרנות המזבח?משהו מעין שכנוע עצמי נואש? במילים אחרות אני שואף להבין מי היה או הינו מעצב הדרך,יוצר הידע ומה דומה ,שונה בין חייו לבין חיי. ב)כאן הגענו לניטשה ולפרנקל.קראתי את שניהם,עוד בנעורי ואינני חושב שהם ממש דוגמאות טובות להגדרה שלך לאושר, אם כי הם בהחלט עשויים לייצג בדבריהם וחייהם הרבה דברים נעלים שכולנו אוהבים להאמין בהם ואף לראות אותם מתממשים. ושים לב "מי שיש לו איזה למה(סיבה)שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" וכך למשל חברנו הטאליבנים חיים שנים על גבי שנים במערות בהרים, ללא נשים,ללא תנאים הולמים,ללא טלויזיה(ללא cnn ,איך אפשר?) ללא בית,ללא שום דבר מיוחד ,אך ורק בגלל שיש להם את הגיהאד באויביי אללה. בטלוויזיה ראיתי איך הם מקפצים להם ללא כל מורא בשדות מוקשים ומול כדורים שורקים,(מצב שלילי ביותר)ללא כל פחד ויראה. ומה הסיבה לכך?ההא,שליטה ללא עוררין ב 72 בתולות בגן עדן! (שאללה ישמור אותנו מהדוניסטים כאלה! 72?,למה דווקא 72? אני הייתי מסתפק באחת שאוכל לאהוב ולכבד אחר כך הייתי מתחיל להתבלבל ומי רוצה בלאגנים?!) הלמה של ניטשה,מיק,היא סיבה רבת עוצמה(או סיבות) לחיים בכל מצב,כאשר האדם עדיין סבור שניתן להפיק מחייו משמעות "רגעית" או נצחית. זהו לא "אושר" ללא סיבות.וכאן אנו מגיעים לויקטור פרנקל, פסיכולוג ידוע ומעצבה ויוצרה של שיטה חדשה בפסיכולוגיה. תמיד אמרתי כי אדם אשר הייתה לו רשת של חוויות טובות וזכרונות נעימים בעברו קל לו יותר,אם יחשוב באופן חיובי על הדברים,לעבור תקופות ממש קשות,כשם שעבר פרנקל בשואה. ניתן להתייחס אל החוויות והזכרונות הטובים כאל שומנים שהאדם צובר סביב גופו.שומנים המחממים אותו במצבים של כפור. אני אומר את המילה קל באופן מסוייג,משום שלעיתים דווקא אנשים כאלה שכל חייהם היו באיזה היי,שום דבר מיוחד לא יקרה לי,הם הראשונים שנופלים בבוא המצוקה הקשה אל חייהם,דווקא משום שלא היו מוכנים לה כלל וגישתם הנהנתנית בלבד כלפי החיים לא אפשרה להם לשאת בעוצמות הגדולות של הסבל.(שלשם כך בהחלט דרושה גישה שכלתנית או גישה מעורבת מאוזנת) עד כמה שזכור לי(תקן אותי בבקשה אם אני טועה)פרנקל אהב מאוד ברגעיו הקשים להיזכר דווקא באישתו האהובה ודמיין לעצמו מפגש מחודש בינהם!) אין ספק שהאמונה בקיומה של האהבה שנגזלה ממנו באכזריות, כמו מכל שאר הקורבנות בסביבות הקרמטוריום,החזיקה אותו בעיקר בחיים. הייתה לו כבר נקודת התייחסות רבת עוצמה,שאולי לא הייתה לאחרים. אין ספק שהחשיבה החיובית וההצמדות לזכרונות באותה תקופה חישלה את פרנקל ואפשרה לו לעבור את התקופה בעוד האחרים סביבו שקצו בחייהם ולא נלחמו כמוהו(מתוך חולשה נפשית)נפלו מסביב קורבן לנסיבות החיים. יחד עם זאת בגלל המורכבות הלא אנושית של המצב שפרנקל מתאר איננו יכולים ממש לקבוע באופן חד משמעי,שמותם של אנשים רבים בשואה היה רק עניין של חוסר סיבולת נפשית. הרבה מכך,כמובן וברור מאליו, קשור בעצם רק למזל. כן,ברי המזל ולאו דווקא או רק החזקים הם ששרדו. סבתא שלי היא ניצולת אושויץ וכמה מחנות נוספים. היא לא רוצה לדבר עד היום ואף על פי כן היא שרדה. היא הייתה אז נערה ומעולם לא התגברה על כך לחלוטין. כולנו מכירים את הסופר ק צטניק והסיפור שלו. אין ספק שלכל אדם באותה תקופה היה את הלמה שלו,בדרגות שונות של עוצמה שבעזרתו יכול היה,אולי, לסבול את האיך וכל אדם יודע שהמזל שיחק כאן תפקיד מרכזי.ואין צל של ספק שבשואה נרצחו גם אנשים חלשים יותר,חלקם חולי נפש חסרי סיבולת,שאכזריות הקיום היכתה בהם כאן במלוא כוחה ולכן סיכוייהם מימלא היו קלושים. יש אנשים ששרדו עד לשחרור ומתו מייד לאחריו, בדרך כלל כתוצאה ממצב גופני נוראי. ואפשר להמשיך ולתאר.אבל נעבור הלאה כרגע לסעיף הבא. ג)אני בהחלט מאמין שניתן להתגבר על אירועים מינורים וקשים יותר באמצעות רשת התמיכה שיש לאדם.כמובן,אפשר לבחון בבת צחוק כמעט כל דבר ולראיה אפנה אותך לידידתנו פרוזק הכותבת כאן בפורום ושגישתה לדברים פעמים רבות היא הומוריסטית ומבדחת.אף על פי כן,עדיין, בגלל נסיבות חייה ,קשה לה מאוד.אולם ראה מה אתה עצמך אומר: "קרה לי הרבה פעמים שהייתי בארוע שלילי מינורי(לא קיצוני מאוד מאוד) וכמה ימים אחרי שהוא עבר, צחקתי על אותו מאורע עם חברים....היום פיטרו אותי מהעבודה והמצב הכלכלי שלי לא מזהיר בלשון המעטה,כשהגעתי לרכב שתי דקות אחר כך התקשרתי לחבר טובשאני יודע שיהיה לי קל להתלוצץ עמו" חברים הם עניין חשוב מאוד.לא לכולם יש חברים וקשה מאוד להתלוצץ עם עצמך על קשייך בחיים.האדם צריך שתהיה לו תמיד רשת תמיכה וכאשר אין לו לדוגמא מכל מיני סיבות,יהיה לו קשה מאוד להיות מאושר לפי ההגדרה שלך. ואתה מסכים איתי שיש אנשים שאין להם ממש חברים,לא?ובכל מקרה לא ממש חברים המבינים אותם ושאיתם הם יכולים לדבר. כלומר אין ממש צורך לראות את עצמנו מאושרים במהלך ארוע שלילי על פי ההגדרה שלך(אף על פי שאתה עצמך יכול להמשיך ולעשות כך)אולם עדיין בהחלט יש דרכים לבחון ולנתח ארועים שליליים בצורה יותר בריאה והרבה יותר קל לעשות כך כאשר לאדם יש רשת תמיכה מאחוריו(כן, גם הפורום הזה הוא רשת תמיכה בעיני.)כל אדם יכול תמיד למצוא איזושהי רשת תמיכה,אם כי יש אנשים שרשתות התמיכה שלהם כבר נגישות באופן מיידי וללא חיפוש ועל כן יש להם ייתרון מסויים. המשך בהודעה הבאה.

 

[stonefroze]

המשך

ד)פרנקל אומנם שהה,כמו רבים אחרים באותה תקופה בסביבה מאוד מאוד לא תומכת בלשון המעטה,אולם הוא היה עוד לפני כן בעל גישה חיובית לחיים. היו לו את הכלים עוד בטרם הגיע למחנות.הוא רק שיכלל אותם במהלך השהות שלו שם כי ראה בהם כלים להשרדות. פרנקל יצא עם "ארגז כלים" מכובד לדרך ולכן היה לו קל יותר ליצור באמצעות הכלים שלו,שכבר היו נגישים,כלים חדשים להתמודדות בחיים בסביבה עויינת ומאוד לא תומכת.(נטע ידידתנו כתבה על כך סיפור מאוד יפה, ראה שירשור מתאים.) בני אדם פחות "מצויידים" מפרנקל לא היו מצליחים בסביבה לא תומכת ללא עזרת בני אדם אחרים ולעיתים אפילו עם עזרת בני אדם אחרים, אלא אם כן הסביבה הייתה משתנה לסביבה תומכת. ה)כאשר אני אומר "שלדעתי יש תועלת רק למה שצומח מתוך החיים ולא מונחת עליהם מלמעלה" אינני מתכוון לכך שלא צריך ללמוד מנסיונם של האחרים (שהרי ברור מאליו שצריך וכך אכן גם האנושות נוהגת)אלא שיש תיאוריות המנותקות באופן קיצוני מהדברים שבהם הן לכאורה דנות והאדם מחפש הדרך לא רק שלא ימצא בהם את מבוקשו,אלא אף עשוי למצוא את עצמו בהרגשת חוסר כשירות ויכולת כאשר הוא מנסה להבין אותן ולפרשן לתועלתו. ויש סוגים שונים של בני אדם ונסיבות חיים שונות ועדיין אני אוחז בדעה שלא כל דרך וכל תיאוריה מתאימה באופן מדוייק לכל נסיבות החיים. אני מאמין בגמישות מחשבתית תמיד,התאמה של הדברים. גם כאשר באים להרכיב למישהו שיניים על מנת שיוכל לאכול בודקים לפני כן איך להתאים את השיניים לחלל הפה,לא? ן)מסכים בהחלט שאנו לפעמים משחקים את תפקיד הנביאים ונוטים לחזות מציאות שלילית עוד בטרם התרחשה.כבר הבחנתי בכך לגבי עצמי לפני שנים ואני נלחם בכך משום שהמודעות לכך התפתחה. אני סבור שרוב בני האדם נוהגים כך כפיצוי לכך שאין להם למעשה כבר סיבות אמיתיות להפריש אדרנלין בדם,כשם שהיה להם פעם בזמנים פחות מוגנים.לכן הם נוטים להלחיץ את עצמם ולעשות כל מיני פעולות שגורמות אולי להתרגשות בטוח הקרוב,אך לנזק אפשרי גדול. להישיר מבט לטוב ולרע,פירושו דווקא חיובי ולא שלילי והוא לקבל את כל מה שיש ולהתמודד איתו כי גם עם מאורעות הנראים כטובים צריך לדעת להתמודד נכון. האם זכייה בפרס הגדול בלוטו אינו מאורע טוב שצריך לדעת להתמודד איתו נכון? האם לא שמענו כבר על בני אדם שהתמודדו עם זכייה כזאת באופן לא נכון, שהוביל לתוצאות שליליות ביותר? ז)אל תדאג,ידידי הטוב,אני האדם האחרון עלי אדמות שקל לעבוד עליו בדוגמאות,כי גם לגבי הדוגמאות אני שואל שאלות. אף אני מאמין במיזוג של דעות ורעיונות שונים ואינני מאמין בכתות שלהם יש מנהיג ואינטרסים כלכליים ברורים. השאיפה של האדם למשמעות היא אישית וייחודית לו,לפי טעמי, לכן מעולם לא האמנתי בשום כת שהיא ואין לי שום כוונה להאמין, אף על פי שאני יודע שאנשים רבים חיים בכתות ומרגישים עם עצמם מצויין כי שם דווקא הם ראו את מקומם(אין לך התנגדות.נכון?)כי המבנה של כת מתאים למבנה אישיותם,כי הם רוצים לחיות בתוך היררכיה של שליטת מנהיג,כי הם ניתנים להשאה ובדרך שהכת מנחה אותם הם מרגישים שחרור והנאה ושליטה בחייהם. יש הרבה סוגים של כתות.גם הפסיכולוגיה היא כת שיש לה מאמינים ונעזרים. הרבה אנשים נוסעים לכל מיני מקדשים בהודו ויפאן וכל אדם מחפש לפי דרכו.כמו שאמרת לפעמים הוא מתנגש בעץ,שובר את האגן, אולם אם הוא עדיין מצליח לשרוד בעולמנו ולא מתייאש אזי יכול להיות שבפעם הבאה יהיה יותר טוב והרי הגאולה מובטחת רק למאמינים, אם לא בעולם הזה,אזי בעולם הבא. ח)אינני סבור שמעשיו של תומס אדיסון היו אובססיה,אלא אם כן כל דבר שאנו עושים כחלק מחיינו הוא אובססיה. עבודתו של אדיסון הייתה עבודה מדעית.כל עבודה מדעית היא עבודת נמלים קשה,תהליך אשר עשוי להימשך זמן רב ואשר צופן בחובו הצלחות וכשלונות, לעיתים יותר כשלונות מאשר הצלחות. ובמקום שבו האחד נכשל ממשיך האחר,לפעמים מאותה נקודה,לפעמים מנקודה אחרת.אין אובססיה.זאת עבודה כמו כל העבודות. ומו שאמר ידידנו "כל מי שיש לו את הלמה יוכל לסבול כל איך" אבל חייב להיות לו איזשהו למה לפני זה.האדם לא פועל ולא נוסע על ריק. הוא זקוק לבנזין וככל שאיכות הבנזין טובה יותר המנוע הפנימי שלו פועל יותר טוב ולאורך יותר שנים. כמובן,אין זה אומר שאין האדם צריך לטפל במנוע לפי יכולתו. יש כאלה שהם מכונאים מקצועיים(פרנקל)ויש כאלה שיכולים ללמוד ממכונאים מקצועיים ויש כאלה שלעולם לא ילמדו מסיבות רבות. יש כאלה שנתקעו באמצע שום מקום והמנוע התקלקל ואין הם מסוגלים למצוא חלפים חדשים. יחד עם זאת אני מסכים שלעולם אין לאבד תקווה. מישהו תמיד יוכל לעבור שם בסביבה ולהושיט עזרה,לא? ט)אני חייב לציין שנהניתי מהסיפורים ששיבצת בתגובותיך וצחקתי לא מעט.וכן,אני מוכן תמיד ללמוד.כבר אמרתי זאת. תודה רבה לך על ההתייחסות והמאמץ שהשקעת בתשובותיך כל טוב.

 

[רוח מדבר]

איש יקר א

שלום רב לך איש יקר אני שמח ביותר שיש לנו את הדיון הזה, שכן הוא לא ויכוח חסר תחלית אלא התקדמות והתפתחות של דיון מעמיק בנושא ´אושר´ - גם אם תתפלפל יותר מדי.. זה לא יהיה נורא כל כך

זה רק יחדד את מחשבותינו ואת כושרינו המילולים בהבנת הנקרא והבנת הנקרע.. לגבי הגעה להסכמה על מה שדומה, נפלא.. אך גם אם נגיע להסכמה על מה ששונה.. זה גם יהיה נהדר שכך שנינו נלמד דברים חדשים נוספים אשר יכולים לעזור לנו בהתקדמותינו בחיים. לגבי מה שניתן לעשות.. אשמח להתקדם גם בנושא זה.. שכן בתור אדם פרקטי, על פי רוב אני מעדיף להתדיין על מה שניתן לעשות יותר מאשר על ראיה של דברים.. עם זאת חייב אני לציין כי אופן ´ראיה של דברים´ מאוד ישפיע על העשיות שאפשר לעשות.. על האיך לעשותן ועל הלמה לעשותן... לא כך? האמת היא, שאני לא מכיר את הספר וגם לא את הסופר דוד ברנס (אם כי איפשהוא באחורי מוחי השם מצלצל... ) ואשמח להתיחס לכל נקודה ונקודה שהעלת שנוכל לבדוק לעומק מה בדיוק או יותר נכון למה זה מפריע לך...

(את השורות האחרונות נא לקרוא במבטא גרמני יהודי כבד

) ""א)כאשר אני נתקל בידע חדש אני שואל את עצמי 1)כיצד הידע יכול להועיל לי ובאופן "מיידי" סביר(ולא כמו התורה של שפינוזה שהפילוסוף עצמו אמר שהיא קשה מאוד להשגה-ואם הייתה קשה לו,אז מה לגבינו?)"" קודם כל, זו שאלה נפלאה.. שכן היא מעצימה אותך, אך עליה וקוץ בה שכן, אם אתה לא בקיא בידע, איך תדע כיצד הוא יכול להועיל לך??? בנוסף גם אני מאמין שהאחים רייט לא היו מצליחים להטיס F15 - אבל הם המציאו את המטוס לא???!!! לסוללי הדרך, בדרך כלל, קשה יותר, אבל אלו שבאים אחריהם, להם יותר קל.. כי הדרך כבר שם, הם גם באים עם מטען של ידיעות קודמות, פירושים של אחרים, דעות קדומות כלשהן (לטוב ולרע), ציפיות (לטוב ולרע) וביקורתיות מסוימת.. ולכן, וזו דעתי, האנשים אשר ינסו ללכת על פי תורתו של שפינוזה, עלולים למצוא אותה יותר קלה מאשר שפינוזה עצמו.. אך יכול להיות שאני טועה.. ""2)כיצד הידע הועיל לכותבו ויוצרו וכיצד שימש אותו בחייו האישיים, האם הצליח ליישם את הידע במלואו ואם לא אז למה?האם טען שהצליח ליישם אותו אולם באופן קפדני העלים מידע הקשור לחייו האישיים המוכיח את ההפך או שנראה היה כאילו פעמים רבות בנסיבות קיצוניות לא עמד בכללים של עצמו משום מה?"" ומה בדיוק יוצא לך מהשאלה הזו?? אתה מבצע חקירה שלמה וארוכה, שיכולה לארוך תקופה רצינית... בשביל לגלות שאולי כן שווה להשקיע וללמוד או שאולי לא שווה להשקיע וללמוד.?? אז לא שווה יהיה לך יותר ללמוד את הידע עצמו ולבדוק אם הידע הזה עובד עליך?? זה לא רעל שאתה מנסה, ואם הוא עובד אז אתה מת.. לא כך?? ""3)מהן נסיבות החיים של כותב הידע ובמה הן דומות לשלי ,שונות משלי?"" מה המטרה של השאלה הזו? אם תגלה לדוגמה שהאדם אשר המציא/מצא/גילה/אסף ידע מסויים חי חיים נפלאים, מגיל קטן להוריו היה הרבה כסף ואהבה לתת לו, ומעולם לא חסר לו כלום.. ואת כל הידע הזה הוא גילה או אסף רק בגלל מחקר שהוא עשה על אנשים אחרים. ועל חייהם. והוא בעצם אפילו פעם אחת לא השתמש בידע הזה לעצמו, כי הוא לא היה צריך.. מה יקרה אז?? האם תפסול את הידע הזה? או את הדרך הזו? מה אם אותו אדם דווקה פועל לפי האסכולה שטוענת שכל מי שמלמד דבר כלשהו, זהו הדבר שהוא זקוק לו ביותר.. והוא מלמד איך לחייך אך הוא אף פעם לא מחייך?? אני יכול להכיר לך אדם (טוב כבר לא, כי הוא נפתר) אבל אותו אדם היה אחד המובילים בתחום חקר ההומור, הוא אסף הומור, הוא לימד על הומור, הוא הסביר והוכיח שוב ושוב למה השימוש בהומור הינו דבר בריא ביותר, איך זה מעלה את איכות חייך וכו´ וכו´ וכו´... אך אותו אדם היה צימוק מיובש שבחיים שלו בקושי סיפר בדיחה... והוא גם נפטר מסרטן (אם אני לא טועה) ( יש לי את השם והפרטים שלו אם באמת תרצה...) אז האם תפסול את כל מה שהוא אמר כי הוא לא חי לפי מה שהוא לימד?? הרי המדע של הפסיכו-נאורו-אימונולוגיה היום מוכיח את מה שהוא אמר לפני 40 שנה. אז מה הטעם? ""4)האם היו נסיבות מעודדות חיצוניות שהביאו להתפתחות הדרך(כגון שינוי משמעותי במצב הקיומי של האדם לטובה ופיתוח הדרך בדיעבד)או שהדרך נבעה מתוך נסיבות קיומיות שליליות ביותר והייתה אולי מעין דרך נואשת להאחז בחיים כמו בקרנות המזבח?משהו מעין שכנוע עצמי נואש? במילים אחרות אני שואף להבין מי היה או הינו מעצב הדרך,יוצר הידע ומה דומה ,שונה בין חייו לבין חיי."" שוב ראה למעלה... האם שמת לב ששלוש שאלות מתוך ארבע בודקות את המסביב ולא את התוכן??? השאלה הראשונה שלך היא כמו שאומרים באנגלית .On the Money . אבל שלושת השאלות הבאות, מענינות ככל שיהיו (ואכן הן יכולות להיות מאוד מענינות - למחקר על חייו של שפינוזה, או של רוברט הולדן או של דוד ברנס.) אם אתה רוצה אני יכול לענות לך עליהן, לגבי.. מאיפה אני בא. וכל מאורע בחיי אני יכול לצבוע לך אותו בשני צבעים. או להראות אותו כטרגדיה, או להראות אותו כמשהו חיובי. הכל תלוי דרך אילו משקפיים אני אסתכל על אותו המאורע!! ואז לפי זה גם תהיה הרגשתי לגבי אותו המאורע..!!! המשך בהודעות הבאות

 

[רוח מדבר]

המשך ב

""ב)כאן הגענו לניטשה ולפרנקל.קראתי את שניהם,עוד בנעורי ואינני חושב שהם ממש דוגמאות טובות להגדרה שלך לאושר,"" לא ניטשה, לא פרנקל, לא ברנס ולא שפינוזה הם דוגמאות טובות להגדרה שלי לאושר. מכמה סיבות. א. זו לא ההגדרה שלי, זו ההגדרה של רוברט הולדן אשר מבוססת על ההגדרה של קורס בניסים עם השפעות של נצרות, יהדות, החלק הרומנטי של האיסלם, תורות המזרח ואישתו. P-; ב. אני לא מתייחס אל ניטשה, פרנקל ברנס או שפינוזה ביחד או כל אחד לחוד כשלם אלא אל דברים ספציפים שהם אמרו, אשר מתאימים בגישתם אל צורת המחשבה, או דרך החיים שאני מציע.. (ושגם היא לא המצאה שלי... ) ""אם כי הם בהחלט עשויים לייצג בדבריהם וחייהם הרבה דברים נעלים שכולנו אוהבים להאמין בהם ואף לראות אותם מתממשים."" בדיוק!! בדיבריהם הם עשויים לייצג הרבה דברים נעלים שאנו יכולים לנסות לממש, ואולי גם להצליח למשש.. עובדה שיש כאלו שכן הצליחו. (אותה אישה מהווידאו של הביביסי + עוד שניים שהיו איתה באותה תוכנית דוקו. - לדוגמה) ""ושים לב "מי שיש לו איזה למה(סיבה)שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" וכך למשל חברנו הטאליבנים חיים שנים על גבי שנים במערות בהרים, ללא נשים,ללא תנאים הולמים,ללא טלויזיה(ללא cnn ,איך אפשר?) ללא בית,ללא שום דבר מיוחד ,אך ורק בגלל שיש להם את הגיהאד באויביי אללה."" רק מילה לגבי ה CNN

לא רק שאפשר בלי, כדאי בלי.. שכן בכל ערוצי החדשות למיניהם על כל חדשה טובה יש 300 מגה חדשות רעות. בגלל שצורת החשיבה של האנושות כיום היא לכיוון השלילי. המדיה מראה שוב ושוב תמונות דמים, אסונות, דברים רעים שקורים.. כי זה חדשות! זה מוכר, זה מה שאנשים מחפשים! וזה ד"א גם מה שעוזר לנו להוריד את רמת שמחת החיים שבנו לרמות נמוכות יותר.. זה ותחושת האשמה הנלמדת: " איך אני יכול לשמוח או לחייך כאשר בארצות הברית אנשים נהרגו בהתקפת טרור איומה?" "איך אני יכול להיות מאושר כאשר באפריקה יש עמים שלמים שמתים מרעב"? "איך אני יכול לצחוק כאשר בתי החולים מלאים בילדים החולים בסרטן?" ואנו אומרים בגלל כל זה, הצחוק, האושר והשמחה שלך הינם מתנה.. הם אלו אשר יוכלו לעזור לאחרים הסובלים. איך יוכל אדם אחד הטובע בחול טובעני לעזור לאדם השני הטובע לידו??? ""בטלוויזיה ראיתי איך הם מקפצים להם ללא כל מורא בשדות מוקשים ומול כדורים שורקים,(מצב שלילי ביותר)ללא כל פחד ויראה. ומה הסיבה לכך?ההא,שליטה ללא עוררין ב 72 בתולות בגן עדן! (שאללה ישמור אותנו מהדוניסטים כאלה! 72?,למה דווקא 72? אני הייתי מסתפק באחת שאוכל לאהוב ולכבד אחר כך הייתי מתחיל להתבלבל ומי רוצה בלאגנים?!)"" חחחחחח, זו ד"א אחת הדעות הקדומות שרוברט הולדן מדבר עליהן: "לסבול עכשיו בכדי להיות מאושר אח"כ" - "הקדוש המעונה" ד"א זו אמונה מגבילה אשר מניעה הרבה אנשים... אנשים מתקדמים לכיוון הרעיון הזה של האושר המחכה בסוף.. אך הם לא הכי נהנים מהדרך, הם כמו זומבים.. חיים מתים עד שיגיעו לסוף המצופה.. ( מי יודע אם בכלל יש משהו כזה שמחכה להם בסוף) אני יודע בוודאות שאני מעדיף להנות מאחת שאוכל לאהוב ולכבד כל הדרך עד שאגיע לגן עדן ול 72 הבתולות שמחכות ( ד"א אני לא אוהב בתולות בכלל.. חח)) ""הלמה של ניטשה,מיק,היא סיבה רבת עוצמה(או סיבות) לחיים בכל מצב,כאשר האדם עדיין סבור שניתן להפיק מחייו משמעות "רגעית" או נצחית."" זהו לא "אושר" ללא סיבות."" בוודאי שלא!! אבל לפי פרנקל, אתה הוא זה אשר קובע את הלמה שלך! ואם יש לך למה לפי ניטשה, תוכל לחיות כמעט כל איך! וזה הרעיון. אתה הוא זה שקובע אם להיות מאושר או לא. בכל סיטואציה שהיא בכל מצב שהוא קל או קשה רך או מדוכדך. ""וכאן אנו מגיעים לויקטור פרנקל, פסיכולוג ידוע ומעצבה ויוצרה של שיטה חדשה בפסיכולוגיה. תמיד אמרתי כי אדם אשר הייתה לו רשת של חוויות טובות וזכרונות נעימים בעברו קל לו יותר,אם יחשוב באופן חיובי על הדברים,לעבור תקופות ממש קשות,כשם שעבר פרנקל בשואה. ניתן להתייחס אל החוויות והזכרונות הטובים כאל שומנים שהאדם צובר סביב גופו.שומנים המחממים אותו במצבים של כפור. אני אומר את המילה קל באופן מסוייג,משום שלעיתים דווקא אנשים כאלה שכל חייהם היו באיזה היי,שום דבר מיוחד לא יקרה לי,הם הראשונים שנופלים בבוא המצוקה הקשה אל חייהם,דווקא משום שלא היו מוכנים לה כלל וגישתם הנהנתנית בלבד כלפי החיים לא אפשרה להם לשאת בעוצמות הגדולות של הסבל."" אז אלו דברים אשר מעט סוטרים אחד את השני.. או שאלו שהיה להם קל וטוב, פיתחו את שיכבת השומנים אשר מחחמת או שלא.. אתה צריך להחליט..

אך אם ניקח את זה באמת לכיוון שאליו משכת אז באמת נוכל לראות שיש כאלו שברגעים הטובים פיתחו כלים בשביל הרגעים הרעים.. זוכר את משל הנמלה והצרצר ... אז בדיוק על אותו העיקרון. כאשר יש לנו את הרגעים הטובים, נשים לב למקורות העוצמה והכוח שלנו יותר בקלות. ואז נלמד איך לרתום אותם כך שהם יהיו נגישים ברגעים הקשים והשלילים שניתקל.. וזו כל החוכמה. ועדיין כל זה לא קשור לעינין האושר. כי האושר לפי הגדרתי, לא תלוי בכל זה.. אלה בבחירה שלך! בהחלטה שלך! איך אתה מחליט לראות את החיים, לראות את הסיטואציות שקורות לך, לראות את הכוס.. חצי מלאה או חצי ריקה. ""(שלשם כך בהחלט דרושה גישה שכלתנית או גישה מעורבת מאוזנת) עד כמה שזכור לי(תקן אותי בבקשה אם אני טועה)פרנקל אהב מאוד ברגעיו הקשים להיזכר דווקא באישתו האהובה ודמיין לעצמו מפגש מחודש בינהם!)"" הלכתי אל הספר של ויקטור פראנקל בשביל לבדוק באמת אם זה מה שהחזיק אותו.. כי אני זכרתי שמה שהחזיק אותו זו העובדה שהוא רצה לסיים את עבודת חייו ולכתוב אותה לדורות הבאים .. או משהו בסגנון. את זה לא מצאתי, אך מצאתי את הקטע שדיבר על אישתו - שם הוא דיבר על איך זכרונות העבר נתנו לאנשים את האפשרות לברוח מהמציאות העכשיות. אך דבר יותר מעניין שמצאתי היתה הפסקה הבאה: "הניסיון לפתח חוש-הומור ולראות דברים באור הומוריסטי היה בבחינת להטוט שאדם לומד בשעה שהוא מסגל לו את אמנות החיים" דבר זה הביא אותי אל המחשבה שאולי ניתן גם להתאמן ולפתח את המיומניות הללו בעצם לא רק ברגעים טובים בשביל הרגעים הקשים - כמשל הנמלה והצרצר אלה גם בזמן הרגעים הקשים עצמם ניתן לפתח את המיומנויות אשר יביאו אדם לכלל שינוי גישה וצורת התנהגות, דברים אשר ישפיעו במישרין על הרגשתו הכללית והספציפית ועל התנהגותו וכך יגיע אותו אדם למעגל קסמים חדש אשר יזרום לכיוון הרגשה טובה. ""יחד עם זאת בגלל המורכבות הלא אנושית של המצב שפרנקל מתאר איננו יכולים ממש לקבוע באופן חד משמעי,שמותם של אנשים רבים בשואה היה רק עניין של חוסר סיבולת נפשית. הרבה מכך,כמובן וברור מאליו, קשור בעצם רק למזל."" בלי לפתוח לדיון את כל הסיפור של השואה, לפי הקטעים הקטנים שקראתי עכשיו, למזל לא תמיד היה חלק מרכזי בכל המערכה הזו שנקראת שואה. ""ואפשר להמשיך ולתאר.אבל נעבור הלאה כרגע לסעיף הבא."" בכל אופן, אני מקווה שאתה לא משווה את מה שהרגישו האנשים בשואה, למה שמרגישים האנשים אשר סובלים מדיכאונות.. מהבחינה החיצונית.. כלומר הסיטואציות שבהן הם נימצאים! אף על פי שההרגשה לפעמים כנראה יכולה להיות כך...

 

[רוח מדבר]

המשך ג-ד

""ג)אני בהחלט מאמין שניתן להתגבר על אירועים מינורים וקשים יותר באמצעות רשת התמיכה שיש לאדם......לא לכולם יש חברים וקשה מאוד להתלוצץ עם עצמך על קשייך בחיים."" נכון, לא לכולם יש חברים, אבל כל אחד יכול להשיג רשת תמיכה, גם אם זה קבוצת תמיכה, אנשים בעלי דבר אחד שנותן להם גורם משותף אחד. כמו הפורום הזה לדוגמה. ""האדם צריך שתהיה לו תמיד רשת תמיכה וכאשר אין לולדוגמא מכל מיני סיבות,יהיה לו קשה מאוד להיות מאושר לפי ההגדרה שלך."" בכלל לא! אתה מבלבל שוב בהגדרות. לפי ההגדרה שלי, זה לא משנה אם יש לו או אין לו רשת תמיכה שעימה הוא יכול להתלוצץ על הקורות אותו. האושר הזה אינו תלוי כלל בשום גורם חיצוני!!! כל אושר שיבוא בגלל משהו הינו אושר תלותי והינו נקרא שמחה לפי הגדרתי. ""ואתה מסכים איתי שיש אנשים שאין להם ממש חברים,לא?ובכל מקרה לא ממש חברים המבינים אותם ושאיתם הם יכולים לדבר."" אבל קיימים אנשים שיבינו אותם, ושישמחו להקשיב להם, או לדבר איתם.. לראיה הפורום הנוכחי.. ואם תאמר לי אבל מה עם אותם האנשים אשר לא שפר מזלם ואין להם אינטרנט או אפילו מחשב.. כאשר אדם מתלוצץ, צוחק, על מצבו.. אנשים יקשיבו. כאשר אדם מתלונן, מתאבל, על מצבו .. אנשים לא יקשיבו.. למה? כי זה לא כיף לשמוע אדם בהתאוננותו על סבלו.. כאשר יש חברים טובים, הם ישארו עם אותו אדם לתקופה, אך אם אותו אדם ימשיך ויתאונן, ויבכה, וכל הזמן רק יהיה שלילי .. בוודאי שהוא יאבד את אותם החברים המעטים שנישארו. כי לכל אדם יש את הצרות שלו, ויש לו מידת גבול מסויימת שעד אליה הוא יכול לקחת על עצמו את צרותיו של חברו.. בשלב מסויים הוא לא יוכל יותר ויעדיף להתרחק. לעומת זאת, אדם אשר מתאונן על סבלו, אך גם מתלוצץ עליו מדי פעם, או מתלוצץ על סבלו רוב הזמן, יהיו לו הרבה יותר חברים, יותר אנשים ירצו בקירבתו מכיוון שיראו בו מקור כוח, מקור השראה.. ""כלומר אין ממש צורך לראות את עצמנו מאושרים במהלך ארוע שלילי על פיההגדרה שלך"" שוב, על פי ההגדרה שלי, אם הנך רואה את עצמך כאדם מאושר במהלך ארוע שלילי. יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם אותו ארוע! ""(אף על פי שאתה עצמך יכול להמשיך ולעשות כך)"" תודה.

""אולם עדייןבהחלט יש דרכים לבחון ולנתח ארועים שליליים בצורה יותר בריאה והרבה יותר קל לעשות כך כאשר לאדם יש רשת תמיכה מאחוריו(כן,גם הפורום הזה הוא רשת תמיכה בעיני.)כל אדם יכול תמיד למצוא איזושהי רשת תמיכה,אם כי יש אנשים שרשתות התמיכה שלהם כבר נגישות באופן מיידי וללא חיפוש ועל כן יש להם ייתרון מסויים."" בהחלט.. וזה בדיוק מה שעניתי לך .. חחח

אני שמח לקרוא שאתה עונה לעצמך את מה שאני מתכוון לענות לך כבר.. או משו כזה.. ""ד)פרנקל אומנם שהה,כמו רבים אחרים באותה תקופה בסביבה מאוד מאוד לא תומכת בלשון המעטה,אולם הוא היה עוד לפני כן בעל גישה חיובית לחיים.היו לו את הכלים עוד בטרם הגיע למחנות.הוא רק שיכלל אותם במהלך השהות שלו שם כי ראה בהם כלים להשרדות."" אוקי, אז הנה בדיוק אנו חוזרים לעינין שדיסקסנו בסעיף ב. על פרנקל ( ראה ערך

) א. לפי זה אפשר להסיק שכדאי להכין ארגז כלים מראש. ב. ניתן להכין את עצמך למצבים קשים מראש. ג. להזכירך את הפיסקה שמצאתי בספרו של פרנקל.. ניתן לבנות את הכלים תוך כדי גם כן. ונכון צריך את הגישה המתאימה. וזה מה שאני טוען. יש לבנות את הגישה המתאימה, כך שברגע שיש לך את הגישה הנכונה. יהיה לך הרבה יותר קל לפתח את הכלים להתמודדות עם מצבים קשים, וגם לשנות את צורת הסתכלותך על החיים. ""פרנקל יצא עם "ארגז כלים" מכובד לדרך ולכן היה לו קל יותר ליצור באמצעות הכלים שלו,שכבר היו נגישים,כלים חדשים להתמודדות בחיים בסביבה עויינת ומאוד לא תומכת."" לפי מה שכתבת, כל מי שקרא את ספרו של דוד ברנס הוא כבר בעל ארגז כלים. אז מה חסר??? לפי דעתי חסר שינוי הגישה! שינוי ההגדרות של התוכנה במוח. ברגע שמשנים את ההגדרות של התוכנה במוח, ניתן להשתמש בכלים באופן הכי נכון. אני יכול להחזיק פטיש ביד, אך אם אני לא יודע כיצד להשתמש בו הכי נכון, זה עלול לקחת לי כל הלילה לחתוך (לנסר?) חתיכת מדף בעזרתו... ""(נטע ידידתנו כתבה על כך סיפור מאוד יפה,ראה שירשור מתאים.)בני אדם פחות "מצויידים" מפרנקל לא היו מצליחים בסביבה לא תומכת ללא עזרת בני אדם אחרים ולעיתים אפילו עם עזרת בני אדם אחרים,אלא אם כן הסביבה הייתה משתנה לסביבה תומכת."" שוב כאן בא עינין הגישה, עינין צורת ההסתכלות, צורת התפיסה את החיים. שוב נושא הפנימיות של האדם. רק כאשר הפנימיות של האדם תהיה בכיוון הנכון לו. רק אז יוכל הוא להתפתח באם יש או אין עזרה חיצונית. באם יש או אין סביבה תומכת.

 

[רוח מדבר]

סיום כל השאר ../images/Emo13.gif

""ה)כאשר אני אומר "שלדעתי יש תועלת רק למה שצומח מתוך החיים ולא מונחת עליהם מלמעלה" אינני מתכוון לכך שלא צריך ללמוד מנסיונם של האחרים......אני מאמין בגמישות מחשבתית תמיד,התאמה של הדברים.גם כאשר באים להרכיב למישהו שיניים על מנת שיוכל לאכול בודקים לפני כן איך להתאים את השיניים לחלל הפה,לא?"" מסכים עמך לדעה שלא כל דרך וכל תיאוריה מתאימה באופן מדוייק לכל נסיבות החיים. אך כאשר אני נתקל לדוגמה בדודתי היא סובלת (סבלה) מדיכאון קליני, והיא חיה על תרופות. כיום בגלל שהיא על תרופות כל הזמן, היא לא סובלת יותר מהדכאונות שהיו תוקפים אותה. אך לתרופות שהיא לוקחת יש תופעות לוואי שהיא הייתה בכיף מוכנה לוותר עליהן. ואז כאשר אני שואל אותה אם היא מוכנה לנסות דרך שיכולה להועיל לה באותה המידה של הכדורים, רק בלי תופעות הלוואי. הפחד שלה מחזרה למצב שהיה כל כך גדול, שהיא מעדיפה שד מוכר מאשר הלא מוכר. ואז השאלה שלי היא: עד כמה תהיה מוכן להתנסות.. עד איפה הפחד שלך יאפשר לך לנסות...וכמה דרכים תנסה? וכמה שיטות? או תאוריות ? או כדורים??? ""ו)מסכים בהחלט שאנו לפעמים משחקים את תפקיד הנביאים ונוטים לחזות מציאות שלילית עוד בטרם התרחשה.....לכן הם נוטים להלחיץ את עצמם ולעשות כל מיני פעולות שגורמות אולי להתרגשות בטוח הקרוב,אך לנזק אפשרי גדול."" זה בדיוק כמו לקחת סכין ולהעביר אותה על העור just for the kicks of it !?! לעומתך אני סבור שאנו נוהגים כך, כי כך פשוט למדנו מהחברה, ומהורינו.. כאשר השתמשו בפחד בשביל לשלוט עלינו... הפחד הזה אשר הביא עימו גם רגשות אשמה (להזכירך את מקצוע הפולניות

שכל אמא יהודיה מומחית בו - כמה אמהות פולניות צריך בשביל להחליף מנורה בתקרה? רק אחת, :"זה בסדר מותק, אל תחליף, אני אקרא בחושך עד שיצאו לי העיניים... " ) אז אם למדנו להתנהג כך, אנו יכולים ללמוד להתנהג אחרת. ""להישיר מבט לטוב ולרע,פירושו דווקא חיובי ולא ...האם לא שמענו כבר על בני אדם שהתמודדו עם זכייה כזאת באופן לא נכון,שהוביל לתוצאות שליליות ביותר?"" בדיוק. וזו הכוונה באינטליגנציה ריגשית, זו הכוונה בלהיות בעל הגישה הנכונה. זו הכוונה בללמוד להסתכל על הצד המלא של הכוס. ד"א כל סיטואציה הינה סיטואציה ללא טוב או רע. הטוב והרע אלו הם בעצם השיפוט שכל אדם עושה בראותו את אותה הסיטואציה! כל אחד יחליט לגבי כל סיטואציה אם היא טובה או רעה על בסיס כמה גורמים. כאשר אחד מהם גם יהיה תוצאות אותה הסיטואציה!!! על פי זה ויסלחו לי אנשים אם אני פוגע במישהו. אבל היו כאלה שאמרו שמזל שהייתה השואה. אחרת מדינת ישראל לא הייתה קמה. הם היו מעדיפים שיקרה אחרת ושהשואה לא תיקרה.. אבל הם רואים את הטוב שיצא מזה.. "מעז יצא מתוק" ( זה רק אם העז שחולבים חיה בארץ זבת חלב ודבש

) אמר לני רביץ ( ומומלץ לקרוא את סיפרו "אופטימיות ניצחית" ) יש לך לימון תעשה מזה לימונדה. אף על פי שאני אישית מעדיף לימונענע קפואה... ""ז)אל תדאג,ידידי הטוב,אני האדם האחרון עלי אדמות שקל לעבוד עליו בדוגמאות,...ואינני מאמין בכתות שלהם יש מנהיג ואינטרסים כלכליים ברורים.""

אני בהחלט לא דואג, כי אני מזהה בך את אותה הביקורתיות והפקפוק הבריאים שיש גם בי.. אני כמוך אוהב לחקור דברים לעומק, ולעיתים גם להציג את הדעה השניה בשביל לבדוק עד כמה בקיא האדם שמולו אני יושב ברזי תורתו שהוא בא למכור. דבר נוסף שאני עושה הוא, כאשר אדם אומר לי שהדרך שלו היא הדרך היחידה, ושכל הדרכים האחרות לא שוות מאומה, אני מתנתק באותו הרגע מאותו אדם, ומתעלם מכל מרכולתו. ""השאיפה של האדם למשמעות היא אישית וייחודית לו,לפי טעמי,....הבאה יהיה יותר טוב והרי הגאולה מובטחת רק למאמינים,אם לא בעולם הזה,אזי בעולם הבא."" השאלה היא, האם אותם האנשים יהיו מאושרים כאשר הם לא יהיו בכת, או כאשר הם יתרחקו מהמקדש ביפן או בנפאל, או כאשר לא יהיו להם יותר שיחות עם הפסיכולוג? האם אושרם תלוי בדברים הללו או לא.. אם כן, אז אני טוען כי לא אושר אמיתי הוא מה שיש בחלקם אלה כי שמחה ארוכה.... ""ח)אינני סבור שמעשיו של תומס אדיסון היו אובססיה,אלא אם כן כל דבר שאנו עושים כחלק מחיינו הוא אובססיה. .....,לפעמים מאותה נקודה,לפעמים מנקודה אחרת.אין אובססיה.זאת עבודה כמו כל העבודות."" כלומר אם נקרא ל´חיפוש אחר האושר האמיתי´ מדע - זה לא יחשב לאובססיה אלה כי אם לעבודה כמו כל העבודות. כלומר צורת ראיתנו את הדברים, והמסגרת שבה אנו שמים אותה הינה חשובה ביותר לעובדת התיחסותינו והרגשתינו כלפי אותם הדברים. (( מה גם שזו עובדה מוכחת מדעית.. )) ""ומו שאמר ידידנו "כל מי שיש לו את הלמה יוכל לסבול כל איך"אבל חייב להיות לו איזשהו למה לפני זה."" בוודאי. ולפי פרנקל, על כל אחד לבחור את הלמה שלו!!! וכל אחד יכול למצוא את הלמה שלו ע"י רציונליזציה או אינטלקטואליזציה... ""האדם לא פועל ולא נוסע על ריק.הוא זקוק לבנזין וככל שאיכות הבנזין טובה יותר המנוע הפנימי שלו פועל יותר טוב ולאורך יותר שנים."" נפלא, נהדר, כל כך נכון. ובגלל זה פרנקל כינה את מחלת הנפש של שנות ה2000 בשם "ריק קיומי" תחושת ריק זו היא אשר תובעת את כל הקורבנות אשר סובלים מדכאונות למיניהם.. גם אני חוויתי תחושת ריקנות זו, לא פעם ולא פעמיים.. אך למזלי.. למדתי להכיר אותה מלפני מועד ולמדתי לצאת ממנה. יש אנשים שלא למדו, או לא יודעים איך לצאת ממנה עדיין.. אך זה לא אומר שזה לא אפשרי... בוודאי שזה אפשרי. ""כמובן,אין זה אומר שאין האדם צריך לטפל במנוע לפי יכולתו.....יש כאלה שנתקעו באמצע שום מקום והמנוע התקלקל ואין הם מסוגלים למצוא חלפים חדשים."" או, ופה הדימוי הוא נהדר בכדי להציג את דרך מחשבתי.. אני סובר כי האדם אינו מנוע אשר יכול להתקלקל, אלה נהג אשר יכול ללמוד להדיח את מנועו לאבדון. ושהחברה דווקה לימדה אותנו לנהוג לא נכון. לא נכון בשכלנו, לא נכון בגופנו.. ( החברה המערבית) וכיום אנו מתחילים ללמוד את נפלאות הרפואה המונעת, ונפלאות רפואת הנפש המונעת גם כן. אך מפני שאנו הנהגים... אנו יכולים ללמוד לנהוג אחרת.. אנו יכולים ללמוד לנהוג לחייך.

""יחד עם זאת אני מסכים שלעולם אין לאבד תקווה.מישהו תמיד יוכל לעבור שם בסביבה ולהושיט עזרה,לא?"" בוודאי שכן!

""ט)אני חייב לציין ...תודה רבה לך על ההתייחסות והמאמץ שהשקעת בתשובותיך" תודה לך על המחמאות, הן בהחלט עושות את שלהן

, זה בכלל לא מאמץ אלה הנאה צרופה לקרוא את שאתה כותב, ולקרוא את שאני כותב, וללמוד משנינו.. אני בהחלט נהנה לקרוא את תגובותיך... ומעריך את ההשקעה, הסקרנות, הביקורתיות הבריאה שלך ומאמין שאכן תמיד מישהו עובר בסביבה..

שבוע נהדר רוח מדבר

 

[רוח מדבר]

חשוב לציין

כי כל מה שאני כותב בפורום הזה אינו יעוץ או הכוונה לדרך חיים זו או אחרת אלה שיתוף בחוויות שלי ובדרך החיים שלי. מיק. ברקל רוח מדבר

 

[אף אחד]

כל כך לא ../images/Emo7.gif

כל כך לא מרגיש את השמחה. כמו שכתבתי בהודעה הראשונה, טווח הרגשות שלי בשנים האחרונות נע בין רע לבסדר. אם הוא בכלל קיים. לפעמים בכלל קשה להרגיש (וכמו שארקדי דוכין שר, "העיקר זה להרגיש שוב"). השמחה כמעט ולא מוכרת לי. ואני יודע שזה אולי נשמע דרמטי, אבל זה המצב. הייתי בטיפול במשך שנתיים לפני שחזרתי לצבא. אבל מאז שחזרתי לצבא הטיפול נקטע. הבטחנו שננסה למצוא זמן להמשיך. שנמצא זמן להמשיך. אבל זה נגרר ונגרר עוד ועוד. ואני בינתיים מאבד את הכוח לעשות את הצעד הזה ולחזור לטיפול. ובינתיים הדיכאון והבדידות משתלטים. וקשה יותר ויותר להרגיש כי אין את מי לשתף. עם ההורים זה קשה מדי. אני מנסה ומנסה כבר הרבה זמן וזה עדיין לא הולך. החברים שלי... זה באמת דפוק - אנחנו מכירים כבר חמש שנים בערך. ועדיין לא יצא לנו לדבר באמת. כל פעם שאני מנסה לשתף בכאב שלי אני מרגיש שהם מבטלים את מה שאני מרגיש. הנה לדוגמא, לפני כמה שבועות ישבנו בבית קפה, ארבעתנו. זה היה בדיוק אחרי שהייתי מאושפז (אישפזו אותי בצבא אחרי שהייתי אצל הקבן). וסיפרתי להם שיש לי בעיה. זה היה כל כך קשה להוציא את המשפט הזה מהפה, אבל אמרתי בסוף. אמרתי להם שיש לי הפרעה. סיפרתי מה זה בערך. ומה הייתה התגובה? לא הייתה. עד היום אף אחד לא התעניין, לא שאל, לא אמר משהו. כלום. הבן אדם היחיד שאיתו הרגשתי, יצא מחיי, אפשר לומר, לפני כמעט שנה. עשרה חודשים, ליתר דיוק. לפני עשרה חודשים דיברתי איתה לאחרונה. ומאז הקשר ביננו נקטע. באשמתי. מאז אנחנו שולחים הודעות בטלפון מידי פעם. לא יותר מזה. אבל זה סיפור ארוך (שאשמח להוציא החוצה שוב...) אף אחד

 

[סהר-תמיכה]

אז כאן אנחנו מדברים על משהו אחר

כי יש לא להרגיש ויש להיות בדיכאון. וכשאתה בדיכאון, הרגש היחיד שאתה מרגיש הוא העצב הזה ועוד כמה דברים שבאים איתו ביחד, כמו ייאוש, חוסר תקווה ועוד. אני לא יודעת מה עשית לגבי זה, אבל לדיכאון יש תשובות. אחרי שתהיה לך שליטה בזה, אפשר יהיה לראות מחדש את חייך ולבחון אותם. אבל כל עוד הדיכאון שולט, הוא די צובע את כל החוויות שלך בצבע המיוחד שלו.

 

[אף אחד]

איך שולטים בזה?

ומהן התשובות?

 

[lance-knight]

יש הרבה דרכים

להתמודד עם דכאון. אחת מהן- אולי כדאי לשנות את צורת החשיבה שלך? קח לדוגמא את חברים שלך- גם לי יש חברים כאלה שלא ממש מתענינים במה שקורה לי. אז מה? יש להם ענינים יותר חשובים. מי אמר שהם חייבים לזכור מה שאמרתי להם פעם? ויכול להיות שהם לא אנשים רגישים במיוחד. בגלל לחשוב שכל העולם כזה? בגלל לחשוב שהכל אפור? כן, גם אני הייתי פעם חושב בצורה כזאת. גם אני לא זוכר אם היה לי מקרה בעבר בו הרגשתי שמחה אמיתית. עכשיו אני משתדל לשנות את הגישה. לפעמים זה מצליח, לפעמים- לא. טוב, זה המון עבודה. העיקר- לא לעצור, להמשיך הלאה.

ו

אם אמרתי משהו פוגע.

 

[נטע....]

חברים...

קראתי עכשיו את ההודעה שלך והחלק בה שנגע לליבי מאוד היה החלק שבו כתבת על החברים שלך, על כך שסיפרת להם את מה שעובר עליך ונתקלת בקיר. חומה אטומה. כמה שזה מוכר לי. גם לי קרה, כשהייתי בקשר עם חברה היא הרבה פעמים נהגה לבטל את הרגשות שלי. כשסיפרתי לה מה קורה איתי, היא כן הגיבה אבל התגובות שלה היו משהו כמו: אה, זה ממש שטויות. או: את לא צריכה להרגיש ככה. לא בדיוק המילים האלה, אבל משהו בסגנון. ואז מה הפלא שאני מאבדת את האמון בבני אדם ומפחדת לספר דברים? אחרי תגובות מהסוג הזה אני מרגישה שרק עשיתי צחוק מעצמי בכך שסיפרתי אז בשביל מה זה טוב... אבל צריך לזכור שיש גם אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים שיש להם את היכולת לחוש אמפתיה כלפי אנשים אחרים. ואת האנשים האלה רק צריך לדעת למצוא.

 

[loyodat]

תגובה... ../images/Emo39.gif

מהכרות עם סיטואציות דומות, חשוב לי לציין, שלפעמים חבר/ה ששומעת ממך את הדברים, יכול/ה לא לדעת איך להתמודד עם המידע הזה, לפעמים זה לא נובע מזלזול או אפטיות אלא פשוט חוסר ידע והבנה או אולי אפילו סתם מבוכה חבר/ה טוב/ה באמת לא יעזוב/תעזוב אותך, וימשיך/תמשיך להיות שם בשבילך, ואכן לא קל למצוא חברים כאלה... אבל תאמינו לי, עדיין יש כאלה... חשוב לזכור שלפעמים חברים פשוט לא יודעים מה להגיד לך או נבוכים, ולא תמיד זה סתם אטימות. אם חברים עדיין ממשיכים להיות חברים שלך גם אחרי שסיפרת להם מה עובר עליך ולא נרתעים, סימן שעדיין אכפת להם ממך, אפילו אם הם לא אומרים את זה במפורש, אחרת למה הם עדיין רוצים בחברתך?

 

[נטע....]

אולי זה נכון אבל...

לגבי אותה חברה שעליה סיפרתי, אני די משוכנעת שלא ממש אכפת לה ממני. כך למשל היא התקשרה אליי אחרי בערך חצי שנה (

) שלא שמעתי ממנה. בתקופה שבה אפשר לומר שהיינו בקשר, זה היה קשר חד-צדדי שבו בעיקר אני התקשרתי אליה ותמיד תמיד היו לה תירוצים לא להפגש איתי ופעמים רבות גם אחרי שכבר קבענו להפגש היא התקשרה וביטלה אחרי שפתאום היה לה משהו יותר חשוב לעשות. עכשיו, אחרי חצי שנה או יותר, כשהיא פתאום נזכרה בקיומי, היא מתקשרת אבל אני כבר מזמן הפסקתי לראות בה חברה. וכשהיא מתקשרת אני רק מחפשת דרכים להוריד אותה ממני כי באמת שאין לי כוח וסבלנות בשבילה. לדעתי היא גם לא ראויה לזה שיהיה לי. אבל אף פעם אני לא מוצאת את האומץ להגיד לה את זה בצורה גלויה.