למה מפריע?
היתה מישי שטיפלה בי בבית החולים (עו"סית...) במשך שנה ותוך כדי ה"חקירות" עליה התגלה לי שבעברה היא סבלה מדיכאון ואפילו פגעה בעצמה...
. יום אחד עשינו במחלקה "יום הפוך", ז"א שכל המטופלים היו "מטפלים" ליום אחד ולהיפך... היה לי טיפול באותו יום, נכנסתי לחדר הטיפולים ואמרתי למטפלת שלי שתשב "שם" (בכיסא 'שלי' כביכול). היא התיישבה ו..."טיפלתי" בה. שאלתי אותה ישר ולעניין (כמובן אחרי הקדמה שעשיתי לה...) אם היא פגעה בעצמה בעבר... היא השפילה מבט, שתקה למשך כמה דקות ארוכות (נתתי לה את הזמן שלו היא היתה זקוקה
) ואמרה; "כן", עם עצב נוראי בַּפָּנים...
. שאלתי אותה אם היא היתה בדיכאון וגם על זה היא השיבה בחיוב (בחיי, היא כמעט בכתה לי...). [מאמר מוסגר - אני אפ'פעם לא הייתי בדיכאון בשום שלב בחיי. חושבת שאין לי את הנטייה הזו...]. שאלתי אותה "למה" והיא אמרה שעל זה היא לא עונה... היא רק אמרה שזה לא מהסיבות שלי... ("טראומות" מיניות). אמרתי לה שאני מאוד מודה לה על השיתוף (הרי בנינו - היא לא היתה חייבת) ושלא אספר את זה לאפ'אחד (ז"א למטופלים אחרים שלה...). היא הודתה לי על זה ובכך סיימנו אני חושבת... * הרבה זמן לפני שהיא ענתה לי על התשובות האלו בחיוב ידעתי שהיא היתה פוגעת בעצמה (גם יש לה צלקת על היד שהיא היתה נוהגת להסתיר עם השעון...). זה לא הפריע לי... להיפך. הרגשתי שהיא
יכולה באמת להבין אותי... אז במקרה שלי זה לא הפריע
.