מציע לך לקרוא
בספרו של פרופ' שלמה סימונסון הכס הקדוש והיהודים את הפרק המוקדש לפולמוס וּויכוח, שבו הוא דן בספרות ה-Adversus Judaeos ("נגד היהודים") בעת העתיקה ובימי הביניים (עמ' 234 ואילך). נקודה מעניינת העולה מדבריו היא ריבוי הכתבים הנוצריים המתארים פולמוסים עם יהודים, ומיעוט כתבים יהודיים בנושא. המסקנה המתבקשת היא שבתקופות הקדומות הנצרות טרם התבססה, וראתה ביהדות מתחרה שווה-ערך שיש להדיחו ולתפוס את מקומו. הויכוחים כמעט ללא יוצא מן הכלל דנים ב'ברית הישנה' שבפסוקיה ניסו הנוצרים להאחז ולהצדיק את הנצרות כממשיכה היחידה והלגיטימית של היהדות. רק מאוחר יותר יתחילו להשתמש בהם, ויוסיפו גם את התלמוד, כדי להצדיק את העלילות אודות היהודים. כְּתבים יהודיים מהתקופה הקדומה לא שרדו, כי היהודים לא ייחסו חשיבות רבה לנוצרים, ומסיבה זאת גם אם היו כתבים יהודיים כאלה, איש לא טרח להעתיק אותם. כתפי פולמוס יהודיים שרדו רק משלהי ימי הביניים. עד לאלף הראשון עסקו הויכוחים הללו בפרשנות המקרא כדי להוכיח איזו דת היא הנכונה. המגמה הנוצרית היתה לגרום ליהודים להכיר בנצרות ולהמיר את דתם. למעשה שניהם התחרו על מעמד "היהדות האמיתית". מסוף האלף הראשון ואילך התחילו הפולמוסים להיות ויכוחי-האשמה נגד היהודים. הפולמוסים הקדומים ודאי שאין בהם מגמה של "חילון" כדבריך. המטרה הברורה היא מציאת הצדקה-עצמית לאמונה אחת, ונסיון להביא את הצד הנגדי להמרת דתו.
בספרו של פרופ' שלמה סימונסון הכס הקדוש והיהודים את הפרק המוקדש לפולמוס וּויכוח, שבו הוא דן בספרות ה-Adversus Judaeos ("נגד היהודים") בעת העתיקה ובימי הביניים (עמ' 234 ואילך). נקודה מעניינת העולה מדבריו היא ריבוי הכתבים הנוצריים המתארים פולמוסים עם יהודים, ומיעוט כתבים יהודיים בנושא. המסקנה המתבקשת היא שבתקופות הקדומות הנצרות טרם התבססה, וראתה ביהדות מתחרה שווה-ערך שיש להדיחו ולתפוס את מקומו. הויכוחים כמעט ללא יוצא מן הכלל דנים ב'ברית הישנה' שבפסוקיה ניסו הנוצרים להאחז ולהצדיק את הנצרות כממשיכה היחידה והלגיטימית של היהדות. רק מאוחר יותר יתחילו להשתמש בהם, ויוסיפו גם את התלמוד, כדי להצדיק את העלילות אודות היהודים. כְּתבים יהודיים מהתקופה הקדומה לא שרדו, כי היהודים לא ייחסו חשיבות רבה לנוצרים, ומסיבה זאת גם אם היו כתבים יהודיים כאלה, איש לא טרח להעתיק אותם. כתפי פולמוס יהודיים שרדו רק משלהי ימי הביניים. עד לאלף הראשון עסקו הויכוחים הללו בפרשנות המקרא כדי להוכיח איזו דת היא הנכונה. המגמה הנוצרית היתה לגרום ליהודים להכיר בנצרות ולהמיר את דתם. למעשה שניהם התחרו על מעמד "היהדות האמיתית". מסוף האלף הראשון ואילך התחילו הפולמוסים להיות ויכוחי-האשמה נגד היהודים. הפולמוסים הקדומים ודאי שאין בהם מגמה של "חילון" כדבריך. המטרה הברורה היא מציאת הצדקה-עצמית לאמונה אחת, ונסיון להביא את הצד הנגדי להמרת דתו.