זהירות חפירה
זאת באמת שאלה טובה...
זה אולי ישמע כמו תירוץ עלוב....אבל אני חושבת שזה בעיקר המשקל.
אני בעודף משקל לא קטן, אני לא חושבת שאני נראית טוב בכלל, ואני לגמרי יכולה להבין למה גברים לא מתחילים איתי.
תמיד הייתי ילדה שמנה, ובגיל ההתבגרות גם נראיתי באופן כללי די רע.
בגיל 12 שהתחילו להיווצר חברויות בכיתה אני ידעתי שאין לי סיכוי שמישהו יסתכל עליי בכלל.
בגיל 13 התחלתי את הדיאטה הראשונה, ירדתי קצת, נראיתי בסדר, אבל הביטחון אף פעם לא עלה.
מה שכן עלה חזרה זה המשקל. בסביבות גיל 15 התחילו לי הפרעות אכילה, שהולכות יד ביד עם דיכאונות. המשקל שלי מאז כמו יו-יו, עולה ויורד כל הזמן....
בתקופת התיכון הייתי הרבה יותר עסוקה בעצמי ובבעיות שלי עם עצמי מאשר בלמצוא זוגיות. כבר ידעתי שאני בפער מכולם אבל זה עדיין לא מאוד הטריד אותי, עדיין האמנתי שיום אחד אני ארזה ותהיה לי זוגיות.
בגיל 19 וחצי, כשהייתי בצבא, בשיא המשקל שלי, הכרתי את החבר הראשון (והאחרון) שלי. הייתי בלחץ היסטרי לפני הדייט הראשון איתו בגלל החוסר ניסיון שלי ובגלל המראה.
עד אז בחיים לא יצאתי לדייט, ובאופן כללי היה לי אפס נסיון. ממש כלום. אבל הכל הלך כמו שצריך ונהיינו חברים.
בשלב הזה בחיים באמת האמנתי שביום שיהיה לי חבר כל הבעיות שלי עם עצמי יפתרו. שאני אפסיק לשנוא את עצמי כל כך, שהביטחון קצת יעלה. חשבתי שאם אני ארגיש נאהבת ונחשקת מצד המין השני אני ארגיש ככה גם כלפי עצמי.
אבל הבועה הזאת לגמרי התפוצצה לי בפנים.
בהתחלה "קפצתי למים" איתו. הייתי כל כך בשוק מהנס הזה שקרה לי שלא עצרתי לשאול שאלות. הוא היה הנשיקה הראשונה שלי והניסיון המיני הראשון שלי. אבל ככל שהתקדמנו התחלתי להבין שיש לי בעיה.
לא נהנתי מהנשיקות איתו, מהמגע. בהתחלה חשבתי שזה פשוט בגלל שזה חדש ואני צריכה להתרגל,
אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שאני באמת בבעיה. לא הרגשתי נוח בתוך הגוף שלי, לא רציתי שיראה אותי בלי בגדים, לא רציתי שיגע בי. גם לא רציתי לגעת בו יותר מדיי. כל העניין הפיזי היה לי נורא נורא קשה.
גם מה שכן התנסנו בו מבחינה מינית(לא שכבנו) לא בא ממני, זה הוא שיזם וקצת לחץ(ואני לא מצטערת על זה היום, שמחה על כל "וי" שהצלחתי לסמן גם אם לא נהניתי מזה במיוחד)
ככה עברה חצי שנה......ובסוף סיימתי את זה. גם כי לא הייתה שם איזו אהבה גדולה אבל גם כי פשוט לא יכולתי להתמודד עם זה יותר.
כשהקשר הזה נגמר בעיקר הרגשתי הקלה, ובכלל לא יכולתי לחשוב על קשר חדש.
אבל הזמן עבר והבנתי שזה פשוט לא היה הניסיון הכי מוצלח, אבל אולי אני כן אוכל למצוא זוגיות שאהיה מאושרת בה.....אולי...
שנה שעברה ירדתי 20 קילו ולרגע קטן התחלתי להרגיש טיפ-טיפה יותר טוב עם עצמי.
התחלתי לצאת עם מישהו שהוא ידיד ילדות שלי וחיזר אחרי.
יצאנו חודשיים.....והפעם הבנתי שבאמת אני בבעיה. שוב כל הנשיקות והנגיעות היו לי קשות מדיי. פשוט לא נהניתי מזה.....ובסוף סיימתי גם את הקשר הזה.
לא הרבה זמן אחר כך החברה הכי טובה שלי נשארה בבית שלי לשמור לי על הכלבה ושתי החתולות ואני נסעתי לחופשה משפחתית לאילת.
היא נשארה אצלי עם חבר שלה, שאז היו ביחד חודש. היא ביקשה רשות לשכב איתו (זאת הייתה הפעם הראשונה שלהם) במיטה שלי, בחדר שלי....אמרתי לה במפורש לא.
בשלב הזה חוסר הניסיון שלי מבחינה זוגית ומינית כבר שיגע אותי לגמרי, זה כבר נהיה "אישיו". אבל היא שמה עליי זין ענק (סליחה על השפה) ועשתה את זה בכל מקרה.
זה שבר אותי ממש, עד היום אני לא לגמרי מצליחה לסלוח לה. אני יודעת שזה ילדותי......אבל פשוט קשה לי כל כך המחשבה שחברה שלי עשתה סקס על המיטה שלי ואפילו אני עדיין לא. זה אבסורד לדעתי, אני מרגישה כמו בדיחה.
אז זה ריסק אותי, והחלטתי לפנות לאותו בחור שיצאתי איתו חודשיים, שידעתי שעדיין רוצה אותי. וקצת ניצלתי אותו. התבכיינתי לו בכוונה על מה שקרה ואמרתי שאני רוצה לעשות על העניין הזה וי כבר....והוא התנדב.
אז באתי אליו.....וניסינו.....אבל הרסתי את ההזדמנות היחידה שהייתה לי. פשוט לא הצלחתי להשתחרר ולהרגע.....לא הצלחתי לאפשר את זה.
מאז עליתי חזרה 10 קילו, הביטחון העצמי בריצפה, אני שונאת כל חלק בגוף שלי. ומצד שני החוסר ניסיון משגע אותי, מטריף אותי.
אני מתה להיפטר מכותרת הבתולה. ותקועה באמצע בין זה שאני לא רוצה שמישהו יראה אותי, יגע בי....לבין זה שאני רוצה כל כך להרגיש נורמלית כבר.
ובכל מקרה זה לא שיש פה תור של מחזרים(שוב, אני נראית רע, אפשר להבין.....) אז זה גם לא ממש תלוי רק בי.
אז זהו, ככה הגעתי לגיל 22 בתולה ועם ניסיון של ילדה בת 14.
מתנצלת על החפירה....וכל הכבוד למי שהגיע עד פה....