סידור חדרים

[זהב טה ו ר]

חלוקת התגובות פה משקפת את החלוקה בפורום

כולנו שייכים במידה זו או אחרת למשפחה מורכבת, או בדרך לשם.
חלקנו מגיעים עם חבילה משלנו, עם ילדים בגילאים שונים, קטנטנים או מתבגרים וגם ילדים שכבר עזבו את הבית
חלקנו מגיעים למשפחה המורכבת ממקום אחר, אחרי שחיינו את רוב חיינו לבד, חפים מנישואים קודמים או חבילת ילדים.

לדעתי הרבה פעמים זה גם משקף את ההבדל בתגובות.
ובכל זאת, יש לנו מקום ללמוד אחת מהשניה (עם כל הכבוד לסולמות וחבלים ועזריה, שלצערי די נעלמו לאחרונה)
אלו מאיתנו שמגיעות כרווקות למשפחה המורכבת יכולות ללמוד מנסיונן של מי שכבר גידלה ילדים בהרכבים משפחתיים שונים
ואלו שמגיעות כבעלות נסיון יכולות להנות גם מנקודת המבט הרעננה שמספקות מי שחדשות לעניני המשפחה בכלל והמשפחה המורכבת בפרט.

בכל מקרה, מי שמגיע לפורום רק כדי לחפש חיזוק לדעתו, מפסיד בגדול!

 

[mother cat]

מסכימהמאד!

יש לכולנו המון מה ללמוד אחד מהשני, וזו בדיוק מטרת הפורום.

אגב אני מאמינה שגם מי שנכנס לפורום כדי לקבל חיזוקים כן "סופג" משהו מהתגובות השונות שהוא מקבל פה. לפחות כך אני מקווה....

 

[זהב טה ו ר]

הצבע האדום מחייב

 

[סולמותוחבלים]

עוד פוסט עצוב עצוב

קראתי הכל ולרוב נעצבתי ...
אף אחד לא באמת התייחס למצבם של הילדים במצב החדש הזה ולא מבחינת איכלוס אלא מבחינה רגשית...
בבית של אבא יש כרגע שני מבוגרים שמנהלים (אולי גם מנהיגים) את הבית. לשלושת הילדים הקיימים התפרק המעגל המשפחתי המקורי והם נעים כרגע בין שני מעגלים חצויים, אחד עם אמא ואחד עם אבא, כאשר אצל אבא בבית הם לא שייכים באופן מלא למעגל כי יש מעגל אינטימי מצומצם של שני המבוגרים, שאחד מהם אינו הורה ביולוגי שלהם.
לאבא עומד להיות ילד נוסף, שרק הוא יהיה שייך למעגל המצומצם ושייך לגמרי לשם כי אלו שני הוריו הביולוגיים.
זה האתגר האמיתי כאן ולא חלוקת החדרים !!!!

מעבר לכך, אם רוצים לעסוק בנושא כרשות אוכלוסין, אני מסכים עם מי שכתבה שאין הכרח שלכל ילד יהיה חדר משלו, בוודאי בגילאים שבהם מדובר. אבל יש לשים לב לבת ה- 12 שבסבירות גבוהה תיזדקק לפינה משלה, שלא מתאימה לחלוקה עם בן 10 ועם בת 3 ורבע. לגבי התינוק, סביר שיהיה יותר נוח בהתחלה שיהיה בחדר ההורים ולאחר מכן ייצא לשותפות חלקית עם מישהו מהקטנים.

החשוב מכל יהיה התהליך שבו תעשו את השינוי עם הילדים הקיימים. כניסת התינוק איתכם לחדר ללא הכנה עלולה להגביר את החשש שנובע מנושא המעגלים שציינתי מעלה.

היות ורוב האמירות מתייחסות לזכויות וצרכים פיזיים שמנחשים שיש לילדים ממליץ על פניה דחופה של שניכם לפסיכולוג/ית ילדים ונוער (דגש על שניהם כי 12 זה כבר נוער) כדי ללמוד על העולם הרגשי של הילדים במצב ובתהליך כזה ולאחר מכן לקבל החלטות.

 

[mother cat]

יש לי שאלה...

האם ניסיתם לדבר עם הילדים ולשאול לדעתם?
אני יודעת שלדבר עם הילדים זה לפעמים בעייתי... ושצריך כמובן לא להתחייב - זאת אומרת להבהיר שלא מתחייבים - לקבל את בקשותיהם. אבל אני הייתי מנסה לשאול את הילדים. לפחות את השניים הגדולים יותר, מה נוח להם יותר. יתכן שהנערה תגיד שהיא דווקא מעדיפה להיות עם אחיה בחדר ולא עם תינוק. או שאחד הילדים מאד יתלהב להיות עם התינוק. אני זוכרת את ילדיו של בעלי דנים באיזה חדר הבן שלי ישן כשהוא רק נולד - שניהם דווקא רצו אותו... בסופו של דבר עברנו לבית גדול ולכל ילד יש חדר משלו. הבן הגדול, שהיה אז בן 12, התלהב מאד מזה שהחדר של התינוק צמוד לשלו וטען שהוא ישמע אותו אם הוא יבכה בלילה ויוכל לגשת אליו. תתפלאו - זה גם קורה! עד היום לפעמים הוא מגיע לבן שלי בלילה לפני

סתם, הצעה ששוה לחשוב עליה. ובכל מקרה מה שלא תחליטו כדאי לדבר עם הילדים ולהסביר ולהכין אותם לזה - שלא יבואו יום אחד וימצאו חדרים מאורגנים אחרת...

 

[גוש הורמונים]

חשבנו על זה, כשזה יהיה רלוונטי כמובן שנשתף

אותם (בעניין העברת החדרים) ולא נחליט עבורם.
אני מסכימה איתך שזה לא נכון בכלל שיגיעו הביתה ופתאום יש שינוי סדרי עולם...
את זה עשינו כהפתעה כשסידרנו את הבית מחדש והכנו להם פינת משחקים ויצירה מסודרת, פינת טלויזיה נוספת והם מאוד נהנו ממנה, כשמדובר על משהו אינטימי כמו החדר שלהם, לי לפחות, זה מובן מאליו שהם צריכים להיות שותפים, חלקיים לפחות, להחלטה- תחת המגבלות הקיימות והצרכים של הבית כולו.

כרגע הם מאוד מתלהבים מלהכין איתי את החדר לתינוק, הם רוצים להשתתף בצביעת החדר, בקישוט הקירות, ומהכיוון שלהם בכלל לא עלה רצון להיות עם התינוק באותו חדר, בינתיים אלו דיונים ביני לבין בעלי...

אני רוצה שוב להדגיש- השאלה המקורית היתה ועודנה- האם כדאי לשים בנים בנות או גילאים דומים בחדרים, ובכל מקרה התכנון היה רק לכיוון גיל שנה של התינוק החדש ולא לפני- על זה יש הסכמה ביננו.
התחושה שלי היא שמראש נשפטתי לדין חובה, גם אם אני באמת מגיעה ממקום טוב ומרצון שיהיה טוב בבית לכולם.

 

[mother cat]

מעולה - הכי כיף שישתתפו בהכנת החדר!

זה יגרום להם להרגיש שותפים ויעזור לך שלא תעשי הכל לבד.... (אומרת הקונטרול פריק שהכינה את החדר של החתלתול לבד ולאחרונה גם את החדר של התינוקת...).

לשאלתך המקורית - בעיני זה מאד תלוי גיל ותלוי ילד ולכן אין נכון או לא נכון. יש רק נכון *לכם*. בגילאים צעירים יותר הייתי אומרת שבדרך כלל עדיף בני גילאים דומים ביחד ולא משנה המין. בגיל 12 אני מאמינה שהילדה כבר תעדיף לא להיות עם בנים בחדר. אבל זה נורא תוי בילדה עצמה... יתכן והיא מרגישה דווקא בטוחה יותר עם אחיה בחדר? לכן צריך לשאול את הנערה לדעתה...

אגב יש גם דרכים יצרתיות ליצור חללים פרטיים בתוך אותו החדר. לפני שעברנו לבית הנוכחי הילדים של בעלי חלקו חדר (בית קטן ובו חדר ילדים אחד בלבד. הבן שלי היה אתנו בחדר מרגע שנולד עד שעברנו לבית הזה) - אז בשלב כלשהו הפרדנו את החדר לשני "חדרונים" על ידי שתי ספריות גדולות שהוו מחיצה באמצע שלו. אפשר גם משהו פשוט יותר כמו מחיצה יפנית - שניתן לקפל לצד ביום, אבל לפתוח בלילה כדי שלנערה תהיה פרטיות להחליף בגדים ולישון בלי שאחיה יציץ לה... או ווטאבר. תחשבו גם לכוון הזה, כמובן בתלות בתקציב וגודל החדר.

 

[גוש הורמונים]

אני מודה שאני איתך בפריק קונטרול בעניין הזה,

בא לי לבד לבד לבד לבד...
אבל הם ביקשו להשתתף, לא אגיד להם לא

 

[mother cat]

כל-כך מזדהה איתך ב"בא לי לבד"...

היה לי כל-כך קשה להסביר לבעלי שבשבילו הבן שלי היה ילד שלישי, ולילדים שלו עוד אח, אבל בשבילי הוא הראשון, עם כל המשתמע מכך... רציתי לבחור הכל לבד, לעשות הכל לבד... הילדים אפילו לא ידעו עש שנולד שזה בן... וסרבתי בתוקף לתת להם להציע שמות....
גם הפעם עם הילדה עשיתי המון לבד, אבל הם נחשו שזו בת כשראו את עיצוב החדר (לא שהוא וורוד, כן? אבל רואים שהוא לבת...).

אבל תשמעי - האושר בפנים של הילדה כשהחתלתול היה בן 3 חדשים ויצא במקרה שהבת של בעלי נתקעה בלי משהו לעשות באיזה יום חופש ובאה איתי לאיזה חנות בדרום תל-אביב לקנות לו בגדים ונתתי לה לבחור... אוי, איזה הארה זו היתה בשבילי! כל פעם שהוא לבש בגד שהיא בחרה אחרי זה היא השוויצה בזה, והיתה כל-כך מרוצה.... אז תנסי לשחרר קצת - זה יעשה להם רק טוב (ואני יודעת כמה זה קשה!). היום יש בינהם מערכת יחסים כזו מדהימה שמי שרואה מבחוץ לה היה חושב שהם לא אחים ב-100%....

 

[גוש הורמונים]

דווקא בגלל שהשיתוף לדעתי יקרב אותם יותר,

אני מתעלה על עצמי.
כמו שכתבת- בשבילו זה הרביעי, בשבילי זה הראשון.
אבל הו כמה יתרונות יש בסיטואציה הזו...

 

[mother cat]

תחשבי על זה ככה - הוא כבר יודע לחתל

לעשות אמבטיה לתינוק, להחזיק אותו כשיש גזים.... יש לזה הרבה יתרונות על פני גבר צעיר שמפחד פחד מוות מלגעת בתינוק... יש לי חברה לעבודה שסיפרה לי שבעלה במשך 3 חדשים סרב להחליף חיתול כי הוא "פחד לגעת לה באנסטלציה"

. תודה לאל בעלי כבר עשה הכל - וחוץ מלהניק הוא שותף מלא בגידול שני הילדים המשותפים שלנו, נהרגע הראשון.

אבל כן, היה לו מאד קשה להבין מה זה אומר בשבילי "ראשון"....

 

[זהב טה ו ר]

לא, אבל שימי לב מה כתבתי

יש חלוקה די ברורה בתגובות בין אלו מאיתנו שהצטרפו כרווקות למשפחה המורכבת, לבין אלו מאיתנו שהגיעו עם ילדים משלהן.
מה שמשותף לכולנו הוא שכולנו (טוב, מרביתנו) כבר ילדנו ילד ראשון, ולפעמים גם ילד שני, כך שכל אחת מזדהה עם השאלה שלך מהמקום שלה.