בעיה בשרירים
הם פועלים לאט. יש מוטוריקה גרסה שמתבטאת בעיוותים של כל הגוף עד שיתוק ויש מוטוריקה קלה שלא מתבטאת בכלום, פשוט בקושי בעשיית תנועות מסוימות, החזרת דברים כבדים ואיטיות. שזה אומר שאני לא מסתדרת עם נשק בכלל. אני יכולה ללכת הליכה מהירה, ריצה של כמה שניות בלבד. פזצטות לא באות בחשבון את כל אלה עשיתי בגדנ"ע כי אני לא אוהבת להתבכיין ולהתפנק ואת הסבל שמרתי בפנים אבל ביום השלישי בגלל שלא נחתי לרגע כי רציתי לעשות רושם טוב על המפקדת התעלפתי ולקחו אותי לבית חולים. הדבר שעשה לי טוב זה לשמוע את תחילת השיחה של המחנכת שלי עם המפקדת. המחנכת שלי: "היא אף פעם לא מתלוננת, ואני רואה איך היא מתנשפת בטיולים (בגלל המוטוריקה הקרסול השמאלית שלי נוטה קצת שמאלה אם אני רצה הרבה בירידות ועליות וזה כואב לפעמים) לפעמים אני מחכה כבר שהיא תתלונן
" המפקדת: "את צריכה לראות מה קורה פה, ילדים בוכים לי שכואב להם הגרון, אני לא מבינה, ככה הם יעשו למפקדים בצבא? אני ראיתי שהיא סובלת אבל לא אמרתי כלום כי ראיתי שהיא לא מסכימה לנוח, דווקא הצעתי לה כמה פעמים לשבת קצת בחדר. חן תהיה חיילת למופת" אשכרה ירדו לי דמעות של שמחה מהעיניים.