סיפורים ממשאלת לילה-התחרות!

B

Blade Of Fire

New member
סיפורים ממשאלת לילה-התחרות!../images/Emo63.gif

(מנהלים, בבקשה לנעוץ....) היום יום שישי, אני יודע, אבל כבר לא שלחו לי יצירות חדשות במשך שבוע וביום ראשון אני לא בבית כך שהיום יפורסמו היצירות שלכם! איך מתבצע כל העניין? בתגובות להודעה זו תפורסם כל יצירה בהודעה נפרדת כאשר הכותב מופיע בכותרת ההודעה, לאחר מכן, בתוכן, מאיזה שיר הוא הושפע, שם היצירה ותוכן היצירה. ואיפה אתם נכנסים? אתם מתבקשים לקרוא את *כל* היצירות שפורסמו ולאחר לכן להצביע ב
ליצירה שאהבתם. התוכן יכול להכיל כמה אתם אוהבים את הכותב, את השיר, את היצירה או שאתם סתם רוצים לעשות לתומאס ילד קטן וסוטה. שימו לב! כל אחד יכול להצביע רק פעמיים. וכן, כותבים, גם אתם יכולים להצביע. לא, אתם לא יכולים להצביע ליצירה שלכם. אז רגע, מה זוכים? אהמ... טוב... תראו.. תקשיבו... אין לי מושג, לכן היחידים שיכולים להגיב להודעה הראשית הם המנהלים שיסגרו על פרס כלשהו (אדום? פרס כלשהו מתפוז? טיגלון? תהילת עולם? עד קצה הדימיון.....) התנהלות: -לא להציף את השירשור בהודעות לא קשורות! -אם יש שאלות כלשהן (עד כמה אתם יכולים להיות מטומטמים?!) אז אפשר לשרשר להודעה הראשית. -אין להצביע יותר מפעמיים! מי שמצביע ליותר משתי יצירות הקול שלו ייפסל. -שההצבעות יכילו רק
ולא מיליון כאלו ולא פרצופים או אייקונים למיניהם. בהצלחה לכולם (ובעיקר לי
).
 
B

Blade Of Fire

New member
עלומה

gethsemane ...יש במקום הזה מין קסם עתיק ובראשיתי ובעיקר פחד: עצים גבוהים וריק חשוך וקריר ביניהם שמרמז על דברים שהיו ואינם. ויש ברוח הקרירה אפרוריות ששרה על כל הדברים ששמעה בנושבה בין אותם העצים; ופרח קטן שפורח למרגלותם ושיחים בהם טבועים חותמם של אנשים אחרים. ובין כל הקסם הנושן הזה יש יופי; כי זמרת הרוח מקסימה ועדינה והעצים אדירים וגאים והפרח עקשן ויפהפה. אך משב הרוח מביא איתו גם כאב לגן: ובקסמו יש רק אמת אחת אותה לעולם לא נדע, כי איננו מבינים את שפתה של הרוח ואת הסתודדות הענפים. העצים זוכרים. ובין כל אותו יופי קסום יש סבל אינסופי שהגן זוכר; הוא זוכר. הוא זוכר טעמן של בגידות עתיקות ואהבות נושנות. הוא זוכר צחוק ושמחה ורגשות וריח הרוח שנושבת בין הכתלים. והוא ידע כאב וכוח וצער והוא צפה בעולם שנעלם ובעולם חדש שצעד פנימה; והוא ראה את יופיה. כי באווירתו האפלה של הגן יש יופי בין האפור. שכן בעיניה היא יצרה גן עדן ובחיוכה הביאה שמש ואור לגן. ואלו שידעוה לעולם לא ישכחוה; אך היא תפוג באפלת הגן, בצל עצים גבוהים וקול צלילי עוגב. הפעמונים לא יצלצלו והכינורות לא ינגנו שיר אבל על היופי שהיה ונעלם ודעך לקול התפילות והרוח. אך העננים יבכו עליה והרוח תצווח מגעגועים ועלים יבשים יעופו למרגלות כתלי אבן עתיקים. ובאוויר תהיה דממה, שכן גם העצים, כמו האדם, אינם ירוקי עד, והחורף יגיע וינציח ורק אותם בודדים מביניהם יעמדו בעקשנותם הירוקה ולנצח יזכרו חלום על מלאך ובכי של חיים שלמים על פרחים שנובלים ורוח שנדמה וריח של אהבה עתיקה העולה ונישא מבין הכתלים ומבין הגזעים הערומים. שכן מחזה עיניים נצחי יותר מכל מעשה אהבה: העצים זוכרים. הם זוכרים מגעה של יד אוהבת ואמון שקורס, וילדה שנבגדת ועולם שמת.
 
B

Blade Of Fire

New member
ענבר (הקטנה)

Kinslayer (בעיקר) שלום ולא להתראות אהובי דבר ראשון, אני הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני מצטערת. אני יודעת, אמרת לי שזה לא אשמתי, שדווקא אני- מבין כולם- הייתי הכי בסדר. אמרת לי שאתה יודע עד כמה אהבתי אותך. בניגוד לאחרים. ואני בכל זאת חושבת שזאת דווקא כן אשמתי. הייתי צריכה לראות מה עובר עליך, להרגיש את הכאב. לא ראיתי. לא הרגשתי. הייתי צריכה לדעת, להבין שאתה לא בסדר. לא כמו שהיית פעם. ילד קטן וחמוד, מחייך תמיד, שמח. אפילו בזמנים קשים, כשעברנו בין דירות ובין ערים, כשהיה לך קשה עם החיים במקום אחר. אפילו אז- תמיד התגברת על זה בסוף. תמיד חזרת לחייך. ויום אחד, כמעט בלי ששמתי לב, הפסקת לחייך. חשבתי לעצמי שאתה אולי מתבגר, נאבק עם השינוי שבך, כמו שכולנו נאבקנו פעם. אולי קשה לך במקום החדש, אולי נמאס לך מהריבים עם אחיך הגדול. מעולם לא חשבתי, לא יכולתי להעלות בדעתי שהמצב היה הרבה יותר גרוע. איך יכולתי להעלות בדעתי שילדי הקטן משתנה כליל לנגד עיני. הופך אפל יותר, עצוב יותר, סגור יותר. הופך כועס יותר. כל כך הרבה כעס היה בך. לא עלי, אני יודעת. אמרת לי, קצת לפני הסוף. אבל אני בכל זאת מרגישה אשמה. הייתי יכולה לראות, אמהות תמיד יודעות כשמשהו קורה. אבל לא ראיתי. לא ידעתי. הייתי צריכה להרגיש, להבין שמשהו לא בסדר. אני עד היום תוהה מה עשיתי לא נכון. אבל זה לא משנה. הכעס שבך רק גבר. אתה והוא, שניכם, כעסתם. האקדח קרא לכם. הטרף, התמים, בכה לכם. ומת. ואיתו מתה התמימות שבכם. זה נכון, כעסתם בצדק, באמת היו לכם סיבות לכאוב. היו לכם סיבות להרגיש שלפעמים אתם לא אהובים על כולם, לפעמים אפילו שנאו אתכם. לפעמים התייחסו אליכם בצורה נוראית. לפעמים הרגשתם, ובצדק, כאילו אין לכם שם. אין אף אדם שהיה מתייחס אליכם, נותן לכם להרגיש כמו בין שווים, כמו בין בני אדם. במשחק האכזרי הזה, המשחק של הילדים, אתם כנראה הפסדתם. וזה פגע בכם. זה פצע אתכם, והפצע היה כה עמוק. ויש פצעים שלעולם לא מחלימים. יש דמעות שלעולם לא יבשות, דמעות על הרוע שבאדם. ואתם הייתם פצועים. ודיממתם. ובכיתם. לא יכולתם להבין יותר. לא יכולתם לסלוח. לא נותרו בכם לא אמת ולא הגיון. נותר בכם רק כאב, כאב שמבקש רחמים. נותרה בכם תשוקה לא מוסברת לתהילה, תהילה שתושג בכל מחיר- גם במחיר של דם. זה המחיר ששילמתם על הניצחון במשחק הקטלני הזה. ואז, רק נותר בכם הכעס. אבל לא יכולתי לדמיין עד כמה הכעס הזה, שהיה בכם, היה עמוק. איך כעס, גם כעס גדול, יכול להפוך בחור מקסים כמוך לצל של עצמו? צל חיוור, כואב, של האדם הנפלא שהיית פעם? איך הכעס שהיה בך גרם לעינייך, עיניים שהיו לי גן עדן, לבהות בעולם במבט סתום? מבט עיוור? איך כעס, אפילו כעס נורא, יכול לגרום לילד מתוק כמוך לבנות רובה, לבנות פצצה, להרוג אנשים? אנשים חפים מפשע, אנשים שלא עשו לך דבר? ואיך תחושת האשמה, שהייתה בך עוד לפני המעשה עצמו, יכלה לגרום לך להרגיש נורא כל כך. איך תחושת האשמה, למרות שלא היית מודע לה, למרות שחשבת שאתה לא מצטער, גרמה לך לעשות דבר נורא כל כך. איך הכאב, עליך, עליהם, גרם לך להרוג את עצמך. אתה צריך לדעת, שלא משנה מה עשית, אני תמיד אוהב אותך. אני תמיד אזכור אותך בתור הילד המתוק שהיית, האדם המדהים שהיית. אני תמיד אזכור אותך. תמיד. זאת הקללה של אמהות.
 
D

dralan

New member
/tapuzforum/images/emo45.gif

יו אני זוכר את זה... אהבתי אז ואני ממש אוהב גם עכשיו!
 
L

lacrimosa girl

New member
../images/Emo45.gif

כבר אמרתי לך את דעתי- זה מקסים. וזה מעביר מעולה את מה שניסית להעביר, אם כי זה סובייקטיבי לגמרי.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה