סיפורים ממשאלת לילה-התחרות!

[mary06]

../images/Emo45.gif

 

[Blade Of Fire]

עידן (כן כן... אני)

elvenpath דרך האלפים זה היה לילה שקט מאוד כאשר רכבתי על המטאטא. היא ניצבה מולי, עירומה, מכשפת הלילה. "בוא איתי" אמרה בקולה הרך, יופיה היה בוהק כירח המאיר את הלילות החשוכים ביותר. גופה היה היפה ביותר שנברא איי פעם, נראה כאילו נוצר ע"י רב אמן, שיערה הארוך והאדום הדגיש את עיניה הירוקות. קולה פיתה אותי ללכת אחריה. "לאן אנחנו הולכים?" שאלתיה, אך התשובה לא הייתה הכרחית, הייתי צריך ללכת אחריה. "אתה עוד תראה" היא קישטה את פניה היפים בחיוך דק, מפתה. עליתי על המטאטא שלה, אחזתי במותניה הרכים והחלקים, ובעיות עולמי נמחקו מיד. המראנו לרקיע לאחר מילת לחש, נוסקים על רקע הירח המלא. ניסיתי לדובבה כל הדרך, לשאול לאן אנחנו עפים, אך לא זה היה ענייני, רציתי לשמוע את קולה. אך היא בשלה-שותקת, רק מביטה לאחור מידי פעם, תולה בי את עיניה הירוקות. עברנו מעל עצים ונהרות, נוף פראי שיד אדם מעולם נגעה ולא תגע בו, אורו היחיד של אותו טבע פראי ומיוחד היה רק הירח המלא. הירח שלה. הירח שהיא כישפה שייראה גדול יותר, שיאיר את דרכה. לבסוף נחתנו, מולי ראיתי דרך מרוצפת באבנים בוהקות. לבנים צהובות? מולי ניצב גמד. איפה היפיפיה? "היא נעלמה" אמר הגמד בקולו הדק, כאילו קרא את מחשבותיו. "איך...?" שאלתי אותו. "היא מכשפה, אתה חושב שהיא תחכה לך?" שמרתי על שקט, "אתה יכול לשמור על הסאונה שלי?" "מה?" הייתי מבולבל. סאונה? מה הוא רוצה? "הסאונה שלי. היא בקצה הדרך הזאת" הוא הצביע על דרך ה.. לבנים הצהובות, "הסאונה שלי נמצאת בסוף הדרך הזאת, בעיר האלפים. אתה תוכל לשמור עליה חמה?" הייתי מהוסס, והוא ראה זאת. "גם מכשפת הלילה שם" הוא ניסה לשכנע, "הכעת תלך? אינני משקר! אני נשבע בירח, אינני משקר!" "אני חושב שכן" הייתי מבולבל מידי. קודם מכשפה, ואז גמד עם סאונה, ועכשיו אלפים? היכן אני, ארץ לעולם-לא? מלווה במראות משונים, הלכתי בדרך. העצים ירוקי העד מלווים אותי בדרכי, מטילים את הצל הנותר מאור הירח על הדרך, מציירים עליה באור מוזר. המראה הראשון היה של זוג אוהבים. היא-יפיפיה, אך הוא-שד מהגהנום, צבוע באדום דם. הם אחזו ידיים, שלחו בי מבטים בעיניים אשר לא הצלחתי לראות. מאחורי העיקול הבא ראיתי אביר זהוב על סוס לבן. הוא היה מוקף באור, כוכב יחיד מאיר עליו אור בוהק יותר מן הירח, בוהק יותר מן השמש. הוא ניצב לו במעגל האור, חרבו שלופה אל על, מגנו נח על סוסו. הוא הרים יד עטוית כפפה והרים את מכסה קסדתו. פרצוף מוכר. האם זה אני? מבט נוסף בעיניים שהיו עיני שלי. האם אני רואה את עצמי או את האביר? הוא הוריד חזרה את המכסה, דוהר משם. המשכתי ללכת. שירה מתנגנת באוזניי, שירה צלולה, שירה יפה, מפתה. מה היא שירה זאת? איזו שפה יפיפיה. מעבר לעצים ראיתי אור לא טבעי, כאילו נפוץ מתוך כדור אור. והוא ניצב שם, קוסם בגלימה שחורה, מטה בידו. הוא לא אמר דבר. מי זה הקוסם? הוא הושיט ידו להמשך הדרך. "המשך בדרכך, זר" אמר הקוסם בקולו הסדוק. רציתי להשאר, ללמוד את קסמיו, לגלות מי הוא. אך הוראתו פעלה עלי כבמטה קסמים, נתמכת בשירת הפעמונים, והמשכתי בדרכי בלית ברירה. לבסוף הגעתי לעיר האלפים. המקום היה מואר באורן של אלפי גחליליות, הטבע שוטף אותו, השימחה מכסה אותו, קול שירת האלפים הקסומה וההרמונית מילא כל פינה בעיר. הגעתי למעוז חפצי. אחד מהם התקרב אלי, הקסם מלווה את מהלכו, חיוך רחב פרוש מאוזן מחודדת אחת לשניה. "ברוך השב" אמר בקולו הרך. "השלום לך, מלך-דוב" אמרתי. ידעתי את שמו, הייתי פה פעם! "זר!" שמעתי עוד קול מוכר. "גלימה-כחולה!" היה זה הקוסם מהדרך, הרופא של העיר! "האם תוכלו לעזור לי? אני מחפש את הסאונה ואת מכשפת הירח" "כמובן, זר" אמר גלימה-כחולה, "המשך בדרך המרוצפת, היא תוביל אותך לקרחת יער באמצעה יש מעגל עצים בודד, שם היא נמצאת, אך אינני יודע אם שם הסאונה נמצאת" "תודה לך" אמרתי ובן רגע העיר, הרופא והמלך נעלמו. והייתי שוב בדרך המרוצפת. כעבור זמן קצר הגעתי לקרחת היער. שם הדרך נגמרה, אבל ממלכה שונה נגלתה לעיני. אלפים לא היו שם, אבל יצורי האגדות היו כאן. בכל מקום עופפו פיות ושדונים וגמדים וטרולים מילאו את קרחת היער. הם נראו כאילו הם רוקדים לצלילי השקט בלבד. והנה,שם, באמצע קרחת היער היא ניצבה, בתוך מעגל העצים, הסאונה, מעלה עשן שהיתמר אל על, ללילה השחור. עברתי בין יצורי האגדות, מפלס דרכי למעגל העצים, לסאונה. פתחתי את הדלת, ושם היא ניצבה. היופי שלעולם אזכור, החיוך שימלא את ליבי, העיניים שייגרמו לי לחלום בהקיץ. "הגעת ליעדך" אמרה מכשפת הירח. מה זה הקול הזה? אני ממצמץ בעיניים עטופות קורי שינה, חוזר לחיי הרגילים. שירת האלפים הוחלפה בזמזומו של השעון שהחליט בתוקף תפקידו כשעון להכריז על תחילת יום נוסף בעיר מחניקה ועמוסה באנשים. ארץ האגדות נעלמה לה, כבעבר. האם אשוב לראותה?

 

[dralan]

/tapuzforum/images/emo45.gif

ממש ממש אהבתי. עידן אתה גאון /tapuzforum/images/emo47.gif P:

 

[Itay Simons]

../images/Emo45.gif

 

[blacknwhite]

../images/Emo45.gif

 

[LadySilkworm]

../images/Emo45.gif

 

[Shusho]

../images/Emo45.gif

 

[BrowN EyeD GirL1]

../images/Emo45.gif

 

[Blade Of Fire]

דנה

swanheart כל האנשים האלו.חיוורי פנים, עיני זכוכית וגוף מפלסטיק. כל האנשים האלו, בובות הפורצלן. תמיד רציתי להיות אחת מהם. חשקתי בהם ובאותו הזמן ייחלתי לנפילתם. תמיד צפיתי בהם מהצד בהערצה, רציתי כ"כ להשתייך אליהם, להיות אחת מהם. אחת מהאנשים האלו, שלא משנה מה יעשו, הכל יצליח להם. שלא משנה לאן ילכו, תמיד יתאהבו בהם. תמיד ירצו אותם. באשר אליי, אף פעם לא השתייכתי לחבורה זו או אחרת. תמיד בודדה, בנפש ובלב. גם כאשר היו אנשים סביבי, עדיין הרגשתי את הבדידות יותר מתמיד. הברווזון המכוער, ככה תמיד הרגשתי. הולכת אנה ואנה ולא מוצאת את מקומי. לעולם לא מצאתי מקום שבו ארגיש שייכת, שבו, סוף סוף, לא אצטרך לקוות שאהיה יפה כמו בובות הפורצלן הללו. אני לא רוצה להיות ברבור יפה תואר. ממש לא. זוהי לא מטרתי בחיים. כי מה שווה היופה החיצוני, כאשר אתה מרגיש כ"כ אבוד מבפנים? לי חשובה לעומת זאת, האהבה. כאשר מישהו יתאהב בי, לא ישנה לו איך אני נראית מבחינה חיצונית, אבל הוא יגרום לי להרגיש יפה, גם כאשר כל העולם יחשוב אחרת. אבל אז, לא יהיה לי משנה מה חושב העולם. אבל, בעולם שלי, האבה היא למשוררים, האהבה היא רק על הנייר ולא באמת קיימת. אני כבר לא יודעת אם להאמין בה או לא. לעולם לא אתאהב, ולעולם לא יתאהבו בי, אצלי לא יהיה סיפור אהבה כמו רומאו ויוליה. אהבת אמת. האהבה היא אמונה גוועת בליבי. באגם מקריסטל מחכה לו האומלל, בבוקר של מחר עוד נשמה בודדה תצא לעולם...

 

[Liquid Dreams]

../images/Emo45.gif

 

[TheImpactBoy]

../images/Emo45.gif

מדהים

 

[פונצית גירל האמיתית]

../images/Emo45.gif

 

[lacrimosa girl]

../images/Emo45.gif

זה ממש גרם לי לבכות. אני אוהבת אותך.

 

[Lily SonataArctica]

../images/Emo45.gif

 

[mary06]

../images/Emo45.gif

 

[Girl In The Box]

../images/Emo45.gif

 

[Blade Of Fire]

תום

(יהיה נחמד אם תשתף אותנו על מה זה מבוסס

) הנצר האחרון אי שם בממלכה אבודה, הנסיכה ,יפה עטופה בגלימת המסע, בתוך טירה ענקית ביער אפל, ערפדים,שדים,זאבים משוטטים בין העצים עוד לחש היא אומרת בשקט עוד קללה היא מטילה. היא הניסכה השחורה לבושה בשמלה לבנה אוחזת בידה את מקל הניצחון שלה. והנה בא נסיך האופל מחזיק בידה מטליים בשבילי היער בין העצים,והשדים בן הערפדים והזאבים. הנצר האחרון נמצא אי שם בממלכה אבודה

 

[Blade Of Fire]

טל

Beauty Of The Beast+Dead Boy's Poem (ואנחנו מתנצלים מראש על האנגלית

) In this deep blue ocean, my tragedy of loss. In this ocean of doom, I lost myself. Next to the heaven gates my words of farewell. Chains of never-ending sorrow, tears of innocence that faded away Story of agony that stroke my mind poem that I wrote with blood. A tale of infinite dreaming about days of freedom. A legend of immortal creatures, of ghosts that haunt my mind: All leaves have fallen A new beginning for my life. Happiness and joy. Sun now is hiding behind the gray clouds Waves in the oceans, snow on the mountains. Left alone without worry Lies for the child Death for the soul. Eyes become clouds Dropping rain from hell. Insanity that follows Child's dreams, child's hopes. Insanity that makes everything to fear. People that surround the painful soul Like in coma, helpless world Love is not exist When you don’t love yourself My wounds cannot be healed But the pain passed by All of this is my poem My passion for music End of the sad story Will be if it all come back to me But now the fear is still surrounding me

 

[Amir Noy]

../images/Emo45.gif

הולי טל

 

[Itay Simons]

בקשר לפרס

אני בימים הקרובים אנסה לברר עם המנא"שית מה ניתן לעשות

וכמובן, תודה לך