סיפורי הלידה שלנו

[רותי ע]

סיפורי הלידה שלנו

מה דעתכן לרכז את כל הסיפורים שלנו, טובים ורעים יחד? זה מאוד חשוב לדעתי לא בשביל שנזדעזע או לספק את הסקרנות אלא בשביל שנוכל אולי ללמוד משהו מהנסיון של האחרות (רע או טוב). כדי שנוכל אולי להסיק מסקנה לא רק איפה כדאי ומאיפה להתרחק אלא גם מה לדרוש ואיך לעמוד על זכויותינו כנשים בריאות שהולכות לעבור את החוויה היפה של החיים ולא כחולות או חפצים.. נראה לכן?

 

[נ ו ע ם]

גם אני יכול?!

השתתפתי בשתיים... נועם.

 

[רותי ע]

בטח שכן ../images/Emo45.gif

 

[חגיתושתוש]

רותי, בדיוק סיימתי לכתוב

את הסיפור שלי בדיון שהיה בנושא, איך אני משרשרת אותו לפה?

קבילתי את המסר שלך ואני אתחיל לברר...

 

[רותי ע]

תפתחי כאן הודעה חדשה ותעתיקי

את תוכן ההודעה משם להודעה החדשה כאן.

תודה

 

[חגיתושתוש]

הלידה של אריאלי

בעלי ואני הגענו לבית חולים אחרי שהתעקשתי לגמור לראות את הסרט שהתחלנו לראות (בכל זאת, פעם אחרונה לראות סרט בתור זוג צעיר...) ואחרי שנמאס לי שהצירים לא נהיים סדורים. הגענו לבית חולים והאחות שקיבלה אותי הודיעה לי (בחיוך) שלא יכול להיות שאני בלידה פעילה כי אני מחייכת יותר מידי - מה לעשות, כזאת אני - אבל היא חייבת לבדוק אותי, והתברר שאני בלידה פעילה ומתאשפזים. מהרגע שהגעתי הודעתי לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע שאני רוצה אפידורל, ובאמת ברגע שהיה אפשר קבילתי אפידורל, שלחתי את בעלי מהחדר והלכתי לישון על הלידה. היה שם צוות חייכן וסימפטי, הבעיה היתה שילדתי בשעה 23:15 בדיוק בתחילת משמרת חדשה והמיילדת היתה מישהי חדשה. בקיצור, הלידה עברה בשלום (הרגשתי את הצירים כי זה כבר היה סוף האפידורל) הסכימו לתת לי את הילדה אחרי שבדקו שהיא בסדר. הסיבוך היחידי הלידה - השיליה לא יצאה, במצב כזה לוקחים לחדר ניתוח ושם אני לא יודעת מה עושים, כי נתנו לי עוד מנת אפידורל ונרדמתי. כשהתעוררתי הייתי עם שיליה בחוץ ותפורה. המחלקה לא מי יודע מה, אבל ביקשתי בפירוש שאני רוצה להניק, וכל פעם שהילדה בכתה קראו לי, לא תקעו לה שום דבר בפה, ולא יצא לי לראות שם ילדים מלוכלים, צועקים - זה כן. אז זהו - סיפור קטן וחיובי על לידה של ילדה מדהימה

 

[נ ו ע ם]

מוקדש לבתי....

זה כנראה היה הלילה האחרון שלנו בבית לבד! 11:30 בלילה והאשה מעירה: "נועם! הנה זה בא..." ----------------------- נסענו לבית החולים לילה קריר ונעים אומנם הינו בתחילת ינואר אבל עדיין לא היה כל כך קר! ההכנה ללידה בהחלט היתה במקומה! לא התבלבלנו לא אבדנו עשתונות וידענו בדיוק!! אבל ממש בדיוק לאן פנינו מועדות... ------------------ אני יושב בחוץ מרגיש כיצד מחברים אותה למכשירים אבל לא רואה! יושב... ומחכה! מעולם לא האמנתי ש... שאחכה למילה שכזאת כל כך הרבה! מעולם לא האמנתי שאפשר לחוש כל כך הרבה חיבה למילה מוזרה שכזאת "פתיחה!" ואכן... הרגע לא איכזב! ------------------------------- ברוב פאר והדר אני רואה אותה מובלת אל ההיכל ואני כמו ילד טוב ממתין. הבאתי ספר לקרוא... אבל איזה ספר ואיזה לקרוא! אני רק יושב ובוהה... ולאחר שעה ארוכה זה מגיע: גם אני מוזמן אל ההיכל אלא שאני הולך מסביב... והנה אנחנו ביחד! ---------------------------- אני מביט אל כל המכשירים חלק מזהה וחלק עושה את עצמי מזהה...

מסתכל ב א.ק.ג. כאילו הייתי מינימום רופא! ואני מנסה בטון רך שכזה רק להרגיע! "איזה יופי! הדופק ממש ממש בממוצע שלמדנו עליו... איזה יופי!! הסינוסים ב א.ק.ג. בדיוק בתחום הרצוי... איזה יופי!!!..." ----------------------------- האמא מבקשת אפידורל ובאיזה שהוא שלב הרגשתי שגם אני צריך אותו! כי הזרוע של היד שלי כבר מאוד כאבה! ותראו איזה עולם?! היא סובלת שם ומתפתלת... ואני חושב על הזרוע שלי ("אךךךך... גברים גברים!") ----------------------- ומכיוון שעוד נשאר הרבה לפתוח התכוננתי לישיבה על הכורסא בנוח! מביט אל האשה... מחייך

ורואה כיצד נרגע לו לאט לאט הסבל והכאב... והנה! לא עוברת חצי שעה... והפתיחה במלואה! האפידורל רק החל ואני! אנא אני בא... מרגישים את הלידה רואים כי הנה זה בא... אבל עדיין צריך לחכות יען האפידורל ולידה רק גורמים בעיות! --------------------- הנה!! אני רואה אותה!! הנה אשתי היקרה... הנה היא יוצאה!! "וועעעעעעעעעעעעעעעעעעהההההה... וועעעעעעעעעעעעעעעעעעעהההההה..." היא יוצאת לה בוכיה... "וועעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעהההההההההההההה... "וועעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעהההההההההההההה..." ואנחנו מתרגשים משמחה! מבט אל האשה היא כולה מזיעה ואני מתבלבל לרגע! אל מי לגשת?! אליה או אליה?! והיד במעין אינסטינקט מושטת אל האשה "חיכינו לה תשעה ירחים... אז שתחכה גם היא לנו עוד כמה רגעים!" מנגב את אגלי הזיעה... רוצה לחבק אבל רק מנשק! מביט בה... ומביט בה! וכעת אני כבר יודע בדיוק אנא אני בא! ---------------------------- מחזיק בה בזרועותיי מתקרב אל האשה והנה התמונה הראשונה! מזל טוב! הנה הסתיימה לה הלידה הראשונה נועם.

 

[zimes]

איזה יופי של סיפור

תמיד. תמיד הם מרגשים. ומרענן במיוחד לקרוא את זה מהצד השני. תגידו, בנות - אולי נשלח הנה את הבעלים שלנו לספר את סיפורי הלידה שלנו? מענין, לא? לשמוע איך זה נראה "משם".

 

[ניריתי של יותם]

נועם, כתבת כל כך יפה. התרגשתי

מאוד לקרוא את סיפור הלידה שלכם

 

[אשרת של יעלי]

מקסים ומרגש../images/Emo99.gif

 

[ליאת של בר]

למה סיפור של אבא יותר מרגש?../images/Emo7.gif

אפילו כשבעלי מספר את הסיפור של בר אני יותר מתרגשת... (הסיפור יבוא, עכשיו אנחנו על זמן שאול..)

 

[נ ו ע ם]

טישו?! או שמא מגבונים לחים?! ../images/Emo13.gif

 

[יונית ש]

נפלא ומרגש ../images/Emo7.gif ../images/Emo6.gif

 

[no-a-m]

איזו רגישות

אני מודה לך על השיתוף המרגש, בתך זכתה לאבא מיוחד,אשרייך שייש בך את היכולת להתבונן, לחוש, להרגיש לבטא להתבטא ולשתף, אני בטוחה שבתך ירשה ממך איכויות אלו. ברשותך, אני שולחת את מה שכתבת לבני, שבמסגרת לימודיו ועבודתו, ראה לידות, מאוד התרגש , ועכשיו הוא מתכונן בהתלהבות ובהתרגשות ללידה הראשונה משלו... אני בטוחה שהוא יוקיר לך על תרומתך. אש שיהיה לכם המון שמחה ואושר

 

[אמא של תו ובר]

מקסים!!! איזה כשרון כתיבה../images/Emo9.gif

 

[שירי ל]

כמה רחוק ללכת?

אופיר בת חצי שנה - לפרסם את הסיפור שלה?

 

[נ ו ע ם]

מומלץ עד לחדר הלידה... ../images/Emo13.gif

 

[דיאנה1]

אם אני סיפרתי את הסיפור של שון, בת

שש וחצי, את בטח יכולה... זו היתה הזדמנות נהדרת סוף סוף להעלות את הסיפור שלה על הכתב.

 

[anat30g]

רסיסים

מאחר ואני לא יכולה לספר פה את סיפורי הלידה שלי... בשביל שלוש הלידות שלי זה צריך ספר של 6090 עמודים

לכן אספר רסיסים... רסיס ראשון מהלידה הראשונה... הייתי בצירים כ23 שעות... שאת רובן עשיתי בחדר לידה בגלל לחץ דם גבוה... במהלך הזמן הארוך הזה קיבלתי פטידין והחלתי לדבר שטויות... לחדר לידה הגיעו גם חמותי וגם אמא שלי... ומתישהו במהלך הזמן הזה הן נכנסו לחדר... ואני שהייתי קצת מסוממת העלבתי את חמותי וצעקתי על אמא שלי - המסקנה מתבקשת - שאתן תחת סמים העדיפו את האינטימיות עם הבעלים שלכן - השאירו את החמה בחוץ

רסיס שני מהלידה השניה... בלידה הראשונה קיבלתי גם אפידורל - ללדת עם אפידורל זאת חוויה מאוד סימפטית - ככה שבקשתי גם בלידה השניה אפידורל. איך שהרופא הזריק את החומר לגב הרגשתי שהוא לא זורם למקום הנכון - אמרתי לו שהוא פיספס - הוא חשב שאני מדברת שטויות - ובאמת - גם אחרי מנה שניה כלום לא נרדם חוץ מהזרת ביד ימין שבמשך כמה חודשים אחרי הלידה היתה חסרת תחושה. רסיס מהלידה השלישית של התאומים... הגעתי לבית חולים עם ירידת מים... חיברו אותי למוניטור שלא הראה צירים ואני הרגשתי צירים - צרי לחץ איומים... אף אחד מהרופאים לא האמין לי... הרי המכשיר לא מראה צירים בכלל... ואם הוא מראה משהו זה צירים קטנים ובלתי משמעותיים. המיילדת לעומת זאת הקשיבה לי - אמרתי לה שזאת לידה שלישית ואני יודעת מהם צירים ואני בטוחה שזה מה שיש לי עכשיו. המיילדת בדקה אותי - "את בלידה" היא אמרה לי... שוב מסקנה מתבקשת - אל תאמינו למוניטור - האמינו בגוף שלכן. ענת

 

[שירלי של תומר]

כל רסיס ../images/Emo59.gif

טוב שעכשיו ניתן לחייך ולצחוק על הכל

שירלי.