הסיפור שלנו... ../images/Emo26.gif
ידעתי מראש שאני הולכת ללדת בתל השומר בליוויו של משה המיילד (הנפלא
) קבלנו עליו המלצות חמות שהוכיחו את עצמן אחת-אחת. עשינו איתו גם את ההכנה ללידה כולל ביקור מדהים ומרגש בחדר הלידה של תה"ש שהתרחש שלושה ימים לפני הלידה (בפוקס
) כי ילדתי 3 שבועות לפני הזמן. השתלשלות העניינים: ביום ו´ אחה"צ נפגשים לצילומים אחרונים אצל חברנו הטוב עדי, שתעד את כל ההריון שלנו בצילומים מקסימים! חוזרים הביתה ועושים מה שמסתבר אחר כך שפעל כזירוז טבעי..
והולכים לישון..
אני מתעוררת ב 20.30 ממה שנראה בעיני חסרות הניסיון כ"אולי" ציר. מחליטה שזה הרגע ללכת לנקות את מכונת הכביסה המשומשת שקנינו ועוד לא השתמשנו... אחרי 20 דקות מסתבר שזה אכן ציר ומאותו הרגע הרווח בין הצירים מתקצר במהירות מטורפת. אני גומרת לנקות את המכונה ובינתיים יובלל מבצע מסז´ים להקלת הצירים. אני מופתעת מהרווחים בין הצירים שבכלל לא כואבים... מתקשרים למשה, הוא מבקש למדוד את האורך של הציר. מתקשרים שוב לעדכן שכחצי דקה... עכשיו הוחלט לצאת לדרך לכיוון תה"ש. תוך כדי נסיעה מתקשרים להודיע להורים ולחברים טובים שיעזרו לנו להתארגן... עוד לא היה לנו כמעט כלום
(להזכירכם: שלושה שבועות לפני התאריך המיועד...) וגם מספיקים להודיע למפיקה של גלית, שגלית לצערה לא תוכל להגיע להצגה שנקבעה לה לשבת בבוקר כי היא יולדת
... מתקשרים גם לעדי הצלם שמגיע עם הטוסטוס במהירות שיא מת"א לתה"ש
נקלטים בחדר לידה ע"י מיילדת אחרת (עד שמשה יגיע) הפתיחה כמעט מלאה ו... המים יורדים. משה מגיע, מחבק ומרגיע והולך לארגן את הממלכה שלו: חדר הלידה. שם מנורות ומוסיקה ועושה חושך. נכנסים לחדר הלידה, אני לא מחוברת לכלום ועומדת לפי בקשתי. שני צירים חזקים, משה עושה לי מסז´ בגב עם שמן חם ונעים. אני אומרת למשה: "כואב לי.." הוא שואל: "איך כואב, כמו לעשות קקי?" אני: כן...
הוא שואל: "רוצה לעמוד או לשבת?" אני: "לשבת" (רעדו לי הרגליים...) משה עוזר לי לעלות למיטה ומיד מתחילות הלחיצות... אני מרגישה כמו ברכבת הרים, מין בהלה גדולה כי אי אפשר לעצור, אבל גם רגועה ומפוקסת כי איתי נמצאים שני האנשים שאני הכי סומכת עליהם בעולם כרגע - יובלל, אהובי, ומשה, האיש שאומר לי בדיוק מה לעשות ומתי... מזרזים את עדי הצלם שבקושי הספיק להתארגן (סטילס ווידאו) והעסק רץ... יוצאות ממני שאגות שאני פשוט לא מאמינה שזו אני... עוד קצת ועוד קצת... משה נותן לי להרגיש את הראש מבצבץ ואני כמעט מתעלפת מהתחושה.. (זה אולי הדבר הכי רך ועדין שנגעתי בו אי פעם..
) עוד לחיצה וחתך קטן.. ו...זהו! הוא מזנק החוצה!!!! ...קטן, רטוב, מפרפר ובוכה...
משה עוזר לי לכוון אותו אל הפטמה ו...וואו הוא יונק... ומסתכל תוך כדי כך סביבו, מנסה להבין מה קורה... השעה 23.40 (הייתי בחדר הלידה 10 דקות...) נמצאים בחדר הלידה כשעה אחרי הלידה עצמה בחושך עם מוזיקה, תומר מתרפק על הציצי, ההורים של יובלל מגיעים ונכנסים גם הם, ואמא שלי בוכה בטלפון מרוב התרגשות... לאחר מכן יובלל מלווה את תומר לתינוקיה, שומר שלא יתנו לו חיסונים מיותרים ובכלל, שם עליו יד בכל פעם שהוא בוכה כדי להרגיע. אני מתקלחת בחדר הלידה ומחסלת סנדביץ´
! כשעתיים אחר כך, מבקרים את תומר בתינוקיה, אני מתעקשת להניק אותו בניגוד להמלצות האחות של התינוקיה (הוא בכלל לא רעב, יש לו מי שפיר בבטן, הוא יפלוט, לכי לישון, וכו´) יושבת בין כל הציפצופים, התינוקות הצורחים, והרדיו המנגן בקולי קולות ואין יותר מאושרת ממני בעולם כולו! למחרת כבר עברנו למלונית ושם התינוקיה פשוט נפלאה...
לסיכום: פעם לידה היתה עסק של נשים בלבד! אני ילדתי עם שלושה גברים לידי (ועוד אחד שהצטרף בהמשך
) והייתי מאושרת, ואין לי ספק שבלידה הבאה אני אעשה בדיוק את אותן החלטות (בתקווה שגם היא תהיה קלה ומהירה כמו זאת
).
ידעתי מראש שאני הולכת ללדת בתל השומר בליוויו של משה המיילד (הנפלא
