סיפור בדוי הזוי או אמיתי

[עינבלית]

../images/Emo45.gifרק אילו יכולתי לקחת את הצעתך

ולישם- אילו יכולתי לנתק....אני ממש מנסה. טרם טלפנתי וטרם עשיתי משהו בעניין. מנסה מאוד אבל מרגישה כל כך דפוקה בעצמי ומרחמת על עצמי שליה מרגישה כמה שאני עצבנית וכל הזמן בוכה... האם זה ישים? האם זה בר ביצוע? ימים יגידו.

 

[yaelia]

שולחת ../images/Emo24.gif גדול

יודעת כמה קל להיות חכמה בשביל אחרים וכמה קשה להתמודד כשזה אצלך.

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo24.gif עינבליתתתתתת ../images/Emo7.gif

כרגיל, ריגשת אותי עד דמעות... בדיוק היום חשבתי לעצמי שצריך להיות פורום "בנות לאמהות - תמיכה". גם לי יש קיטבג ענק על הגב כלפי אמא שלי. מאז שאני זוכרת עצמי "סבלתי" ממנה, ובמיוחד כיום, במבט לאחור, אני רואה עד כמה רע היא התמודדה עם הדברים. גם היא טיפוס אגוצנטרי, שלא רואה אחרים ובטח שלא מסוגלת להקשיב לדעה אחרת, אפילו דעה מקצועית, וגם לא רואה אותי כאדם בפני עצמו. וגם אני, כמוך, מבליגה. תמיד חשבתי, שלפני שאביא לעולם ילדים, אפנה לטפל בעצמי, משום שתמיד פחדתי שמא אהיה כמוה. לא עשיתי זאת, והיום אני יודעת שאפשר גם אחרת, ואני מנסה ללמוד בכל רגע נתון. בנוסף, פחדתי איך היא תהיה עם מעין, שכן היא עוזרת לי המון לטפל בה, אני ממש תלויה בעזרתה - אבל אני רואה עד כמה שונה וחם היחס שהיא מעניקה למעין. ואני מקווה שאוכל "לנתב" אותה הלאה בהתמודדות עם מעין. הנקודה אצלי, זה שאין עם מי לדבר. היא לא מקשיבה לאף-אחד, בטח לא לי. תמיד, תמיד זה כואב, לעולם לא מתרגלים ואי אפשר לפתח עור של פיל. לדעתי את צריכה לחשוב טוב אם וכיצד לפנות אליה בנושא, כי את האמא של ליה, והיא לא יכולה לעקוף את סמכותך. אין פה בכלל ויכוח. התעודדי

ים מירב

 

[odeia]

עינבלוש, פשוט להיות מאוד קרה

ועיניינית. להבהיר שאיתך לא מתעסקים ולא נכנסים לך לחיים. את רוצה? בבקשה, קודם כל את צריכה לעבור אותי. אצלנו למשל ההורים של בעלי לא יעיזו לתת לאודיה או לאור משהו בלי לשאול אותי, למה? פעם אחת ניסו, כשאודיה היתה קטנה, קמתי ואמרתי, חד משמעית, לא לתת לה כלום בלי לשאול אותי. מפחדים ממני בנוגע לבנות וזה מתאים לי ככה.

 

[dorlim]

שולחת ../images/Emo24.gifים גדולים

 

[עמית@]

אוי.

כמה מוכר, כמה מוכרת ההרגשה שאת ילדת אותה, עכשיו את יכולה ללכת בבחינת "הכושי עשה את שלו" אני חושת שטוב את עושה, ועוד יותר טוב תעשי אם באמת תתרחקי קצת, גם פיזית, תתנתקי קצת. תחזקי את הסמכות שלך כאם, ולא את הסמכות המפוקפקת שלה כסבתא. (אמא שלי עוד לפני שתר נהרתה נהגה לומר לי שיהיה יום בשבוע שהיא תגיע, ויהי מה, יענו- מה את בכלל מתקוממת, הרי ברור שברגע שהיא תרצה לבוא, מת העולם..)

 

[Arfilit]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[wieci]

שולחת לך הרבה ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifים

ממש נעצבתי לקרוא את הודעתך, ואח"כ כשהמשכתי לקרוא פעם ראשונה ופעם שניה גם ממש התרגזתי. לאף אחד אין את הזכות לקחת את ליה ממך כשמתחשק ולהניח אותה כשנמאס. היא ממש לא משחק, ובטח שלא קלף או מין איזשהו "שבוי מלחמה". את אמא שלה, ורק לך יש את הזכות לומר את המלה הראשונה, האמצעית והאחרונה בכל הנוגע אליה, וצריך לכבד את זה. אני כ"כ מבינה אותך, חמתי עושה לי את זה מדי פעם, ואני על סף פיצוץ אטומי עד כדי כך שאני רואה "אדום בעיניים"!! וכל ההערות האלה של "אני יודעת יותר טוב ממך, גידלתי כבר שני ילדים (אז מה אם זה היה לפני 30 שנה והעולם השתנה ...) אבל למזלי, היא לא אמא שלי וזה פחות כואב. אתן צריכות לשבת ולדבר, לפתוח את הכל על השולחן ופשוט לדבר. לדעתי את חייבת לפרוק קצת מהמשקעים, ופשוט בריש גלי להגיד לה איך את מרגישה. אולי בכלל אין לה מושג ואם היא תדע, היא תנסה להשתפר? אולי היא תפתיע אותך, לא שווה לנסות? בכל מקרה, להמשיך לטאטא הכל מתחת לשטיח ולשמור בבטן, לא עושה טוב לא לך ובטח שלא לליה שמתישהו תרגיש את המתח ביניכן (או את הרגשות שלך לאמל, סבתא שלה). יצא ארוך וקצת מבולבל, אבל בעיקר מה שרציתי להגיד זה שתהיי חזקה, ובסופו של יום את הרי אמא שלה והיא הכי אוהבת אותך, ופשוט תתנחמי בזה (כנראה יש אנשים שלא יכולים להיות הורים, ואת ממש לא כזו!!) לליה יש מזל שאת אמא שלה, הקשר ביניכן יהיה שונה לגמרי. ואם את צריכה חיבוקים, עידוד או סתם אוזן קשבת, אני מטיילת לי כל יום או בים או ברגל לחורב וחזרה, את מוזמנת להצטרף בכיף

רותי

 

[ayush]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[שִירָה]

נשמע נורא ../images/Emo10.gif

גם אני חושבת שאתן צריכות לדבר, ושכדאי שתספרי לה בדיוק איך את מרגישה, אבל אני קוראת עוד משהו מבין השורות (וייתכן אני טועה, כמובן) - לי דווקא נראה שהיא מנסה להתקרב אלייך, אבל היא עושה זאת בדרך מגושמת ומרתיעה. יכול להיות? ועוד משהו -- אל תכעסי עליי -- אבל אני חושבת שהתגובות שלך לא היו כל כך הוגנות בחלק מהמקרים שתיארת (למשל, כשהיא רצתה לשים אותה באוטו. אני חשובת שהתגובה שלך היתה מאד מעליבה)... ובכל מקרה - שיהיה בהצלחה!

 

[עינבלית]

יכול להיות מאוד שהעלבתי אותה

הרי היא כל הזמן פוגעת בי, ואני פקעת עצבים מהלכת בנוכחותה. ברור לי שפגעתי בה והעלבתי אותה. ברור לי גם שזה כאין וכאפס לבלגן שמתרחש אצלי בבטן ולמה שהייתי רוצה להגיד ולעשות ולא אעשה...

 

[lulyK]

כתבת יפה ומרגש ../images/Emo24.gif

אין לי עצות ביחסי אם-בת.....

 

[לא רוצה עכשיו]

אחותי התאומה.. (ממש ממש ארוך)

אני כרגע בחודש שמיני, עם ילד ראשון - אבל אני מזהה את הסימנים. אמא שלי היא אדם אגוצנטרי ומלא חרדה. היא תמיד היתה כזו, והעובדה שאני לא העמידה אותי בדיוק באותו מקום שאת מוצאת את עצמך בו - הבוגרת, המפשרת, וזו שמרגיעה ומוצאת פתרונות - ולאו דווקא את הפתרונות הטובים ביותר, אלא את הפתרונות שמתאימים לאמא שלי בצורה הטובה ביותר. אני מניחה שזה נבע מהצורך הטיבעי של כל ילד למצוא את חן בעיני ההורים שלו. תוסיפי אחות צעירה יותר שדרשה הרבה תשומת לב (לעומת ילדה גדולה שלפחות נראה שמסתדרת מצויין בלי עזרה) ותקבלי מערכת יחסים לא ממש נורמאלית בה הבוגר והצעיר התהפכו קצת. אני מניחה, שמכיוון שגם לאמא שלי לא ממש היה נוח עם זה, היא לא ממש השלימה עם העובדה שעברתי את גיל 10, ואני עלולה לפתח דיעה משל עצמי שאיננה זהה בהכרח לשלה . כשקנינו את הדירה שלנו היא הרשתה לעצמה להתקשר לעורך הדין שלנו ולצעוק עליו. רק להבהרה - שנינו עברנו את גיל 30, היא לא שילמה שקל, ואני אפילו לא נתתי לה את הטלפון של עורך הדין. אבל מה - אני החלטתי שנמאס ליואני לא משחקת יותר. אני חייבת לציין,שההכרה וההחלטה הזו הגיע אחרי טיפול פסיכולוגי שעברתי ולא מהר במיוחד (וכאן אולי המקום להמליץ בחום). מה שהבנתי בשלב מסוים - זה שלמשחק צריכים להיות שני צדדים שמסכימים להשתתף בו. אני הגבתי לשטויות שלה, והשכמתי לתת לה את הכוח הזה עלי. ומשלב שהבנתי את זה, הכל הפך להיות פשוט. אז עכשיו, אני מחליטה מה אני רוצה, לוקחת בחשבון את המחיר שאני מוכנה לשלם עבור זה, ולא מתייחסת למניפולציות הריגשיות שלה. זה נשמע קר, זה נשמע מנוכר, ותאמיני לי שאמא שלי ממש לא אוהבת אותי מאז שזה התרחש אבל אני מעדיפה את זה. ואני לוקחת בחשבון שזה אומר שהיא תעזור לי מעט מאוד עם התינוקת שתיוולד, ואני לוקחת בחשבון שהיא תתקשר לכל העולם ותבכה ותנסה לשכנע אות ם שידברו איתי (ותאמיני לי שאני ממש מסתובבת עם תדמית של " מכשפה קרת לב" אצל כמה אנשים, וחלקם דווקא חשובים לי- אבא שלי לדוגמה). אבל - אני סובלת פחות מיסורי מצפון, ואני מרגישה פחות כמו שטיח רגליים, והאמת - יותר קל לי בחיים! אני עושה דברים כפי שנוח לי, כמו שאני שלמה איתם, וזה שווה לי הכל. אז אם הגעת לסוף המונולוג הארוך הזה אני יכולה לתת לך רק עיצה אחת. אל תשחקי איתה! היא נועצת בך מבטים מזרי אימה - שתנעץ. היא צועקת ובוכה - שתהנה. היא בן אדם מבוגר, והגיע הזמן שתתנהג ככה. ולא, אני אפילו לא מציעה לך לשבת ולדבר איתה - כי אצלי זה פשוט לא עובד.

 

[בזזזזזזז]

תמיד תזכרי שזו אמא שלך

רק עכשיו ראיתי את ההודעה כי אתמול לא היינו בבית בכלל, אבל היה לי חשוב להוסיף, שתמיד היא תישאר אמא שלך. לכן אפשר יהיה (אני מקווה) לגשר על כל פער, ולדבר איתה ממקום של אהבה וכבוד ולא של התחשבנות. ואת זה אני אומרת כי לי היה ניסיון דומה מאד - אבל עם חמותי. ושם לא יכולתי להגיד כלום וקיבלתי התייחסות כאילו שאני המטפלת / מסיעה / מאכילה של הנכדה שלה - וכשהיינו באים היינו מתקבלים בקריאה "הו הנה הביאו לי את ירדן שלי..." וכד'. ואז יום אחד היא חטפה אותה כמו שסיפרת כשלא הסכמתי לזה שתישאר עוד קצת אצלה כי היינו צריכים ללכת כבר - ואמרה (לאיש לא לי) שאני מסרסת את הילדה וכו' כל מיני דברים קשים ואיומים. אז אני בלי להתבלבל לקחתי בחזרה את הילדה, די בכח, ואמרתי לה ישר (מאד לא אופייני לי ואם היית מכירה היית מבינה עוד יותר) שזו הילדה ש ל י ! ואני מחליטה מה נכון בשבילה ומה קורה איתה. וכשיצאנו אמרתי לאיש שהדבר הזה לא יחזור שנית, אחרת לא אלך לשם עוד. אז כמובן שאח"כ הדברים נרגעו - אבל מאז היא לא מתערבת ולא חוטפת לי ילדים מהידיים - וזה היה כבר לפני בערך 8-9 שנים. אז תקווי שאמא יכולה לדבר עם פחות משקעים ותזכרי שהיא אמא שלך, ואולי גם תזכירי לה שאת הבת שלה - ושתשמחי לתת לה להנות מליה, כל עוד זה נעשה בתנאים שלך ותוך התחשבות שלה בך - גם כבת שלה וגם שאמא של ליה. המון הצלחה וחיבוקים. חייבת לרוץ להניק.

 

[Joy107]

אין לי מה להוסיף....

כי באמת נתנו לך כאן עצות חכמות.. רק שולחת לך המון

וגם

גדולה לליה. ראיתי אתכן ממש קצת אבל בטוחה שהקשר ביניכן יהיה אחר!

 

[עינבלית]

תודה לכולכן על התמיכה

אני קוראת את דבריכן ומופתעת לגלות שהיחסים בין אמהות לבנותיהן האהמהות הצעירות לא מושלמים. תודה על כל המילים והשיתוף בסיפורים אישיים, אני מחכימה ומתחזקת מרגע לרגע. שלחתי לאמא שלי מייל עם הסיפור הנ"ל ועוד תוספת שכתבתי אתמול בערך בחצות. בינתיים אין תגובה מצידה, ואני פשוט מחכה, תוך שאני מנסה לא להתעסק בזה יותר מדי. אעדכן, אני רצה להניק...

 

[גלים של שניים]

קראתי הכל בפה פעור

ואני רוצה להגיד לך שאת אמיצה ומקסימה! למזלי "הסרט" שלי אחר לחלוטין (לטובה) גם עם האמא וגם עם החותנת ולכן אני נדהמת כל פעם מחדש כאשר אני שומעת קשיים כאלו של אמהות צעירות. אני מרגישה שאם אני הייתי צריכה להתמודד עם אמא כזו הייתי מתפרקת לגמרי והנה את חזקה, אמיצה, ממשיכה עם ראש מורם ומנסה ללמוד איך ומה לעשות שיהיה יותר טוב - זה מדהים! בעיקר היכולת שלך להסתכל על המצב מהצד ולהעלות תובנות והסבלנות הזו לתת עוד צ'אנס ולנסות עוד דרך - כל הכבוד לך! מקווה שהמייל הזה יפתח דיאלוג ביניכן שיקדם את הקשר ויגרום לכבד אותך כבת ואם.. מאחלת לך ימים מאושרים!

 

[אילה הסגלגלה]

../images/Emo24.gifהזמנת אותי לכאן אז באתי

עינבלי, את הכאבים שלנו אנחנו פורקים בטלפון ובפגישות אבל בכל זאת מרגישה צורך לכתוב כדי לפרוק את מה שיושב לי על הלב, אולי זה יעזור לי לארגן את הרגשות שלי. אני מאוד אוהבת את ההורים שלי, ואני יודעת שהם בדרכם אוהבים אותי. אבל באיזה שהיא דרך מסתורית אני לא מפסיקה להפגע מהם עמוק עמוק, לא מצליחה להתעמת איתם, כשאני מנסה אני תמיד יוצאת הלא בסדר, והרבה זמן באמת חשבתי שאני לא בסדר. אבל היום יותר ויותר אני יודעת שאני בסדר, אפילו יותר מבסדר, בעיקר לאור העובדה שאני יודעת שאין סיכוי שאהיה הורה כמותם. ואין סיכוי שישתנו. כבר כמה שנים שאני חיה איתם בתחושה שהם נותנים כל מה שהם יכולים לתת, מין מנטרה שאני משננת כל פעם שנפגעת וזה די עוזר, עד הפעם הבאה. והקנאה, לראות ולשמוע על הורים שעוזרים מכל הלב, שקשובים שמתיחסים גם לצרכים של הילד שלהם ולא רק לשלהם. את יודעת אומרים שכשאתה הופך להורה אתה מבין יותר את ההורים שלך, אצלי זה קרה להפך אני יותר ויותר לא מבינה איך הם יכולים לנהוג בכזאת אגוצנטריות וחוסר נתינה כלפי בת שלהם. בדיוק עכשיו אני בתקופה שנפגעתי נורא, אני לבד כי בעלי בחול ואני לא זוכה לטיפת עזרה מהם, וכשאני מבקשת אז הם מסרבים בכל מיני טענות מגעילות שלהם אף אחד לא עזר (מה שלא נכון ובטח לא לעינין), ובסוף אני דורשת בתקיפות עזרה אחת ספציפית שאני פשוט לא יכולה בלעדיה והם עושים טובה, וכל מילה שלהם פוגעת ומאכזבת. ואני חזקה ועם הרבה תובנה עצמית ואני יודעת גם איך הראש שלהם עובד ושזה לא רוע אבל אני כועסת ופשוט לא יודעת מה לעשות עם הכעס, לא יכולה להתנתק, לא יכולה להתפרץ, ניסיתי זה לא עוזר, רק רוצה שיבינו, שיכירו בתחושות שלי, שיודו שלא היו בסדר. זה לא יקרה, אולי כשיהיו זקנים והם יהיו זקוקים לעזרה, אזכיר להם איך נהגו בי, אבל אין סיכוי שאחזיר להם. יש לי כאילו נקמה שעכשיו אנחנו נוסעים כנראה לכמה שנים, ונחסר להם והם יצטערו על כל רגע שויתרו על להיות עם יערה, על ליל הסדר הראשון שלה שהחלטו בגאווה כי זה זמן טוב לנסוע לסיציליה, על הטיול שרציתי לעשות איתם ביום שבת והם העדיפו לנסוע עם חברים, אבל אתיודעת מה, זה לא מספיק טוב, כי הם יחסרו לי גם ובטח שיחסרו ליערה. אבל עדיף להתגעגע מאשר להפגע... וכנראה שלא במקרה התחתנתי עם אדם מקסים ושונה מהם, הפוך מהם עם יכולת נתינה אין סופית, ודאגה ואכפתיות, ואני יודעת שגם את, ואנחנו צריכות לשמוח בזה ולהשען כשצריך. ויש לי המון ביטחון שאני אהיה אמא טובה ושוב גם לך... זהו, פרקתי, קצת לא מאורגן ואסוציאטיבי אבל מהלב, שעדין לא התחבר לו בחזרה, אבל בדרך... נשיקה

 

[עינבלית]

../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

תודה תודה תודה! "אולי כשיהיו זקנים והם יהיו זקוקים לעזרה, אזכיר להם איך נהגו בי, אבל אין סיכוי שאחזיר להם" ואו, הלוואי שאמצע את הכוח הזה שטמון בך! ולא נראה לי שיעזור לי להזכיר להם, כי הרי אין חשיבות למחשבות שלי ולרגשות שלי, ואני יודעת יפה מאוד להגיד לא כשהם באים בבקשות המוזרות אלי (כמו שאבי רצה שאוציא את הכלבה כי הוא עסוק נורא, ולא הבין שאני צריכה לארוז את ליה בגשם סוחף, לנהוג אליהם, לעלות 4 קומות איתה על הידיים, להוציא את הכלבה, לרדת 4 קומות ולטייל בגשם עם תינוקת וכלבה??? ואז עוד להחזיר אותה הביתה ולנסוע חזרה אליי?) "וכנראה שלא במקרה התחתנתי עם אדם מקסים ושונה מהם, הפוך מהם עם יכולת נתינה אין סופית, ודאגה ואכפתיות, ואני יודעת שגם את, ואנחנו צריכות לשמוח בזה ולהשען כשצריך." תודה שאת מזכירה לי את החשוב מכל הזוגיות, המשפחה שלי- אני והאיש והילדה. זאת המשפחה שלי. והספוט המאיר צריך לעזור לי למרכז את האנרגיות שלי וההשקעה- במשפחה הזו. אז תודה מתוקה, והרשי לי לכתוב את זה כאן...אני

אותך!

 

[ציף שלי]

../images/Emo24.gif נשמע כואב מאוד!../images/Emo24.gif

אני הייתי מציעה לך לדבר איתה ואם קשה אז לכתוב לה ואולי אפילו לתת לה לקרוא את מה שכתבת כאן בצורה כל כך מרגשת שמסבירה את רגשותייך. ושוב

לעידוד!