סיפור בהמשכים....

[נטולת כאב]

אני...

השארת אותי פגועה! מרגישה אותך בתוכי, זוכרת את הבל פיוך המצחין, את תנועותיו הגסות, את מגעך החודר, את העיניים הרעות, את גופך שכל כולו רוצה רק להכאיב, את השקט שהתנגן בראשי, את הדמעות שסירבו לרדת. זוכרת אותי נעלמת. הסתכלתי עלייך ופשוט לא הבנת, מה עשית לי? למה? אתה מסרב להביט בי כעת...

 

[Michallllllllll]

אתה יודע שאתה מניאק? אבל אני זאת

שמרגישה בסוף אשמה.. ולמה? לא הספיק הכאב והפחד אז?? למה אני שונאת את עצמי ולא אותך? מניאק מניאק מניאק!!! למה אני נגעלת ולא אוהבת את עצמי בגללך כשזה אמור ליהיות הפוך? אתה חושב על מה שעשית, לפעמים? אני תקועה בתוך הרס וגועל במקומך!!! קשה לי לאכול! צריכה עוד דם בנוסף להכל. והפעם ממני! זה לא הגיוני אז למה זה מרגיש נכון?.. הבטתי בה ובקושי מצאתי מילים.. אולי תבכי? שאלתי אותה אני לא מסוגלת לבכות כשאני מדברת על זה, היא פשוט לא מאפשרת לי. היא לא רוצה להרגיש כאב אמיתי וחזק כי היא לא יודעת מה יקרה, היא מפחדת על עצמה.. היא לא נותנת לי להרגיש.. גם לא טוב.. נמאס לי ממנה.. לחשה לי...

 

[Freaking Eyes]

לחשה לי שהיא מפחדת

מפחדת להיות לבד, מפחדת להרגיש את השגעון נושף על עורפה ומעביר בה צמרמורת. לא ידעתי מה לעשות. איך להתמודד עם זה. הפחד הזה. העיניים שקודם היו לחות נהיו דומעות, ודמעה בקצה העין זלגה על הלחי...התחלתי לנשום בכבדות. פחד התחיל להתפתל בגופי, לא סתם פחד. מעולם לא הרגשתי פחד שכזה. ופתאום שמתי לב, שלא היא לחשה לי שהיא מפחדת. פתאום שמתי לב שלא את קולה שמעתי... אלא את קולי בלבד. פתאום שמתי לב... שזאת אני בעצם שדברתי עם עצמי, שאני זאת שלחשה שפוחדת.

 

[נטולת כאב]

והפחד...

והפחד הזה כל כך משתק ואתה רואה את זה ופשוט מגחך, אני מרימה את העיניים הכל כך פגועות, מסתכלת עליך ופשוט לא מצליחה לכעוס, רק הדמעות פשוט יורדות ויורדות, אתה רואה את הדמעות ומנסה לגעת, אני מסתובבת, לא יכולה לתת לך לגעת בי, נגעת בי כבר מספיק... משפילה את העיניים, עוצרת את הדמעות, מתכנסת לתוך עצמי...

 

[Michallllllllll]

מנסה ל ה ע ל ם.. עד שנ מ א ס לה..

והיא מנסה לחזור לחיים הטובים הלא כל כך מפחידים.. יש כזה דבר? הם והוא עשו אותה סקפטית.. אבל גם בלי קשר היא רואה את השכנים בוכים על האמא שמתה בפיגוע של אתמול.. וזה מוסיף על הקושי ומגביר את הסקפטיות..

 

[ילדת הים היחידה]

אוף! הפכתם את הסיפור הזה לכ"כ עצוב!

אוף איתכםםם קראתי ועכשיו עצוב לי מאודדדדדדדדדדדדדדדד

 

[Michallllllllll]

תפתחי את החלון תראי את העולם ותחייכ

י... עכשיו את מבינה שהאופטימיות שלך גובלת קצת בנאיביות?.. והמטרה שלי ממש לא היתה להעליב שני.. מצטערת שעצוב לך.. בחלק אני אשמה כי השתתפתי בזה.. חיבוק!

 

[ילדת הים היחידה]

פתחתי חלון וחייכתי והבנתי כמה העולם

הרבה יותר יפה! ואני לא אופטימית מדיי - גם לי יש את הפסיזם שלי אבל- את דכאונית מדיי! עזבי אין לי כח להתווכח כל אחד והבעיותש לו ...

 

[Michallllllllll]

אז אולי תשקלי אם את רוצה ליהיות פסי

כולוגית שוב.. ויש סיבות לדכאון שלי זה לא סתם! אני לא מזוכסטית! יש גם דברים לא נעימים ואנשים רעים בעולם! כשאני פותחת את החלון בבית אני שומעת את השכן שובר דברים וצורח על אשתו..

 

[כרגע במיכאל]

והיא לא מבינה...היא לא מבינה מה

נדפק בה? למה היא עשתה את זה לעצמה? מה היא אשמה? היא שואלת את עצמה מיליון שאלות, שלאף אחת מהן,לצערה, אין תשובה. כאילו היא שואלת את הקיר- את אלוהים? ואם כבר מדברים עליו- חשבה- האם באמת יש דבר כזה? האם הוא באמת עוזר? אחרי הפיגוע של אתמול היא היססה יותר משבעבר-היא תהתה אם יש דבר כזה שנקרא "אלוהים". פעם ממזמן- כשעוד הייתה שפויה [שכחה את הזמן הזה]- ידיד שלה אמר לה ש"אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו"-כשהיא הייתה שפויה,היא חשבה שזה נכון, היא חשבה שהוא צודק! אבל עכשיו...עכשיו הדבר היחיד שבא לה הוא...

 

[urikfo]

לישון

להרדם ולהתכנס בתוך עולמה,להרדם אך להשאר ערה, לחלום בהקיץ... רוצה להרדם אבל מפחדת מהחלום, מפחדת ממה שתראה, מפחדת שתתעורר ושוב תתחיל להשתגע. ידיד שלה אמר לה "שאלהים עוזר למי שעוזרל עצמו" כשהייתה עוד שפויה..."- אבל הוא כבר הלך, באותו פיגוע..."ועכשיו היא כבר לא שפויה, עכשיו היא...

 

[Freaking Eyes]

[אופס. הגבתי תחת הכינוי של חבר שלי]

 

[Michallllllllll]

עכשיו היא מרגישה בודדה עם שק כ"כ

כבד על הגב. התוכל להמשיך לנשוא אותו לבד? התוכל לפתוח אותו ולעבד פריט פריט מבלי לברוח לדברים שליליים ולהבין שמותר לה לאהוב אותה אפילו שיש לה שק שחור לא מבחירתה?..

 

[ornit4]

היא נקרעת,

בין תהיות קיום ונקודות מבט. היא יכולה לפתוח אותו? היא צריכה לפתוח אותו? אולי, בשק, יש דברים שהצטברו עם השנים, כמו התער הראשון, כל הזכרונות הכואבים-סוחפים האלו, ואם היא תפתח אותו, היא בטח תהרוס הכל עם הנאיביות הטיפשית שלה. אפילו את הדברים הכי מכוערים היא מסוגלת לכער עוד יותר...

 

[Michallllllllll]

אז אולי באמת עדיף לא לדבר אף פעם על

ורק בפורום להוציא את זה.. היא חשבה. ואם כבר אז עדיף בפורום של בן חורין!.. או ש..

 

[כרגע במיכאל]

[חנפנית חח לא קשור-טוב נלך עד הסוף]

או ש..היא תשתגע- והיא לא רוצה שזה יקרה- אז היא תיכנס לפורום, נו טוב, גם ככה היא ביישנית לא קטנה- היא יודעת, אבל, משהו- משהו מושך אותה לשם..סיפורים...אנשים...עולמות-היא מסתכלת בפורום ו-נ-ד-ה-מ-ת! כמה עולמות- היא מגלה שהיא לא לבד-שיש כאלה שיותר קשה להם ממנה- היא מחייכת-היא יודעת שזה לא יפה- מה לצחוק על אחרים? אבל כמו שאומרים "צרת רבים חצי נחמה"

 

[Michallllllllll]

אכן,כך חשבה.. אנחנו לא מושלמים אבל

אפשר לנסות.. קודם לטפל בגורמים שבתוך השק שהופכים אותי לאיך שאני עכשיו.. אפשר עם איש מקצוע אם כל כך מפחדים.. ואחר כך לאהוב את עצמי בלי זלזול וחוסר כבוד כלפי הגוף.. אח"כ להכיר מישהוא ולבנות קן חמים עם ילדים מחונכים ואהובים שיעבירו הלאה אהבה...

 

[כרגע במיכאל]

כך חשבה לעצמה- בעודה רואה את כול

העולם ורודד כולו!! בלי שום בעיות בדרך-אהבה טובה, פרנסה, ילדים- הכול מושלם! אבל, בעודה חושבת על דברים האלה היא גם חשבה על כמה דברים יש לה לעשות, "לבנות","לשפץ" בקשר אליה, בקשר היחס שלה לעולם ולעצמה- היא חשבה, ספק מרוצה ספק מהססת, שהמטרות שלה קצת גדולות, קצת גדולות מידיי...אבל! האין היא למדה שאין דבר בעומד בפני הרצון! היא יכולה לעשות ה-כ-ו-ל! היא צריכה להתחיל בקטן, בוודאי! אבל...צריך להתחיל ממשהו, לא? ככה..בעודה מתכננת תוכניות ברומו של עולם-התחילה לקחת דף,עט וכוחות מחודשים...

 

[Michallllllllll]

קניות:מחק זכרונות, חיבוקים, סביבה

תומכת, אהבה עצמית, הרבה חום.. היא חושבת איך ליצור אותם בעצמה כי היא חוסכת ונמאס לה לפלח...

 

[Michallllllllll]

קניות:מחק זכרונות, חיבוקים, סביבה

תומכת, אהבה עצמית, הרבה חום.. היא חושבת איך ליצור אותם בעצמה כי היא חוסכת ונמאס לה לפלח...