סיפור בהמשכים....

Freaking Eyes

New member
את הקליפה של החיים, החיים שלה,

כל הזמן לחפש אופציות חילופיות, לראות מה יהיה בהמשך, היא רוצה שזה יפסק. היא רוצה לחיות בהווה, להתחיל דף חדש. לכן היא החליטה שהיא...
 
שהיא...מה היא החליטה? היא בעצמה

התבלבלה קצת-כנראה מרוב הדברים שיש לה לעשות. אבל הדבר הכי גדול היא החליטה שהיא תשתנה! מהקצה אל הקצה! שינוי משמעותי! היא תמצא חברים, עבודה- תעשה את כול מה שהיא רשמה ברשימה...ככה חשבה לעצמה! מחר- מחר זהו יום חדש! יום של היזדמנויות ואפשרויות אינסופיות-מחר, הדבר הראשון שהיא תעשה יהיה...
 

Freaking Eyes

New member
לקום בבוקר עם חיוך

להביט מן החלון, להתפעל מהנוף השגרתי. היא תהיה מלאת מרץ, לא עוד מחשבות מטרידות סתמיות בינה לבין עצמה. זהו. נגמר. מהרגע הזה היא תחיה מבלי להתעכב על הפגיעות בעבר. היא כבר לא אותה ילדונת חלשה. היא לא תתן לשום עצם בעולם הזה לדרוך עליה שוב. כי מעכשיו...
 

Michallllllllll

New member
היא מתחילה לטפל בעצמה!

עם סקפטיות עם המון המון פחד איך שהיא תיהיה אח"כ.. היא אוכלת ולמרות שהנוף אצלה לא כזה יפה.. היא הציבה לה מטרה להשתדל ליהיות לפחות עם חיוך פנימי.. עם התקוה שמחזיקה אפילו ישראלים שרק ראו דברים ולא קרה להם כלום..
 
עם התקווה שכול בן אדם צריך לאמץ.

היא תתחיל בחיוך בבוקר-ותסיים עם תודה לאלוהים, אבל תודה ענקית-היא חייבת לו-היא חייבת לכמה אנשים בעולם הזה, שהצילו אותה-שעזרו לה לשרוד- להמשיך את החיים האלה כבן אדם "נורמאלי". האם זה רנדומלי שאלוהים בחר בה...דווקא בה...להישאר בחיים- הוא הרי היה יכול לסים איתה מזמן-כנראה זה לא אקראי כמו שחשבה-כנראה הוא בחר בה כי...
 

Freaking Eyes

New member
אינה סיימה את יעודה בחיים האלה.

ובעצם רק התחילה. יש לה עוד הרבה עבודה פה, והמחשבה הזאת עשתה אותה מאושרת, היא הרגישה חשובה בחיים האלה, לא מיותרת כלל. מעולם לא הרגישה בתחושה הזאת חזק כ"כ כמו שהרגישה עכשיו. היא התרגשה. היא רצתה לחיות. היה בה רעב עצום לחיים, במיוחד מאז שפרצה את מעטפת העצב והדיכאון. היא חייכה ואמרה לעצמה:" עכשיו אני בסדר. עכשיו אני מתחילה לחיות מחדש".
 

ramar

New member
מיכל

עצוב לי לקרוא על זה, אבל רוצה לעזור.רוצה לשתף יותר?(אפשר בפרטיות,בפלאפון)
 

Michallllllllll

New member
שניתוש אני הכי אוהבת מיכלוש.. :)

כמו שבן חורין כתב לי :) וביתר רצינות:יחסית אלי לפחות את אופטימית מידי.. ובכללי, כמו שצריך לתת מקום לשמחה ולהוציא אותה.. כך גם מותר לתת מקום לעצב ולהוציא אותו. להדחיק אותו ולחשוב שהעולם יפה.. הוא כן צריך מקום להתאבל, עצב זה גם רגש ואת לא יכולה לבחור לך את הרגשות שאת קובעת.. אנחנו במציאות שלא תמיד קלה אז יש כאלה עם סיפורים מצמררים יותר ויש פחות. אבל חייבים לנקז את הרגשות הרעים כמו עצב ולעבד אותו! ולפעמים כשקשה מידי עם איש מקצוע.. לחייך בכל סיטואציה כל הזמן זה קצת לא מציאותי והגנתי כזה.. אין לך מצבים שאת לא אופטימית לפעמים? זה אנושי.. עצב,פחד וכו.. צריך גם להם לתת מקום. אנחנו בני אדם מאמוש.. ושני אני רוצה שתגיבי למה שכתבתי לך בשרשור של נטולת כאב:משפט החיים, מלפני יומיים אם אני לא טועה.. טוב? כתבתי שם לך דברים חשובים שהיה לי קשה לכתוב כי חשוב לי שתביני למה אני מתכונת. מקוה שתיהיי פסיכולוגית מעולה כמו שגם אני רוצה ליהיות.. מיכל.
 
למעלה