המשך...
לעצמי, כאשר נתקלתי בשלב החיפוש באישה עם 4-5 ילדים, לא המשכתי. במערכת הנוכחית יש 3 בנים גדולים. לומר לך את האמת, הם לא MY CUP OF TEA ובכל זאת, חברנו יחדיו למגורים משותפים. לא חשבתי שזה יגיע לשם, אבל עמדתי ובישלתי לילדים האילו, גם קיפלתי להם כביסה ועוד. לנקות את חדרם (אלוהים ישמור) סרבתי בתוקף. אחרי שעזבתי, באתי איזה ערב לנקות ולבשל ולא תאמין: ניקיתי גם את שלושת חדרי השינה של הבנים ולא קרה לי כלום! עד שבאה העוינות והרגשתי שאני נשרף מבפנים. וכך, עוד כאשר גרתי שם, המצב היה למכשלה רצינית בזוגיות. קמתי ועזבתי לגור בנפרד, ובקשתי להמשיך את הזוגיות. R אמרה לי הכל או לא כלום. עכשיו יש לנו באמצע, והיא אומרת שהיא לא יודעת לחיות עם זה. אתמול, הגענו לביתה ביחד. היא אחרי יום עבודה בחוץ ולימודים (עד 21:30) ואני מהבית. הילדים הותירו מטבח לסדר (כלים כיור וזבל). אני יצאתי להשקות את הגינה. עכשיו הילדים זה בעיה שלה... אתה שואל אותי מה הייתי עושה היום, לפני שחברנו לגור יחדיו? בדיוק את אותו הדבר. למה? כי עד שלא מנסים לא יודעים. ומה תעשה אחרי שתנסה הגב', ואז היא תגיד ניסיתי, תראה מה קורה - הזוגיות שלנו מתפרקת. ואז הכדור יהיה בחצר שלך: היא תשאל את השאלה האם לא הזוגיות מעל לכל? בטוב וברע, ותחפש עכשיו את התשובה. האם תשלח את בניך לפנימיה, או תוותר על הזוגיות? האישה שלך, אולי בחוכמה שאלה את השאלה עכשיו!
