ספקות
- פותח הנושא kilgore
- פורסם בתאריך
כתבת ממש יפה..
אני שותפה להרבה מתחושותיך. גם לי יש חששות, שנובעות מהכרותי עם המערכת הקשה..אבל יחד עם זה אני יודעת כי יש גם גישה אחרת.. כך למשל הכרתי אישית רופאים שלמרות הקושי בדבר, באים לעבודה בהרגשה של שליחות, וזה לא שהם לא מתלוננים שהם עייפים וכולי...אבל הם יודעים שבמבט לאחור הם היו עושים בדיוק אותה בחירה מכיוון שזה "נמצא בעצמותם" ומבחינתם לא קיים בכלל מקצוע אחר. ניתן להסתכל על המקצוע הזה כמו גרף סינוס...כאשר הקשיים הם (-) והסיפוק (+) (סליחה על המטפורה אני בעיצומו של קורס פיזיקה זה כנראה משפיע עליי
).
אני שותפה להרבה מתחושותיך. גם לי יש חששות, שנובעות מהכרותי עם המערכת הקשה..אבל יחד עם זה אני יודעת כי יש גם גישה אחרת.. כך למשל הכרתי אישית רופאים שלמרות הקושי בדבר, באים לעבודה בהרגשה של שליחות, וזה לא שהם לא מתלוננים שהם עייפים וכולי...אבל הם יודעים שבמבט לאחור הם היו עושים בדיוק אותה בחירה מכיוון שזה "נמצא בעצמותם" ומבחינתם לא קיים בכלל מקצוע אחר. ניתן להסתכל על המקצוע הזה כמו גרף סינוס...כאשר הקשיים הם (-) והסיפוק (+) (סליחה על המטפורה אני בעיצומו של קורס פיזיקה זה כנראה משפיע עליי
).../images/Emo13.gif
אני גם מכיר רופא כזה. היו לי איתו מיליון שיחות נפש... פעמיים גם נסעתי לרמב"ם, שם הוא עושה את ההתמחות, ונדבקתי אליו למשך יום שלם לראות את העבודה. ד"א, הוא אמר לי שאני חייב לקרוא את "מגילות סן מיקלה", ושזה הספר שבעקבותיו הוא החליט ללמוד רפואה (וד"א, הוא אמר שבית האלוהים הוא ספר שלדעתו ממש לא מתאר טוב את עולם הרפואה, כי לדעתו כל הגישה של רוי באש היא אגואיסטית לגמרי ומבוססת על הרצון לעשות מינימום נזק לעצמו, ושבחיים האמיתיים זה ממש לא חייב להיות ככה). ולא הבנתי את ההשוואה לגרף סינוס...
אני גם מכיר רופא כזה. היו לי איתו מיליון שיחות נפש... פעמיים גם נסעתי לרמב"ם, שם הוא עושה את ההתמחות, ונדבקתי אליו למשך יום שלם לראות את העבודה. ד"א, הוא אמר לי שאני חייב לקרוא את "מגילות סן מיקלה", ושזה הספר שבעקבותיו הוא החליט ללמוד רפואה (וד"א, הוא אמר שבית האלוהים הוא ספר שלדעתו ממש לא מתאר טוב את עולם הרפואה, כי לדעתו כל הגישה של רוי באש היא אגואיסטית לגמרי ומבוססת על הרצון לעשות מינימום נזק לעצמו, ושבחיים האמיתיים זה ממש לא חייב להיות ככה). ולא הבנתי את ההשוואה לגרף סינוס...
כייף רופאים כאלה
לא שמעתי על הספר..על מה מדובר בגדול (בלי לגלות את הסוף!).. ? הגישה של בית האלוהים היא כמובן קיצונית ואגואיסטית..זה כל הקטע..בתחילת הספר הסטאז'ר הצעיר הוא אדם אלטרואיסט שבא רק לרפא אנשים ולעזור בלי טיפת אגואיסטיות..הוא עובר תהליך שינוי מואץ עד לסוף הספר. מתחיל ל"חפף" בעבודה מתוך אמונה שעדיף לא לעשות מאשר לעשות. עד כדי כך הוא איבד אמון ביכולת המערכת הרפואית לעזור. בפועל, כמובן, עם כל הכבוד ליכולת הגוף לרפא את עצמו, אנחנו לא באמת מצפים מהרופא שלנו שישתה ג'ינג'ר אייל כל היום ויחרטש בדיקות.. הרופא גם עובר תהליך של הפיכה ליצור אגואיסט. הוא רואה את הזקנים כמיטרד ואף מכנה אותם בשם "חיבה"..איך הם מעזים לא למות ולגרום לו לעוד עבודה?.. מה שיפה בספר הזה, שלמרות שהדמויות עוברות תהליכים קיצוניים ומגיעים לפעולות קיצוניות עוד יותר, הכל נראה לקורא הגיוני לחלוטין לאור מצב הכאוס השורר במערכת הרפואית.. במערכת כזאת, בה הרופא שבאמת היה אכפת לו מהחולה-חולה הצהבת- התאבד- וזה מה שקורה לאדם שבאמת אכפת לו מאחרים, אז אולי כדאי "להיות אגואיסטיים" כדי "לשרוד" , ממש כמו בג'ונגל... בקיצור! (נחספתי), ברור שיש קיצוניות באגואיסטיות, אבל זה בא להרתיע צוות רפואי עתידי, כן זה יכול לקרות גם לכם..לא רק החולה גם הרופא יכול לאבד צלם אנוש, וצריך להיות מודעים לדבר ותמיד לזכור למה אנחנו בעצם פה..מה המטרה של כל זה.. בגרף הסינוס יש עליות וירידות חדות. כך הקשיים והמגרעות בתחום הן חדים, כלומר, הקשיים הם רבים ואמיתיים.חוסר שעות לישון, תביעות, בירוקרטיה אינסופית וכולי..ההקרבה הקיימת ברפואה היא בין הגבוהות, מבחינת צרכים בסיסים של האדם. לעומת זאת, העליות בגרף הן גם חדות. הסיפוק לעזור לאדם, הסיפוק בידיעה שניצלת יכולת שקיימת בך לטובת מישהו אחר, האגו שמקבל טפיחה כשמצאת פיתרון מבריק לבעייה.. כשבחרתי להשתמש בדימוי הגרף באתי בעצם להגיד-התחום הזה אוצר בחובו יתרונות וחסרונות, שניהם משמעותיים. כל רופא בסופו של דבר חווה את שני התחומים, וזה תלוי באופי הרופא ובסביבה בה הוא עובד באיזה צד של הגרף להסתכל כשהוא מתאר את עבודתו (או כמה שעות הוא ישן באותו לילה )
לא שמעתי על הספר..על מה מדובר בגדול (בלי לגלות את הסוף!).. ? הגישה של בית האלוהים היא כמובן קיצונית ואגואיסטית..זה כל הקטע..בתחילת הספר הסטאז'ר הצעיר הוא אדם אלטרואיסט שבא רק לרפא אנשים ולעזור בלי טיפת אגואיסטיות..הוא עובר תהליך שינוי מואץ עד לסוף הספר. מתחיל ל"חפף" בעבודה מתוך אמונה שעדיף לא לעשות מאשר לעשות. עד כדי כך הוא איבד אמון ביכולת המערכת הרפואית לעזור. בפועל, כמובן, עם כל הכבוד ליכולת הגוף לרפא את עצמו, אנחנו לא באמת מצפים מהרופא שלנו שישתה ג'ינג'ר אייל כל היום ויחרטש בדיקות.. הרופא גם עובר תהליך של הפיכה ליצור אגואיסט. הוא רואה את הזקנים כמיטרד ואף מכנה אותם בשם "חיבה"..איך הם מעזים לא למות ולגרום לו לעוד עבודה?.. מה שיפה בספר הזה, שלמרות שהדמויות עוברות תהליכים קיצוניים ומגיעים לפעולות קיצוניות עוד יותר, הכל נראה לקורא הגיוני לחלוטין לאור מצב הכאוס השורר במערכת הרפואית.. במערכת כזאת, בה הרופא שבאמת היה אכפת לו מהחולה-חולה הצהבת- התאבד- וזה מה שקורה לאדם שבאמת אכפת לו מאחרים, אז אולי כדאי "להיות אגואיסטיים" כדי "לשרוד" , ממש כמו בג'ונגל... בקיצור! (נחספתי), ברור שיש קיצוניות באגואיסטיות, אבל זה בא להרתיע צוות רפואי עתידי, כן זה יכול לקרות גם לכם..לא רק החולה גם הרופא יכול לאבד צלם אנוש, וצריך להיות מודעים לדבר ותמיד לזכור למה אנחנו בעצם פה..מה המטרה של כל זה.. בגרף הסינוס יש עליות וירידות חדות. כך הקשיים והמגרעות בתחום הן חדים, כלומר, הקשיים הם רבים ואמיתיים.חוסר שעות לישון, תביעות, בירוקרטיה אינסופית וכולי..ההקרבה הקיימת ברפואה היא בין הגבוהות, מבחינת צרכים בסיסים של האדם. לעומת זאת, העליות בגרף הן גם חדות. הסיפוק לעזור לאדם, הסיפוק בידיעה שניצלת יכולת שקיימת בך לטובת מישהו אחר, האגו שמקבל טפיחה כשמצאת פיתרון מבריק לבעייה.. כשבחרתי להשתמש בדימוי הגרף באתי בעצם להגיד-התחום הזה אוצר בחובו יתרונות וחסרונות, שניהם משמעותיים. כל רופא בסופו של דבר חווה את שני התחומים, וזה תלוי באופי הרופא ובסביבה בה הוא עובד באיזה צד של הגרף להסתכל כשהוא מתאר את עבודתו (או כמה שעות הוא ישן באותו לילה
)תשובה
הספקות שאתה מתאר הם נחלתם של כל המועמדים שעומדים בפתחה של הפקולטה לרפואה, בדרך ל-7 שנות לימודים תובעניות ועוד מי-יודע-כמה שנים מפרכות ותובעניות לא פחות. לומר שאני בטוח במאה אחוזים שאני עושה את הצעד הנכון ואין שום ספק בליבי - איני יכול, ואני מסופק אם מישהו יכול (בהנחה שהוא מספיק כן עם עצמו). בחרתי ללמוד רפואה לא משום שאני חושב שזה הירואי, או משום שמדליק אותי האקשן ב- E.R, או משום שהוריי/אחיי/קרובי משפחתי הם רופאים (למעשה, אין לי רופאים כלל במשפחה, גם לא במורחבת), או מסיבה דומה אחרת. בחרתי ללמוד רפואה משום שזהו מקצוע מדהים בעיניי, שכן הוא משלב עבורי את ההזדמנות למצות את הפוטנציאל הגלום בי עד תום במשך שנים על גבי שנים של לימודים (זהו המרכיב האגואיסטי), ובתוך כך לנתב את מימוש הפוטנציאל הזה לטובת הזולת ועזרה קרובה, ישירה ומיידית לאנשים (זהו המרכיב האלטרואיסטי), דבר שאישית נותן לי הרגשה מאד טובה והמון סיפוק. איני יכול לחשוב על מקצוע אחר שמשלב את שני המרכיבים האלו בצורה כ"כ הרמונית, ולכן אני בטוח שזהו המקצוע שבו אני רוצה לעסוק בחיי. כשאני מסתכל על חיי בעוד 10 שנים וחושב על ילדיי, אשתי, תורנויות, הקפצות בשישי בערב וערבי חג, נקרא לזה בכלליות "המחיר" - יש לי ספקות, ועוד איך, אבל הדברים שתיארתי קודם על קצה המזלג, הדרך שבה אני תופס את המקצוע המדהים הזה שנקרא "רפואה", הם שנותנים לי את המרץ וה-Drive להמשיך בדרך הזו שבחרתי.
הספקות שאתה מתאר הם נחלתם של כל המועמדים שעומדים בפתחה של הפקולטה לרפואה, בדרך ל-7 שנות לימודים תובעניות ועוד מי-יודע-כמה שנים מפרכות ותובעניות לא פחות. לומר שאני בטוח במאה אחוזים שאני עושה את הצעד הנכון ואין שום ספק בליבי - איני יכול, ואני מסופק אם מישהו יכול (בהנחה שהוא מספיק כן עם עצמו). בחרתי ללמוד רפואה לא משום שאני חושב שזה הירואי, או משום שמדליק אותי האקשן ב- E.R, או משום שהוריי/אחיי/קרובי משפחתי הם רופאים (למעשה, אין לי רופאים כלל במשפחה, גם לא במורחבת), או מסיבה דומה אחרת. בחרתי ללמוד רפואה משום שזהו מקצוע מדהים בעיניי, שכן הוא משלב עבורי את ההזדמנות למצות את הפוטנציאל הגלום בי עד תום במשך שנים על גבי שנים של לימודים (זהו המרכיב האגואיסטי), ובתוך כך לנתב את מימוש הפוטנציאל הזה לטובת הזולת ועזרה קרובה, ישירה ומיידית לאנשים (זהו המרכיב האלטרואיסטי), דבר שאישית נותן לי הרגשה מאד טובה והמון סיפוק. איני יכול לחשוב על מקצוע אחר שמשלב את שני המרכיבים האלו בצורה כ"כ הרמונית, ולכן אני בטוח שזהו המקצוע שבו אני רוצה לעסוק בחיי. כשאני מסתכל על חיי בעוד 10 שנים וחושב על ילדיי, אשתי, תורנויות, הקפצות בשישי בערב וערבי חג, נקרא לזה בכלליות "המחיר" - יש לי ספקות, ועוד איך, אבל הדברים שתיארתי קודם על קצה המזלג, הדרך שבה אני תופס את המקצוע המדהים הזה שנקרא "רפואה", הם שנותנים לי את המרץ וה-Drive להמשיך בדרך הזו שבחרתי.
הספקות נעלמים כשחושבים על ההכנסה
האדירה. כשאני חושב על ההכנסה מרפואה אני משקלל את ה 2000 ש"ח לרבע שעת יעוץ שאני אתן עוד 25 שנה. (בתור ה-מומחה מספר אחד בארץ לפרוקטולוגיה - אני בטח אהיה המתמחה היחיד בתחום
). ככה אני יכול להסתכל על הרפואה כמקצוע מכניס. מצטער על הציניות - אבל אני שקוע באותם ספקות בדיוק כמוך - לצערי.
האדירה. כשאני חושב על ההכנסה מרפואה אני משקלל את ה 2000 ש"ח לרבע שעת יעוץ שאני אתן עוד 25 שנה. (בתור ה-מומחה מספר אחד בארץ לפרוקטולוגיה - אני בטח אהיה המתמחה היחיד בתחום
תראה תשמע... ../images/Emo41.gif
רק בימים האחרונים, אחרי שקיבלתי את ציוני הבגרויות, זה כבר די ודאי שאני מתקבל לרפואה בארץ. בבן גוריון אני כבר מעל הסף, תל אביב וכאלה - קרוב לסף, אני אעשה במהלך השנה עוד פסיכו פה פסיכו שם, אולי עוד איזו בגרות של 2 יח"ל, ובסופו של דבר אני אתחיל ללמוד באחת האוניברסיטאות. זה משהו שהיה לחלוטין לא מובן מאליו לפני כן... יותר מזה - לפני שנה כמעט וטסתי ללמוד בהונגריה... אפילו כבר שילמתי דמי הרשמה... ועכשיו כשסוף סוף זה בהישג יד, חבר טוב שלי שאל אותי את השאלה הבאה - נו, אז עכשיו כשהוכחת לעצמך שאתה יכול, מה נדרש בשביל לשכנע אותך לרדת מזה..? העניין הוא שחברים שלי רואים את אותי כל פעם נאבק בשביל ללמוד רפואה, אבל בתכלס לא מבינים למה... ואם לעשות חישוב לוגי קטן - באמת שאין סיבה. יש לי היום שני עסקים מתפקדים שמכניסים יותר כסף ממה שאני אי פעם אקבל כרופא, ועוד אינספור פרוייקטים מבטיחים בדרך... כל מי שמכיר אותי טוען שאני בכלל צריך להפסיק עם השטויות שלי וללכת ללמוד משהו בסיגנון משפטים ומנהל עסקים. מצד שני גם תקשורת זה משהו שמאוד מדבר אליי. ובעצם כל כך הרבה דברים אחרים... שמרוחקים מרחק אור מרפואה וממשכורות הרעב של המתמחים... אז למה בעצם? ההתלבטות קיימת תמיד, אבל במקרה שלי זה לעולם לא יוכרע כנגד רפואה. זאת אומרת אני מרשה לעצמי להתלבט, אבל אני כבר יודע מראש ששום דבר לא ישתנה. זה משחק מכור. לדעתי גם לא יכול להיות כאן כל שיקול לוגי - שיכריע לכאן או לכאן, כי זאת לא החלטה לוגית. ההחלטה הלוגית היחידה שיכולה להתקיים כאן היא לא להתלבט בכלל ולברוח כל עוד אתה יכול... אז אם לא היה לי את הביטחון המלא הזה, עמוק בפנים, שלא משנה מה - אני אהיה רופא, אולי זה היה זמן טוב לשקול דברים אחרים.
רק בימים האחרונים, אחרי שקיבלתי את ציוני הבגרויות, זה כבר די ודאי שאני מתקבל לרפואה בארץ. בבן גוריון אני כבר מעל הסף, תל אביב וכאלה - קרוב לסף, אני אעשה במהלך השנה עוד פסיכו פה פסיכו שם, אולי עוד איזו בגרות של 2 יח"ל, ובסופו של דבר אני אתחיל ללמוד באחת האוניברסיטאות. זה משהו שהיה לחלוטין לא מובן מאליו לפני כן... יותר מזה - לפני שנה כמעט וטסתי ללמוד בהונגריה... אפילו כבר שילמתי דמי הרשמה... ועכשיו כשסוף סוף זה בהישג יד, חבר טוב שלי שאל אותי את השאלה הבאה - נו, אז עכשיו כשהוכחת לעצמך שאתה יכול, מה נדרש בשביל לשכנע אותך לרדת מזה..? העניין הוא שחברים שלי רואים את אותי כל פעם נאבק בשביל ללמוד רפואה, אבל בתכלס לא מבינים למה... ואם לעשות חישוב לוגי קטן - באמת שאין סיבה. יש לי היום שני עסקים מתפקדים שמכניסים יותר כסף ממה שאני אי פעם אקבל כרופא, ועוד אינספור פרוייקטים מבטיחים בדרך... כל מי שמכיר אותי טוען שאני בכלל צריך להפסיק עם השטויות שלי וללכת ללמוד משהו בסיגנון משפטים ומנהל עסקים. מצד שני גם תקשורת זה משהו שמאוד מדבר אליי. ובעצם כל כך הרבה דברים אחרים... שמרוחקים מרחק אור מרפואה וממשכורות הרעב של המתמחים... אז למה בעצם? ההתלבטות קיימת תמיד, אבל במקרה שלי זה לעולם לא יוכרע כנגד רפואה. זאת אומרת אני מרשה לעצמי להתלבט, אבל אני כבר יודע מראש ששום דבר לא ישתנה. זה משחק מכור. לדעתי גם לא יכול להיות כאן כל שיקול לוגי - שיכריע לכאן או לכאן, כי זאת לא החלטה לוגית. ההחלטה הלוגית היחידה שיכולה להתקיים כאן היא לא להתלבט בכלל ולברוח כל עוד אתה יכול... אז אם לא היה לי את הביטחון המלא הזה, עמוק בפנים, שלא משנה מה - אני אהיה רופא, אולי זה היה זמן טוב לשקול דברים אחרים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.