ואני כל כך הערכתי את "פים פם פה"
שלא "יישרו" את הסוף והיא כן "הפכה לקצף ים, שצף על הגלים"... אבל הסוף של קסטנר הוא נורא אופטימי (ונורא נוצרי). היה לי קשה לקרוא את אריך קסטנר כילדה - הוא כותב קצת טרחני ודידקטי כזה ועם המון מסרים נוצריים טובים. רק כשהייתי נערה התמוגגתי ממנו. וגם יש את הסידרה המעולה של "משילגיה עד סינדרלה" של אוריאל אופק שם הוא מספר על חייהם של סופרים והיה לי עצוב לגלות שהיו לו חיים מאד מתסכלים. הוא הוציא ספר, "יצירת חייו" שנקרא "האימפרוביזטור" (אם אני לא טועה) ואף אחד לא קרא אותו והוא היה אומלל ומריר בגלל זה... אחרי שנים הוא קיבל מכתב הוקרה והערכה ממישהו מפורסם (שכחתי מי) והוא קיווה שזה בעבור האימפורביזטור, אבל לא, זה היה בעבור סיפורי הילדים שלו - האיש הזה אמר לו שבזכותם יזכרו אותו לנצח. העניין העצוב הוא שהוא לא רצה שבזכותם יזכרו אותו דווקא... מסכן.