לתחושתי ישוע הוא קולם של האנשים התמים, הטובים
היוצרים, שנירדפו בכל מהלך ההיסטוריה על ידי אנשים צדקתנים, רעים ומרשיעים. ישוע הוא אהבתו של האל לבני האדם בתורת שכאלה, עם תום של ילד, ישוע אינו מצדד בצבועים, בחסודים, בשומרי חוקי האל לכאורה, שמעמידים פנים ורודפים בשנאתם הקיומית את האנשים התמים, הטהורים, היוצרים. והרי האדם הוא בצלם האלוהים (ויחסרהו מעט מאלוהים) ומה הדבר המובהק ביותר לאלוהים? היצירה. בראשית ברא. העום הוא ביתנו שלנו, מרגע שישוע היבטיח ששוב לא יעזוב אותנו עד קץ כל הימים. רוח החסד, האהבה, התום. היו כאלה, כולכם, זה טיבעכם. מהות זאת, מתגלמת גם במרים, אם הרחמים, דמות נשית, אם האלוהים, המשיח. מרים עלתה השמיימה לפי האמונה. היא לכאורה הקדושה הגדולה מכל הקדושים. אין כאן רק שאלה של סגידה, אלא שאלה של תחושות בסיסיות שלא לשווא יש לנו אותם, כך ניבראנו, יש מקום לדמות הרוך, הרחמים שבאישה. רוח הקודש פועלת כל הזמן, והכנסייה מתפתחת בהיסטוריה, והאפיפיור ממשיך את ההסמכה שקיבל פטרוס, האפיפיור הראשון. ואין קביעותיו שרירותיות, אלא בחסד הסמכתו של ישוע לפטרוס. אנו זקוקים בכל נפשנו גם ליופי, לרוך, לחמלה ולאהבה שבאם הרחמים הטהורה מכל טוהר.
