מכיר את זה
שבת בבוקר, האויר הקר והצלול נשאב בזעם לתוך פתחי היניקה של מנועי ה-600 הרעבים. תדלוק אחרון בערד, מוודאים שהחליפות סגורות טוב טוב ויוצאים בשיירה נוהמת. ישורת ראשונה בירידה, שני, שלישי, רביעי, חמישי הרוח שורקת דרך הקסדה, כמעט 170 קמ"ש כשהסיבוב מתקרב, ואז על הברקסים, ידיים נלחצות בעווית כשהמכונה מאיטה בהיסטריה, הגלגל האחורי מקפץ עם כל הורדת הילוך ואז רגע, שניה, מאית שניית האמת - אתה עוזב הכל ומפיל את האופנוע לתוך הפניה, יותר נמוך ויותר נמוך ועוד קצת, מקבע את המבט לנקודה הנכונה מייחל לרגע הקסם המיוחד שבו הסליידר מלטף את האספלט ואז חזרה אל הגז, מלטף אותו, מרגיש את האחיזה חוזרת, את הגומי האחורי תופס את הכביש באכזריות, משלח את הכלי קדימה. עוד קצת ועוד קצת, כוחות הג'י קורעים אותך, את מהותך האנושית מחליפה עכשיו ישות של אדרנלין טהור, רוטט באקסטזה. ואז, סוף סוף, זה נגמר - אתה מתיישר, מושך את הגז עד הסוף, הפרונט ממריא מתוך הסיבוב והלאה לעיקול הבא. מה אני יגיד לכם - היה שווה.