לא בטוהח שיש לי תשובה חותכת.
1. קודם כל, בחיים לא היו לי "ידידים" של ממש שהם גברים הטרוסקסואלים. יש לי שני חברים טובים, שניהם הומואים, שהחברות שלנו בימינו אלה מסתכמת בקפה אחת לשלושה חודשים או כשאני בארץ. עם גברים סטרייטים בחיים לא התיידדתי, בכל מקום שאני נמצאת יש לי יחסים טובים עם רוב הגברים (חוץ מאלה שאני לא סובלת), אבל הם לגמרי ארעיים. רק עם נשים אני מגיעה לרמה של חברות עמוקה (ועם שני ההומואים כמו שאמרתי). לא סיפרתי את זה כדי להתחיל דיון בשקל בסגנון "הארי פגש את סאלי", רק ציינתי שאני לא סמכות בענייני ידידים. 2. כשאני שומעת "משתדלים שלא להתאהב זה בזה" - זה נשמע לי כמו "מדחיקים את הרגשות". אני מכירה כמה גברים שהייתי שמחה להזדיין אתם ואין שום סיכוי שהייתי מתאהבת בהם. אבל במקרים הללו, אין לי מה להשתדל, זה פשוט "לא זה" קלאסי. כש"משתדלים לא להתאהב" - נשמע שיש שם רגשות מודחקים, לפחות אצל אחד הצדדים. 3. אני בכלל לא מבינה את העניין היזיזים, כלומר מבינה תיאורטית אבל אין לי מוטיבציה של ממש להחזיק בכאלה... אם אני לא דלוקה על מישהו והוא ממש סקסי - אני אשמח לזיון, שניים, שלושה - אבל אני לא אתחזק מערכת יחסים שלמה, אין לי מספיק מוטיבציה כמו שאמרתי. אז למה נדחפתי לשרשור? סתם כי בא לי לדבר.