סקר חדש - באיזה גיל התחלתם לקרוא מד"ב / פנטזיה ספרים

[trilliane]

+2 בלי לדעת שזו פנטזיה, קראתי את "ארץ ים" (גם של מרגנית)

קנו לי (אין לי מושג אפילו מי) את הספרים (כמתנה, לא ביקשתי) בסביבות כיתה ו' ככה, ובאותה תקופה אפשר לומר שקראתי (או לפחות ניסיתי לקרוא) את כל מה שקיבלתי. בהתחלה לא הבנתי שחסר לי הספר הראשון, בהמשך השלמתי מהספרייה (ולימים קניתי עותק משלי). התאהבתי בהם אנושות אבל הייתי בודדה מאוד בהתלהבותי כי לא הכרתי אף אחד שקרא את הספרים האלה (לא ידעתי שיש בכלל סוגה כזאת שנקראת "פנטזיה") וניסיונותיי להשאיל אותן לחברותיי עלו בתוהו... רק בי"ב למעשה פגשתי מישהו (חנון, אלא מה...

) שמיד ידע על מה אני מדברת, וזה ריגש אותי עד כדי כך שהסכמתי מיד כשהוא הציע לי לצאת איתו (אף שלא באמת רציתי, ובדייט עצמו לא הייתה בינינו כימיה, היה זוועה).
&nbsp
בהמשך (חטיבת ביניים / תיכון) קראתי את הסיפור שאינו נגמר, התלת רגליים, מדריך הטרמפיסט, נמסיס (אסימוב), חולית, בלייד ראנר... ועוד שוודאי שכחתי. בצבא אני זוכרת שקראתי את "אנדר" (אז עוד בעטיפת ה"אנדרפרייז" המיתולוגית...) ואת "אמבר".

 

[tomasth]

זה הולך לפי מה שיש באיזור הילדים

זול ורן ארץ ים נרניה ג'ק והאפרסק אריך קסטנר
היתה גם סדרה של הסיפורים המוזרים/מפתיעים/שאר המילים הדומות שיש במילון.
&nbsp
ואחרי שאפשר לעבור למבוגרים עוברים על מה שיש שם.
&nbsp
גם עליסה בארץ הפלאות פיטר פן ואחרים , נחשבים פנטסיה.
&nbsp
ההוביט שר הטבעות וכל מדף ה פנטסיה/מד"ב היה באיזור המבוגרים.

 

[avivs]

בדיוק רציתי לפתוח שרשור כזה

גיל - 18 בערך. לקראת הצבא. לפני זה הייתי קורא רק מדי פעם. הכניסה לז'אנר הייתה גם כניסה לעולם הספרות מבחינתי.
&nbsp
מה גרם לי להתחיל - הארי פוטר, בעיקר. אחר כך היה רומח הדרקון והרואים למרחק. אני חושב שבשלב של הרואים למרחק, שהיה פנטזיה שלא מותאמת לקהל הצעיר יותר, התחלתי ממש להרגיש שהתמכרתי.
גם ילד מלחמה, המשחק של אנדר וחולית היו בימים הראשונים, יחסית.

 

[ווסאבי74]

די בטוחה שכבר היה פעם שרשור כזה

אני התחלתי לקרוא מד"ב בכיתה ו' עם ספרי הרובוטים של אסימוב. אני זוכרת שלא יכולתי להרדם אחרי הקריאה מההלם של סוג הסיפור השונה. קראתי גם את נרניה לפני כן אבל כמו פיקס37 לא קישרתי את זה לז'אנר בפני עצמו, רק ידעתי שאני לא סובלת את הספרים הפדגוגים-פסיכולוגיים של גלילה רון פדר, אבל מבחינתי ווינטו ויד הנפץ יכלו להסתובב בנרניה, שניהם היו טובים באותה מידה.
&nbsp

 

[הייזל]

הנה

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=161&MessageId=12556238
&nbsp
מ2003 ונמצא בקישורי הפורום תחת "דיונים בפורום"

 

[subatoi]

מי זוכר בכלל (איך אתם זוכרים?)?

בבי"ס יסודי הייתי קורא הרבה הרפתקאות למיניהן (אני זוכר הרבה הפלגות בים, משהו שדי נדיר היום, וחבל; הרבה אניד בלייטון) וז'ול ורן. אני גם זוכר ספר סיפורים קצרים של קלארק (שהתגלגל לידי לפני כמה שנים ומסתבר שזכרתי ממנו גרעין של סיפור אחד בלבד). מעבר לזה אני לא ממש זוכר דברים ספציפיים מד"ביים. הייתי שמח לדעת

 

[Y. Welis]

אם שמרת בבית שלך (או ההורים) את הספרים, תוכל לברר

לי עדיין יש כמה מהתקופות ההן. אחרים מכרתי בזמנו (מצאתי סטאש של 'פנטסיה 2000' כך שלא היתה ברירה).

 

[subatoi]

הספריה העירונית הישנה

(אין מה לבדוק)

 

[ווסאבי74]

אצלי זה מקושר למיקום של המדפים בספריה

אני זוכרת בספריית הילדים את המדפים של ספרי חסמבה (ספרי נרניה היו מדף או שניים מעל וגם ווינטו ויד הנפץ היו באזור) על הקיר ממול היו הספורטאים הצעירים והימאים, איפשהו בצד היו הספרים הביזאריים של הרוזנת דה-סגיר שלא ברור מי חשב שזה חשוב לתרגם לעברית. כשהתחלתי להסתובב בספריה במעגלים (מקפידה לשמור מרחק מכל ספרי ציון ועירית וג'ינג'י) הרשו לי להתקדם לספריית מבוגרים
&nbsp
כשעברתי לספריה של המבוגרים איבדתי את כל העוגנים שלי, אני לא זוכרת אם איזו ספרנית המליצה לי להתחיל עם אסימוב או שפשוט בגלל שהמדע הבדיוני רוכז בקיר קרוב לכניסה (וחצי ממנו היה אסימוב).

 

[subatoi]

יש ספרים ספציפיים שאני זוכר בדיוק את המקום שלהם בספריה שכבר

לא קיימת, שזה די מגניב. כשהעבירו אותם לספריה החדשה הסדר התבלבל לגמרי

נותרו בעיקר זכרונות, מחוררים. בטח כשאני מנסה להזכר במבוגרים בספריה הישנה, אם בכלל הייתי שם. לא יודע

 

[Y. Welis]

גם אצלי. ב'בית העם' היה 'קיר' אחד למד"ב, ועברתי עליו מקצה

לקצה. לא כל דבר ניסיתי (למשל את 'למות מבפנים' של סילברברג. אחד משמות הספרים היותר גרועים שנכתבו...), אבל כמעט כל דבר שהיתה לו עטיפה מעניינת.
&nbsp
אגב חתול - אחת העטיפות היפות של 'ספריית מעריב' היתה ל'הנודד' של פריץ לייבר. ספר בינוני למדי שלו (אפילו מאוד), אבל החתול שם מהנאים שהיו - http://simania.co.il/bookimages/covers67/678710.jpg
&nbsp

 

[trilliane]

מי שזו הייתה עבורו חוויה בלתי נשכחת... כמוני למשל

 

[ניימן3]

כנ"ל.

או במילים אחרות: איך אפשר לשכוח? אחת מחוויות הילדות החזקות שלי.

 

[haimgds]

קל לי לזכור דווקא כי זה היה לפני _הרבה_ זמן.

אני לא בטוח כי ניתן להגדיר את 'סייר החלל' ואת ז'ול וורן כמד"ב אלא יותר כספרי ילדים שאותם קראתי בסיפריית ביה"ס (בפינת הקריאה, לא נתנו לי לשאול אותם כי הם היו 'מבוגרים מדי לילד בן 8') כך שאני מניח כי את ספר המד"ב ה"אמיתי" הראשון שלי קראתי כשנתיים אחר כך.
כשנתקלתי בספר המד"ב השני שלי ('השמש הערומה' של אסימוב בהוצאת מסדה) אצל מכר של ההורים הייתי בין 9, ובהתחלה פחדתי מעט מהעטיפה (העטיפה הירוקה עם פרצוף הקייבורג, הייתי בסך הכל בן 9!) כך שעברתי מייד לספר המד"ב הראשון שלי שהיה 'אני, רובוט' גם כן של אסימוב (בהוצאת מסדה עם העטיפה האדומה שהפחידה אותי קצת פחות).
כך החלה ההתמכרות הכרונית שלי (לא עבר לי עד היום...) ומהר מאוד סיימתי את כל ספרי המד"ב הנגישים בעברית (היו 4 בסך הכל וכולם יצאו בהוצאת מסדה) כי באותה תקופה (סוף שנות ה 70) כמעט ולא היו ספרי מד"ב בעברית (ובוודאי שלא לקוראים צעירים).
התחלתי לחפש לי עוד ומצאתי בחנות לספרים משומשים ("דני ספרים" בירושלים) מספר ספרים משומשים מהוצאות שהפסיקו להתקיים, למשל את הכוח+הפלישה לכדור הארץ (שהוא ה"השליטים" של היינלין) מודפסים וכרוכים מצדדים שונים בהוצאת "מצפן" או 'תעלומת הזמן האבוד' של מקדונלד (הייתי צריך לקמבן את הרכישה בעזרת בן דוד מבוגר, לא הסכימו למכור לי אותו). היה לי מזל וביליתי פעם את החופש הגדול בגבעת רם לבד כך שמהר מאוד מצאתי את עצמי בבית הספרים הלאומי באוניברסיטה העברית וגיליתי מספר מציאות בכרטסת ("היו היה בעתיד" וחוברות בשם "מדע דימיוני" כרוכות).
וזה היה כל מה שקראתי (כעשרה ספרים אאל"ט) עד שהתחיל הבום הגדול של המד"ב בעברית בתחילת שנות השמונים.
&nbsp
&nbsp

 

[Y. Welis]

'הכוח' אגב זכה לעטיפה שניה (ב'מסדה') מהיפות שהיו. כחול-כחול

בזמנו אחרי סטאר וורז, חשבתי שהוא קשור...
&nbsp
גם אותי הביא חבר בכיתה ח' לספריה הלאומית, שם הוא נהג לקרוא. שנים לאחר מכן הגעתי בעצמי וכך החל הלימוד האמיתי שלי, ללא מגבלות הביה"ס.

 

[haimgds]

אאל"ט בהוצאת כתר, לא מסדה.

ובית הספרים הלאומי הפך להיות מקום המועדף עלי בזמן התיכון בגלל הנוחות וכמות הספרים.

 

[Y. Welis]

והאוירה... היתה מיוחדת. היום מעט ממנה שרד. בעיקר בימי שישי

בבוקר (פתוחים עד 1). זמן שאני מקדיש לביקורים שם.
&nbsp
אבל אז בסוף השמונים, היתה שם אוירה כמו כנסייה - דת הקריאה והספרים. החורף המקפיא התאים במיוחד לספרים רוסיים...

 

[פסתול]

6 - הספר הראשון שלי היה ספר אגדות ומאז לא הסתכלתי אחורה.

עם ספרנית אוהדת שכיוונה אותי כבר בכיתה א' למקומות הנכונים (מי אמר מרגנית ולא קיבל?) אבל לא התווכחה עם אף בחירה שאי פעם עשיתי. מאז תמיד קראתי אגדות עם חרבות, אגדות עם חלליות, אגדות בעתיד ואגדות בעבר שלא באמת היה.
רק בגיל 18 בצבא במהלך שבת משעממת חברה הפילה לי את האסימון בנוגע לסיווג האמיתי של הז'אנר שממילא תמיד קראתי

ושלחה אותי לקרוא את המשחק של אנדר כי כבר ממילא כבר חרשתי על רוב הקלאסיקות עד אז. על ההבהרה הזו שמורה לה תמיד פינה חמה בליבי.

 

[חתול השיממון]

1. 10

2. ה"פ
אבל זה לא שה"פ גרם לי לחשוב "אה, וואו, ספרים על קוסמים זה כזה מאגניב". זה פשוט שהגעתי לגיל שבו ג'ינג'י, קופיקו ותולי תעלולי כבר הפסיקו לרגש (גם את כל ספרי שרלוק הולמס הקיימים בספריה סיימתי עד כיתה ג'), והבחירה היתה בין רומנטיקה (מקיאה במרץ), מתח/בלשי למבוגרים (עדיין הייתי חזק בקטע של לקחת מהספריה רק ספרים עם מדבקה מהצבע שמתאים לגילי), מתח/בלשי לילדים (לא היה אז כלום חוץ משרלוק שכבר קראתי) או פנטזיה (שאז עוד לא היתה רומנטית מגעילה בהכרח גם כשהיתה מיועדת לנוער).
במקביל קראתי המון ספרי מרגנית. סקרלט פימפרנל היה אחד האהובים עלי. ריגול! ריגול לוקח פנטזיה anytime^^ (ואיזה גאונית היתה התחפושת שלו בסוף!) בכלל, אי אפשר לומר שאני מחפשת בהכרח ספרי פנטזיה. זה לא כאילו, אוו, יש שם משהו על טבעי, אני אקח את זה. אני מחפשת ספרים עם הרבה דמיון ועלילה מעניינת. לרוב ספרי פנטזיה עונים על הקטגוריה. מלחמות נניח זה דבר שאני ממש אוהבת (חוץ מריגול, ארכי-פושעים ופיראטים - וחתולים ) - ויש מספר מוגבל מאוד של מלחמות אמיתיות שאפשר לכתוב עליהן (זה גם כיף, אבל קצת פחות כי יודעים מה הסוף).

 

[Y. Welis]

ספרים - 6 בערך (עדיין עם ציורים); מדב"פ - 7 (מינכהויזן)

חודש לפני יומולדת 8 לקחו אותי ל'נוסע השמיני'... מסביר כמה דברים. אחרי זה שום דבר לא הרתיע אותי. ממליץ לכל בן ובת 8.
&nbsp
אסימוב - בערך גיל 9, בספריה של הדוד; גם היסטוריה צבאית התחלתי באותה שנה... אסטרונומיה ועוד. טולקין כאמור בגיל 8-9, ומנוי לספריית המבוגרים - גיל 12 וחצי.
&nbsp
הספר ה'מבגר' הרציני שזכור לי היה 'שוגון', בגיל 12. עד היום.