My turn
שלושת האלבומים: 1. Dark Side Of The Moon - האלבום הכי טוב שאי פעם נוצר. כל רגע בו גדול... ושהכל ביחד אז זה פשוט מדהים! רגע השיא ב"דבר אליי" והשירה היפה ב"תנשום", התמהוניות של "בבריחה", המסר והסולו גיטרה ב"זמן", קלייר טורי ב"הופעה הגדולה שבשמיים", הבאס והגיטרה ב"כסף", הסקסופון המרגש ב"אנחנו והם", "כל צבע שתרצי" שזור האפקטים, "נזק מוחי" המדהים (והגלגלצי להחריד) והסיום המדהים עם "העפלה"... פשוט אלבום גדול. 2. Wish You Were Here - בניגוד לדארק סייד שמדבר על האנושות בכלליות ועל דברים כמו זמן וכסף, WYWH הוא אלבום הרבה יותר אישי, הרבה יותר פרטי. כל רגע בו מדהים - "המשך לזרוח יהלום משוגע" - פשוט שיר מדהים, על כל חלקיו, מה לא נאמר על "הלוואי שהיית כאן" - שיר כל כך עצוב עם עוצמה מדהימה בפזמון, "ברוך הבא למכונה" הרובוטי והיפה בכל זאת, ו"כך סיגר" הקצבי... 3. The Wall - בניגוד לאחרים, באלבום הזה לא התחברתי לכל שיר באופן אישי - לדוגמה, אני לא מת על "אל תעזבי אותי עכשיו" או על "מחכים לתולעים", או על "המשפט" שהוא אמנם סיום דרמטי לסיפור אבל מבחינת שיר אני לא מוצא בו כלום. ובכל זאת - "רדום בנוחות", "היי אתה", "עוד לבנה בחומה" על כל חלקיו, "בכבודו ובעצמו", "הקרח הדק", "אמא", "תשוקת נעורים", "מה נעשה עכשיו?", "האם יש מישהו בחוץ?", "תרוץ כמו הגיהנום", "מחוץ לחומה", ועוד, ועוד, ועוד... שלושת השירים "Comfortably Numb" - השיר היפה ביותר שאי פעם נכתב. סולו גיטרה שפשוט משאיר אותי בהלם כל פעם מחדש, שירה מהממת של גילמור, לחן יוצא מן הכלל, המילים המרגשות... אין עליו. "Echoes" - אולי בגלל השירה המרגשת של גילמור ורייט, אולי בגלל ריף הגיטרה והסולואים, אולי בגלל המילים שמעוררות את הדמיון, אבל משהו בשיר הזה פשוט מדהים אותי. למרות אורכו. ואי אפשר לבחור בין: "Wish You Were Here" ו"Shine On You Crazy Diamond", שניהם שירי געגועים, שניהם שירים אישיים יוצאי דופן של פינק פלויד, שניהם פשוט מדהימים... הייתי בוחר שיר מדארק סייד אבל זה באמת יצירה שאי אפשר להפריד. גם את החומה אי אפשר להפריד לטעמי, מלבד 3 שירים - "היי אתה", "רדום בנוחות" ו"עוד לבנה בחומה חלק שני", הם השירים היחידים שניתן לשמוע מבלי קשר לשאר היצירה... המשפט - קבלו את החתימה שלי... או הפזמון של "רדום בנוחות". חבר הלהקה - גילמור. יש לו קול מדהים, אבל יותר מזה - הסולואים. יש לו יכולת להביע רגשות על הגיטרה, יכולת שאני בחיים לא שמעתי. תשמעו סולואים ב"רדום בנוחות", "המשך לזרוח יהלום משוגע" וב"זמן", סולואים פשוט מדהימים... והרגע הגדול מכולם - ממש קשה לבחור, אבל כנראה, פתיחת הסולו השני בComfortably Numb - גילמור מנגן את מיתר D פתוח במין הד כזה, ומנגן את אחד התווים בסולו אוקטבה אחת גבוה יותר משאר הסולו ונכנס לסולו עצמו, וזה פשוט קטע ענק. אני כל כך חולה על הקטע הזה...