סקובידיבובו
1) 1.a piper at the gates of dawn האלבום האהוב עלי של הפלויד, התקופה הזאת הכי קסומה בעייני, הליריקה הנאיבית אך מסתורית, גיטרת הסלייד, הסאונד החביב אך אפל...טוב כתבתי על האלבום הזה לא פעם בעבר..קיבלתם את המסר. 2.more אחד האלבומים שהזמן שכח, ומעולם לא זכו להערכה. עם יצירות מהפנטות כמו cirrus minor,green is the colour,cymbaline שירים בועטים בתחת כמו the nile song,ibiza bar ויצירות אינסטרומנטליות נהדרות כמו quicksilver,more bluse,main theme הפלויד בדיוק בשלבי חיפוש עצמי ומעבר מהצל של בארט אל הסאונד שלהם, עם מעבר בין סגנונות, אבל עדיין-כל מה שהפינק פלויד עושים מקבל את הטאץ' שלהם, וזה מה שכל כך יפה כאן. 3.meddle מרוח הפרצים שנושבת בהתחלת one of these days עד הרוח ששוכחת בechoes פשוט מושלם. אלבום לשבת בשישי בצהריים, עם איזה מאטה ביד (איפה ציבור חבריי הדרום אמריקאים?), ולשקוע אל תוך המוסיקה, אך גם להקשיב לליריקה המעניינת, הרמיזות כלפי היחסים עם המנהיג שעזב/נעזב, תהיות קיומיות,הקהל של ליברפול ומה לא.. 2)שאלה עוד יותר קשה כרגע זה 1.the narrow way על שלושת חלקיו,כיצירה אחת גדולה, מהנעימה האקוסטית המרגיעה בחלק הראשון, עם הסלייד ברקע, דרך הריף הכבד והמקצב האתני בחלק השני, ובסיום השמימי שבחלק האחרון. אחד מפסגות היצירה, ומה שהצליח להציל אלבום קטסטרופלי. 2.jugband blues כי השיר הזה בעצם אומר הכל, על איך סיד אמור היה להרגיש, על המצב הרגיש שבו כל החבורה היו בו, הסמליות שבשיר. מהפנט. 3.careful with that axe,eugene בעיקר הגרסה מפומפיי, אחד השירים המבעיתים והמפחידים, עם הלחשים חסרי הפשר של ווטרס, כשגילמור שר בעצם את התוים שהוא מנגן, האורגן המתגרה, והכל ביחד בעצם מתגבר לצרחה היסטרית של ווטרס, כשגילמור ממשיך בלשיר את מה שהוא מנגן, כשהכל ביחד מקבל גוון סוריאליסטי ומטורף. 3)קשה...אני חושב שכרגע אני הכי יכול להזדהות עם הקטע הראשון של one of my turns, רגע לפני שהוא מתפרץ "Day after day Love turns gray Like the skin on the dying man And night after night We pretend it's all right But I have grown older And you have grown colder And nothing is very much fun, anymore And I can feel One of all my turns coming on I feel Cold as a razor blade Tight as a tourniquet Dry as a funeral drum " הדובר מגיע למצב מודעות לכשל במערכת יחסים שלו, ולאשמתו בעניין, ולתגובה שזה יוצר אצל בת זוגתו, המצב מקשה עליו והוא מרגיש שהוא עומד להתפרץ, רק כסכין גילוח, רגע לפני שהיא מתחככת בבשר, הדוק כמו חסם המונע זרימת דם, יבש כתוף לוויות-הדימויים האלה ממחישים את מידת השיברון שהדובר מגיע אליה, והצורה שבה הרגש והמצב הנפשי הנ"ל מוצגים מעוררת הערכה ואף הזדהות. 4)בארט המשוגע (?!) 5) הבחירה המובנת מאליה-גילמור מתחיל את הסולו של CN בסקרים (מי פה אמר שריקה?!?!?) ונותן בראש.