וואי, סיפור ארוך...
לפני ארבע שנים גיסו של הגבר (אחות של הגבר ובעלה חיים בארה"ב והם נמצאים בתחום של אבא שלי, מדע המדינה) ארגן כנס גדול שהיה חצי בירדן וחצי בישראל. אבא שלי הוזמן להרצות בחלק הישראלי, אבל להתארח גם בחצי הירדני. אני בדיוק עזבתי קשר קשה מאוד, ורציתי לברוח מהבחור - אז הצטרפתי לאמא (אבא שלי היה אמור להצטרף יומיים אח"כ) ונסענו לירדן. בקיצור, הגענו למלון וכיוון שלא היכרתי אף אחד, הציגו לי שני בחורים ישראלים שגם הם התלוו למשפחות שלהם - אחד איש מחשבים חייכני ודברן, ואחד סטודנט שתקן. נו טוב, זה מה יש... למחרת היום היה טיול מאורגן לפטרה שבו לא ראיתי אף אחד מהשניים, אבל בערב הייתה ארוחה חגיגית באיזו מסעדה, וכבר בזמן קבלת הפנים אמא שלי ואני התחלנו לדבר עם שניהם. אח"כ התיישבנו יחד בשולחן, והבחור החייכני אכן דיבר איתי, והשתקן לא- אבל לא הפריע לי. הימים היו ימי מוניקה לוינסקי, וליד השולחן היה עו"ד אמריקאי נחמד (שהיום, כך הסתבר לי בדיעבד, הוא מס´ 3 במשרד ההגנה האמריקאי...) והוא ואני פרצנו בויכוח ארוך וכייפי על הנושא. בקיצור, אני נהניתי, הבחור החייכן נהנה, והבחור השתקן דיבר רק עם אחותו. באוטובוס בדרך חזרה למלון אמרתי לשניהם שלמחרת אמא שלי ואני נוסעות לטייל במדבה והר נבו - אם הם רוצים להצטרף, הם מוזמנים. לצערי הרב, הבחור החייכן החליט שהוא מעדיף לשמוע הרצאות, והשתקן הצטרף. טוב, נקצר את הסיפור ונאמר שהיה יום מאוד נעים ומצחיק, טיילנו גם ברבת עמון ורק כשהגיע הזמן לארוחת ערב חזרנו למלון. אחרי ארוחת הערב ההורים שלי ואני היינו צריכים לחזור ארצה, ושאר באי הכנס - למחרת היום. בשדה התעופה הצטערתי קצת שלא יצא לי להגיד שלום לבחור השתקן, אז שלחתי לו פתק עם הנהג עם מספר הטלפון שלי, ונסעתי. עובר יום, עוברים יומיים, וכלום. טוב, אמרתי, קורה. אבל אז היה הזמן של אבא שלי להרצות בכנס, והוא הציע לבוא לשמוע אותו ולאכול ארוחת ערב נחמדה... אז החלטתי לבוא ולשמוע ולאכול. נגמרה ההרצאה, התחיל האוכל, ואני הסתובבתי וחיפשתי מישהו מוכר לשבת איתו. פתאום נשמעה צעקה - "הילה, בואי הנה !". אחותו של הבחור השתקן. "לאן נעלמת ? הוא לא האמין שעזבת אותו, הוא כעס עלי שלא לקחתי טלפון ! בואי, בואי הנה, אני כבר מתקשרת אליו שיבוא". היא הולכת הצידה [ואת החלק הזה אני שמעתי מהגבר רק חצי שנה לתוך הקשר] וצועקת עליו בטלפון: "הילה פה, היא לא מאמינה שלא התקשרת אליה... מאוד מצאת חן בעיניה, היא רוצה את הטלפון שלך...". כמובן, לא היה ולא נברא, ואת השקר הגדול של הדכנית שלנו גילינו בערך חצי שנה אח"כ... אבל הגבר התייצב (עם ההורים שלו, שרצו להיות עם הבת), ועוד באותו ערב הזמין אותי לצאת איתו... אז זהו, לאחותו השקרנית של הגבר מובטח מקום בגן-עדן, ולנו יש גן-עדן קטן כאן למטה... אגב, שלא תחשבו שבזה זה הסתיים... לדייט הראשון הגבר איחר ביותר משעה, וגרם לנו להפסיד כרטיסים להצגה ! - אבל זה סיפור אחר.