אנחנו הכרנו דרך הדודה
הדודה חברת ילדות של אימי וששששנננננננים שהיא רוצה להכיר לי אותו ולא הסכמתי, הייתי במפורשות נגד בליינדייט, לבסוף לאחר שחזרתי מהמזרח, הדודה התקשרה לגשש מה קורה איתי ואם יש מישהו בחיי ושראתה שלא, פשוט הביאה לו את הטלפון בלי לשאול אותי או את אימי יותר מדי. ואז הוא התקשר ודיברנו איזה שעה....ולא היה לי מושג ירוק איך הוא ניראה ומאד פחדתי מזה, אמא שלי החליטה שהוא בלונדיני (אכן הוא היה בגיל 4) ולכן הלכתי בראש שאני צריכה לחפש מישהו בלונדיני, קבענו בבית קפה בקינג ג´ורג, עמדתי וחיכיתי....לפתע ראיתי, את הבלונדיני!!!! ולאחר שהסתובב דיי נבהלתי והתחלתי לעשות ללא מילה נוספת אחורה פנה פן יזהה אותי. לפתע הטלפון צלצל....כבר חשבתי על אלפי תירוצים, למה לא באתי, אולי דרסתי צב...או עליתי על כבשה....מה לא עלה לי בראש, בעודי רצה אצה לחניון ממול הבית קפה....הטלפון מצלצל....הסתכלתי לעבר הכביש, הבלונדיני נעלם....ושוב הוא ניראה אבל הוא לא מחזיק בטלפון..... ולפתע אני שומעת אותו מ2 כיוונים גם מהאוזן שעם הטלפון וגם עם הד שמלווה בתוך החניה....אויש, זו היתה פאדיחה.....ואז הוא ניגש אלי ושאל, מה עמדת לברוח? ואני....מה פתאום הרגע באתי (עם חיוך של מליון דולר מבושה). לבסוף כמו ששמתם לב הוא לא היה הבלונדיני.....אבל היה נחמד מאד, ישבנו עד שנסגר הבית קפה....ובחזור, כל אחד הלך למכוניתו ונסע.... והפאדיחה הנוספת שהיתה לי זה שנעצרנו יחד באחד הרמזורים הבאים והוא עשה לי שלום, ודפוקה שכמותי לא זיהתה אותו וסובבתי לו את הראש באלגנטיות סנוביות והמשכתי לנסוע לאור האור הירוק שהתחלף..... רק יום למחרת שהוא התקשר...הבנתי שזה הוא היה