משהו לא מסתדר בתשובה שלך:
אם "נישואים וגירושים בהלכה הם מעשה של בני הזוג", מדוע הלכה קובעת שגם כאשר אותם בני זוג לא מקיימים נישואים כלל ובצורה מוצהרת, הנישואים עדיין מתקיימים?
 
במקרים שהזכרתי, הגבר שמסרב לתת גט, עדיין נוהג בצורה שמצהירה מעבר לכל ספק סביר שהוא לא מעוניין באישתו.
הגברים האלה מתחמקים מנשים שלהם, לפעמים עד כדי בריחה לחו"ל.
 
הם לא מקיימים אף אחת מהמצוות שקשורות בזוגיות ולא את ההתחייבויות שהתחייבו תחת החופה.
 
אז אם גם האישה שביקשה את הגט, וגם הבעל שאומנם מסרב לומר מילים ספציפיות, אבל בפועל נוהג כאילו נתן גט לא מקיימים יותר שום דבר שנראה כמו נישואים הלכתיים או אזרחיים, מנין נובעת טענה שאותם נישואים ממשיכים להתקיים?
אם "נישואים וגירושים בהלכה הם מעשה של בני הזוג", מדוע הלכה קובעת שגם כאשר אותם בני זוג לא מקיימים נישואים כלל ובצורה מוצהרת, הנישואים עדיין מתקיימים?
 
במקרים שהזכרתי, הגבר שמסרב לתת גט, עדיין נוהג בצורה שמצהירה מעבר לכל ספק סביר שהוא לא מעוניין באישתו.
הגברים האלה מתחמקים מנשים שלהם, לפעמים עד כדי בריחה לחו"ל.
 
הם לא מקיימים אף אחת מהמצוות שקשורות בזוגיות ולא את ההתחייבויות שהתחייבו תחת החופה.
 
אז אם גם האישה שביקשה את הגט, וגם הבעל שאומנם מסרב לומר מילים ספציפיות, אבל בפועל נוהג כאילו נתן גט לא מקיימים יותר שום דבר שנראה כמו נישואים הלכתיים או אזרחיים, מנין נובעת טענה שאותם נישואים ממשיכים להתקיים?