הדרמה היחידה שאני אוהבת
זה סרטים שיש בהם תקווה.. שמישהו מתחיל מאפס ומצליח בסוף. כן, בדיוק הפוך ממך.
זה לא שאני לא אוהבת סוף רע, אבל לא בסרטים מסוג כזה. אין לי בעיה שסרט אקשן יהרוג את הכוכבים הראשיים שלו, גם אין לי בעיה שסרט דרמה יעשה את זה, אבל מהסיבה הנכונה, כמו ב"תעביר את זה הלאה", למשל, שלא הפריע להעברת המסר הנכון.
לא אוהבת קומדיות וסרטי אימה באופן כללי, יכולה ליהנות מכמה אחדים... פשוט כי זה לא מצחיק אותי ולא מפחיד אותי אז זה סתם משעמם וחסר תוכן.
קומדיות רומנטיות? יכולה לצפות, אבל לא אטרח בשביל, אלא רק אם נקרה בדרכי. מה שכן, אם יש לי ברירה מבין השניים, אעדיף קומדיה רומנטית על קומדיה סתם ובטח שעל סרט אימה.
רומנטיקה? לא my cup of tea. טיטאניק בהקשר הזה די שיעמם אותי. היה להם מזל שליאונרדו חתיך, ככה שהתרכזתי בלהזיל עליו ריר... וצפיתי בסרט הזה רק פעם אחת. לא בקולנוע.
אז מה אני אוהבת?
מותחנים פסיכולוגיים, אנימציה, מפגשים מכל מיני סוגים (והכוונה היא למד"ב שמשלב יצורים אנושיים עם חוצנים למיניהם או אפילו סרטים כמו הארי פוטר, שמשלבים בין עולם הקסם לעולם הרגיל.. או הקומדיה הרומנטית "קייט וליאופולד"), אלימות כולל gore, כוחות על טבעיים..
אפשר במשפט אחד לסכם את זה- סרטים בעלי תוכן, שהעלילה שלהם לא עושה לי דז'ה וו למציאות שאני גם ככה חיה בה, מכירה וחווה...
אוהבת בסרטים לברוח מהמציאות. אחרת לא אטרח לבזבז את זמני.
